בת גלים שער (52)
יושבת ראש עמותת 'סאנשיין', בעלת המיזם 'אמא ישראלית', מרצה לחוסן אישי ולאומי. נשואה לאופיר, אמא לשישה ילדים וסבתא לשני נכדים, גרה בטלמון. בנה גיל־עד נרצח ונחשב חטוף עד שחולץ במבצע 'שובו אחים'
איפה היית רוצה להניף את דגל ישראל?
באו"ם. אחד המקומות היותר מתסכלים שפשוט אינם ממלאים את תפקידם. הייתי רוצה לנער אותם ולהניף שם את דגל ישראל בעוצמה גדולה.
זיכרון ילדות משמעותי
נולדתי בדרום אפריקה להורים שהיו שם בשליחות. חזרנו לארץ כשהייתי בת ארבע, ואני זוכרת את האמירה המאוד ברורה של ההורים שלי, שאנחנו נמצאים שם באופן זמני, שישראל היא האהבה לארץ והחיבור לארץ מכל מקום בעולם. היו בבית הרבה ציונות ואהבה לארץ.
פרויקט יקר לליבך
יום האחדות. זו מטרייה להמון פרויקטים שאני עוסקת בהם במהלך השנה כבר עשר שנים, פרויקט חיים שהפך להיות חלק ממני. אני עסוקה בו גם טכנית וגם מחשבתית, בסוגיה של האחדות והחיבורים בארץ וגם בחו"ל, בין ישראל לתפוצות. יש לנו אחריות על כל יהודי העולם, ואנחנו צריכים לראות יותר את המנעד הרחב הזה של עם ישראל. גם מי שלא חי פה פיזית קשור אלינו לגמרי והוא חלק מהעם שלנו. כחלק מהעשייה, יום האחדות הוא יום שיא עם המון אירועים סביב אחדות, וגולת הכותרת היא טקס בבית הנשיא שבו אנחנו מחלקים פרס של אחדות. השנה, כמובן, זה יהיה מותאם למלחמה. יש לי גם מיזם שנקרא 'אמא ישראלית' שבו אני מעלה לרשת פעם בשבועיים שיעור של רבע שעה, ושם אני מביאה את האהבה שלי ללימוד ולחיבור עם אנשים.
מה ישראלי בעינייך?
שני ישראלים שנפגשים בחו"ל וישר מתחילים להכיר ולהרגיש כמו אחים: "איפה אתה גר?" "מכיר את …?" מאוד ישראלי בעיניי שאתה נוסע לסוף העולם ופוגש ישראלי אחר, ובסוף מגלה שיש לכם מכרים משותפים ואפילו יותר מזה. זה מדהים.
מה המלחמה שינתה אצלך?
היא חידדה לי את תמונת המציאות, איבדתי את האמון בשכנים הערבים שלי ואת תחושת הביטחון. אני מאוד מודאגת מהחינוך שהערבים נותנים לילדים שלהם, אני חושבת שבסוף החינוך הוא הפתרון לשנאה ולקיטוב. עד שהם לא ידברו על אהבת אדם וחיים יחד אנחנו בבעיה רצינית, והמלחמה מאוד חידדה לי את זה.
משהו שקיבלת מאמא שלך ואת מעבירה הלאה
הכנסת אורחים היא משהו שקיבלתי מהבית. אני מאוד אוהבת את זה ומשקיעה בזה, ואני חושבת שזה גם עובר הלאה. אצל ההורים שלי האירוח תמיד שווה ומפנק. למדתי מהם לפתוח את הלב כלפי חוץ ולתת מקום חשוב למי שבא אליי הביתה.
*שיראל בשבילך
הכי מדהימה ומהממת שיש. הכי וואו! בת בכורה שהפכה אותי לאמא ולסבתא. אני לומדת ממנה המון. אני מאוד עסוקה בחוסן אישי ולאומי, ומכל הבנות שלי אני לומדת המון על כלים להתמודדות עם החיים. היא בת מדהימה ואמא מדהימה.
שיראל שער פישפדר (28)
עובדת סוציאלית ומדריכת טיולים, צלמת טבע, מנחת קבוצות. נשואה לאיתמר ואמא לשניים, גרה בנחלאות, ירושלים.
איפה היית רוצה להניף את דגל ישראל?
בלב של אלה שלפעמים בוחרים לא לקחת חלק בעם שלנו. אני רואה כמה הערבות בעם משמעותית. מאז תחילת המלחמה בן הזוג שלי במילואים, ופרט לתמיכה מהמשפחה קיבלנו גם עזרה מיוחדת מבית חב"ד ברחביה שקרוב אלינו. הם עוטפים את המשפחות של המילואימניקים ועוזרים בכל מה שאפשר. עוד מקום להניף בו דגל הוא פסגת האנאפורנה בנפאל. אני חולמת להגיע לשם עם איתמר יום אחד, כשהילדים יגדלו.
זיכרון ילדות משמעותי
הזיכרונות מחוויות משותפות בטיולים משפחתיים זכורים לי מאוד ועוררו אצלי את האהבה לטבע ולחוויות שהוא מייצר במהלך הטיול. הרבה זיכרונות ילדות שלי עם גיל־עד הם מחוויות משפחתיות בטבע, טיולים ומים. הוא אהב מאוד מים ולעשות שטויות עם האחיות הקטנות במסלולים.
מה ישראלי בעינייך?
אחווה תמידית ועזרה במצבי חירום. אני יודעת שזה בולט יותר כשנמצאים בחו"ל, אבל גם בארץ יש אחווה.
פרויקט יקר לליבך
'מטיילים – יוצאים לטבע ביחד', הפרויקט שאני עובדת בו רוב הזמן, שמציע טיולים ברחבי הארץ, כרגע לגילאי 30-20. התחלנו עם קבוצה קטנה לפני שלוש שנים מתוך מטרה להשיג שותפים לטיולים והיכרות עם מקומות יפים בארץ. כיום אנשים באים לבד ומכירים מטיול לטיול, ונוצרות חברויות לחיים. החיבור בטבע מאפשר שיח ומרחב להיות מי שאני בלי הטייטלים של היומיום. היכולת להביא את מי שאני למקום חדש ולבחור מה להביא לתוכו מאפשרת לאנשים להיות במקום שנוח להם ולא בהכרח להתנהג כמו בעבודה, בלימודים או במעגלים המשפחתיים שמכירים אותם בתבניות מסוימות.
מה המלחמה שינתה אצלך?
לא שינתה, אבל חיזקה את העניין של לחיות את הרגע, לחוות אותו, להיות עם המשפחה כמה שיותר, לעשות דברים שאני אוהבת. אני חיה את זה מאז שאחי גיל־עד נרצח לפני כמעט עשר שנים, אבל כשהמציאות היא אי־ודאות, זה מתעצם.
משהו שקיבלת מאמא שלך ואת מעבירה הלאה
הכנסת אורחים. אני רואה וחווה מגיל קטן את הכנסת האורחים של הוריי, לא בהכרח כלפי חברים או מכרים, גם כלפי אנשים שצריכים מקום, להיות בית פתוח שנותן מקום למי שישמח לבוא. זאת הרגשה טובה, לתת למישהו שלא נמצא במקום הטבעי שלו להרגיש רצוי ואהוב. אלה יכולים להיות רווקים, עולים חדשים, צעירים אמריקאים שנמצאים פה בארץ לשנה או אנשים מבוגרים ששמחים לחברה.
אמא בשבילך
השראה. היא עושה את הדברים שחשובים לה בדרך שלה, משקיעה ומדייקת שיהיה הכי טוב שאפשר, ומגשימה חלומות בכל שלב בחיים.
צלמת: מיכל אביאור
המדור המלא פורסם בגיליון אייר תשפ"ד,
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן
