גשר לונדון

את ציפי חוטובלי, שגרירתנו בבריטניה, אני תופסת בימים סוערים במיוחד, זמן קצר אחרי תקרית הריגת אנשי המטבח הבין־לאומי בעזה וחיסול הבכיר האיראני בסוריה. כל זה מביא לבהלת איומים על שגרירי ישראל ברחבי העולם, וגורם למועד הריאיון שלנו להחליף פנים, מועדים ושמות. טוב שהמרואיינת שפגשתי לבסוף היא חוטובלי בעצמה ולא כפילה שלה בזהות בדויה, כפי שנעשה איתה רק לא מזמן. 

אנחנו מתחילות את הריאיון בטלפון בעוד היא בנסיעה, ממשיכות אותו בפגישת זום, ומסיימות בווטסאפ. ככה זה כששגרירת ישראל בממלכה המאוחדת מוקפת במעגל אבטחה כבד בדיוק כמו זה של ראש הממשלה שם. "סליחה", היא מתנצלת בכנות אופיינית כבר בתחילת הריאיון, "חיי לא בידיי. בגלל הימים הסוערים האלו, מחייבים אותי בכל פעם לצאת בשעה אחרת מהבית לשגרירות כדי לייצר שינוי שגרה, ואני יוצאת בשעות מוזרות במהלך היום". 

אם בתחילה היה נדמה כי השילוב בין הלהט והחום של חוטובלי ובין הקור של ממלכת הקרח הבריטית שאליה היא נשלחה הם דבר והיפוכו, הרי בתום שלוש וחצי שנים בתפקיד, נראה שהשידוך דווקא עובד יופי. 

אנחנו מכירות עוד בטרם נכנסה אל החיים הפוליטיים. נשלחתי לראיין אותה כשעוד הייתה בחורה צעירה שביקשה להתמודד בפריימריז של הליכוד ולא תיארה לעצמה לאן תוביל אותה הדרך הזו. מאז הפכנו לידידות. לכן שמחתי לפגוש בה שוב, אחרי תקופה ממושכת שהיא כבר לא בישראל.

אז מה, איך עוברים עלייך הימים האחרונים?

"זו טרפת אינסופית", היא נאנחת בתיאטרליות. נדמה שהאקשן והמתח רק מגבירים את האמביציה שלה ואת תחושת השליחות. "מלחמה היא אירוע. בימים האחרונים הייתי עסוקה עד מעל הראש בתקיפה של חיל האוויר והפגיעה שלו במשלחת של אנשי הסיוע בעזה ששלושה מהם היו בריטים, וכן בחיסול בסוריה. אני נמצאת ממש בעין הסערה ועוסקת בעיקר בכיבוי שריפות.

"אבל דווקא בתקופה האחרונה אנחנו מרגישים עד כמה השליחות הזו משמעותית. כשגרירה את מייצגת את עם ישראל כולו, לא רק את המפלגה שלך. זו הרגשה חזקה מאוד, לא להיות סקטוריאלי אלא שגריר של מדינת ישראל".

ברמה האישית, היא משתפת שתפקידה כשגרירה הוא ממש מתנה למשפחה. "התחברתי לבנות שלי כאן ברמה שלא התאפשרה לי בעבר. זה לא היה יכול לקרות בישראל, כי החיים הפוליטיים שואבים. אבל כשגרירה את עושה את עיקר העבודה בבית שלך – אירוח, אירועים גדולים, כנסים יהודיים ומפגשים. אלו חיים מאוד שונים, וזה מעצים את החוויה המשפחתית שלנו. המשפחה שלי מאוד שותפה איתי בשליחות". 

 

שליחות משפחתית 

חוטובלי (45) התחתנה לפני קצת יותר מעשור, בגיל מאוחר יחסית, לאחר שהקריירה הפוליטית שלה כבר החלה לנסוק במהירות. היא נישאה לאור אלון, משפטן ומאמן למציאת זוגיות, ויש להם שלוש בנות: מעין (10), ⁠אלירז (8) ⁠ונעה (5). בטרם נבחרה לתפקיד הנכבד כשגרירת ישראל בבריטניה, היא הספיקה לכהן כחברת הכנסת הצעירה ביותר במשכן, ולמלא תפקידי שרה במשרדי החוץ, ההתיישבות והתחבורה. 

כיום בעלה מנהל את אתר 'רוטר' והוא שותף מלא בעשייה הדיפלומטית. "בכל ארוחת שבת דיפלומטית הוא דואג שיהיה יין של יקב פסגות עם תמונת המטבע העתיק, ומספר על ההיסטוריה של העם היהודי בארצו. בתחילת השירות כולם היו בטוחים שהוא השגריר, אז מאז אנחנו צוחקים ואומרים מדי פעם 'מיסטר אמבסדור', אדוני השגריר", היא אומרת בחיוך. 

חוטובלי, כאמור, משלבת בין העבודה הדיפלומטית ובין המגרש הביתי. "אנחנו גרים בבית מאוד היסטורי", היא מתארת, "כאן גרו כל שגרירי ישראל הקודמים. על הקיר בסלון תלוי ציור של ירושלים שצייר וינסטון צ'רצ'יל לאחר שביקר בעיר הקודש. אני האישה הראשונה שכיהנה כשגרירת ישראל כאן, וזה משמעותי לי מאוד, היום זה כבר לא 'בית השגריר' אלא 'בית השגרירה'". 

אחת ההחלטות הראשונות שקיבלה בתפקידה הייתה שאת הגורמים הבכירים ביותר במדינה היא תזמין לביתה דווקא לסעודות שבת. "בבריטניה יש קבינט וממשלה, ואנחנו מזמינים אותם אלינו. עבור כמעט כולם זו הפעם הראשונה בסעודת שבת בבית יהודי. הם מספרים שזו החוויה הכי משמעותית שהייתה להם. אנחנו מסבירים את כל מה שאנחנו עושים בסעודה, והם נחשפים לעולם יהודי שהם לא מכירים. תמיד יש אווירה קסומה בערב שבת, וזה מביא לשיחה אישית ומקרבת. גיליתי שזה כלי קסום לחיבורים עמוקים עם בכירים ובכלל".

אחד העיתונאים הבכירים בבריטניה, שהוזמן לבית השגרירה לסעודת שבת עם משפחתה, לא שמר את התרגשותו רק לעצמו, ופרסם אחרי חודש טור אישי שהתבסס על החוויה המיוחדת שחווה. "הכותרת הייתה: 'רק אלוקים יציל אותנו מההתמכרות הדיגיטלית'", נזכרת ציפי. "הוא מאוד התחבר לרעיון של בלי טלפונים בשבת, ובטור שלו הוא תיאר את סעודת השבת אצלנו, ללא טלפונים. היא תיאר באריכות את החוויה ואיך המלאכים של 'שלום עליכם' נכנסים, ובסוף כתב: 'אני מקווה שהמלאכים ימשיכו לשמור עלינו מההתמכרות הדיגיטלית'". 

מסורת נוספת שייסדה חוטובלי היא לקיים שיעור פרשת שבוע קבוע בביתם, בית השגרירה, ולפתוח אותו לקהל הרחב. "זה בעצם מקבץ הרבה אנשים סביב התורה", היא מסבירה. "השיעור מרכז הרבה חבר'ה צעירים, וזה עושה להם הרגשה טובה, שהם מקושרים למשהו יהודי. נוסף על השיעור, המשכנו לאורך השליחות גם בהרצאות לרווקים שהתחלנו עוד בארץ". 

מלבד שיעורי פרשת השבוע, היא גם מארחת בביתה מדי שנה את המתמודדים הבריטים לחידון התנ"ך העולמי למפגש של תה ותנ"ך, מסורת שהיא גאה בה מאוד. 

העיניים של העולם 

אך תפקיד השגרירה אינו מתחיל ונגמר בסעודות ומסיבות תה. להיות שגרירה באחת המדינות החזקות בעולם, ועוד בתקופה מורכבת של מלחמה בישראל, פירושו עבודה אינטנסיבית מסביב לשעון. "רוב העבודה שלי כשגרירה מתמקדת בנושא של ביטחון ומודיעין", היא מדגישה. "בריטניה היא בירה מודיעינית חשובה מאוד. זו השגרירות היחידה שיש בה גם שליחת מוסד ושליחה של 8200. אחת החוזקות של בריטניה היא המודיעין, הם חלק מ'העיניים של העולם', והרבה פעמים אומרים שישראל היא 'העין השלישית'. כתוצאה מכך, יש שיתופי פעולה משמעותיים בין ישראל לבריטניה בעניין הזה. משלחות צבאיות מגיעות אלינו כל הזמן – ראש אמן, השב"כ, המוסד, זה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלי".

חוטובלי מבהירה שלבריטניה – חברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם והכוח הצבאי השני בחשיבותו בנאט"ו – יש השפעה רבה על עיצוב ההחלטות הביטחוניות של העולם, בין השאר גם בנושא הגרעין. "בריטניה משמעותית מאוד, בייחוד בתקופת מלחמה. אני גאה להגיד שבתקופתי התמיכה הבריטית בישראל באו"ם הפכה להיות השנייה בעוצמתה באירופה, אחרי צ'כיה. בריטניה הפכה להיות אחת המדינות הכי אוהדות לישראל. הממשלה עמדה לצידנו מהיום הראשון של המלחמה. גם בנושא האיום האיראני הם שותפים חשובים למאבק, ונמצאים אפילו ימינה מהעמדה האמריקאית. בתקופתי גם הייתה הכרה בחמאס כארגון טרור, כתוצאה ממאמצים דיפלומטיים שעשינו בעקבות מבצע שומר החומות. הפרלמנט הבריטי גם העביר לפני חודשיים חוק איסור BDS – הישג משמעותי ביותר, שנבלע בתוך הדי המלחמה, אבל אלה חלקים חשובים מאוד בעבודה שלי".

החלק השני בעבודתה הוא ההסברה. "ה־BBC והתקשורת הזרה פה הם מאוד נגד ישראל. לצד הרשתות הגדולות בטלוויזיה יש פה גם עיתונים חשובים. לכן, פה בשגרירות יש מחלקת תקשורת גדולה מאוד, והעבודה שלנו היא לא רק להתראיין, אלא גם לתדרך מערכות עיתונים, להביא אנשי מקצוע שייתנו להם תמונת מצב אמיתית על עזה, למשל. עשינו פה הרבה מאוד תדרוכים צבאיים. אני נפגשת הרבה עם הממשלה הבריטית ועם משלחות צבאיות, ועושה עבודה תקשורתית בהסברה". 

מלבד כל זאת, חוטובלי עובדת גם מול הקהילה היהודית בבריטניה – הקהילה היהודית החמישית בגודלה בעולם. "הקהילה היהודית כאן היא חמה וציונית מאוד, מחוברת לארץ, ויצאו ממנה גם הרבה חיילים בודדים", היא מספרת. "בחנוכה עשינו אירוע לכל המשפחות של החיילים הבודדים, והגיעו 200 הורים. יש כאן היסטוריה יהודית עשירה – בית הכנסת של משה מונטיפיורי, בית שבן־גוריון התגורר בו תקופה מסוימת, והרבה היסטוריה ציונית". 

גם לרבנים הראשיים בבריטניה יש מקום חשוב בקהילה. "זאת זכות גדולה להיות מחוברת אליהם. את הרב יונתן זקס לא זכיתי להכיר באופן אישי, הוא נפטר ממש זמן קצר אחרי שהגענו ובגלל הקורונה לא נפגשנו, אבל זכיתי להכיר את המשפחה שלו. מדי שנה מקיימים כאן אזכרה גדולה לזכרו, והשנה דיבר ראש ממשלת בריטניה לשעבר – שגילה שהרב זקס נתן לו עצה: להכניס הומור להרצאות שלו…"

מה השתנה בממלכה המאוחדת מאז השבעה באוקטובר? 

"תראי, לונדון היא בירה מאוימת מאוד, עם היסטוריה קשה של פיגועים מול נציגי ישראל. מלחמת לבנון הראשונה פרצה בגלל שהתנקשו בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב ז"ל. השנה זכיתי לארח בביתי את המשפחה שלו. הוא הלך לאירוע דיפלומטי, ומחבל פלסטיני ירה בו מטווח קצר. הוא נשאר צמח 21 שנים. ומאז, כל שגריר בלונדון היה עולה אליו, אפילו שהיה צמח, כדי להבין את כובד המשקל של התפקיד. אנשים בשירות החוץ מאוד מאוימים כיום, זו הבטן הרכה של החזית הישראלית, והסיפור של ארגוב מאוד מלווה אותי", היא מספרת בגילוי לב.

"יש כעת התפרצות של אנטישמיות, צעדות פרו־פלסטיניות כל הזמן. הבית שלי הפך להיות מוקד להפגנות – תופעה שלא הייתה בעבר. אין ספק שנפרץ הסכר. בכל ערב שבת ההפגנה מגיעה אליי, קבלת השבת שלי היא 'Free Palestine', עם קריאות להשמדת ישראל. הם בחרו בשעה הזו לא במקרה, הם יודעים שזה זמן שבו המשפחה מתכנסת". 

אז מה עשיתם?

"זה מלחיץ. בשבת הראשונה שזה קרה בדיוק רציתי להדליק נרות שבת עם הבנות שלי, ופתאום ראיתי את דגלי פלסטין מהחלון. הבית שלנו קרוב למסגד הכי גדול בלונדון, והתברר שקבוצה של תומכי פלסטין הלכו בתהלוכה מהמסגד אלינו". הבית הענק, שנמצא על הכביש הראשי, היה נצור, והוקף כולו במפגינים. "התקשרתי לבכיר מאוד במשטרה ואמרתי לו שאנחנו לא מרגישים בטוחים. הבנות שלי התחילו לבכות, הן הרגישו שחזור כלשהו של מה שקרה בישראל. מאז זה נמשך בכל יום שישי. אז עברנו לחדר אחר, ובליל שבת הבא שינינו את השעה של הסעודה, כדי להמשיך להרגיש שבת. זה סוג של סגר על הבית, בעלי לא יכול ללכת לבית הכנסת. 

"החיים כאן מאוד השתנו", היא אומרת, "אנחנו סופגים הרבה איומים והפגנות. גל האנטישמיות העכור הזה הביא תושבים מהשכונה שלנו לבקש מהרבנים להוריד מזוזות, מפחדים ללכת עם סממנים יהודיים ברחוב. לפני כן האנטישמיות לא הייתה בוטה כל כך, וגם הבית לא היה כל הזמן תחת מתקפה". 

חוטובלי מרבה להרצות בקמפוסים השונים ברחבי בריטניה. באחת הפעמים, כחודש וחצי לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, בתום הרצאה שלה באוניברסיטת LSE בלונדון, מפגינים אנטי־ישראליים ניסו להתקיף אותה באלימות, ונשקפה סכנה לחייה. כשאני שואלת אותה על זה, היא אינה מתרגשת. "האירוע הזה תפס המון תהודה תקשורתית, אבל אנשים לא יודעים שעברתי חוויות הרבה יותר קשות ממנו", היא נאנחת. "הוא הפך להיות סמל כי הוא היה מצולם, אבל לצערי הקמפוסים פה הם מקום מאוד קשה. כחודש אחר כך, כשהלכתי להרצות באוניברסיטת אוקספורד, היו צריכים להשתמש בכפילה שלי ולהבריח שיירת דמה מהאוניברסיטה כדי לחלץ אותי בשלום. זה היה ברמה שהקב"ט של השגרירות אמר שעוד יכתבו על זה מור"ק". 

איך את מתמודדת עם זה? צריך עצבי ברזל כדי להמשיך בחיים כרגיל. 

"אין אף שגריר בעולם שנשקפת לו סכנה בקמפוסים כמו השגריר הישראלי. לחוש את השנאה, זאת חוויה קשה ומטלטלת. יש סביבי כל הזמן מעטפת ביטחונית כבדה, אני מאובטחת פה כמו ראש ממשלת בריטניה. החיים שלי מתנהלים תחת מעגל אבטחה כבד, אני לא יכולה לעשות שום פעולה באופן פרטי, אפילו לא ללכת לבית הספר של הילדים, רק לעיתים רחוקות מאוד. ישנם הרבה כללי אבטחה שחלים עליי בגלל התפקיד, ויש גם שומרים שגרים אצלנו בתוך הבית".

אולם כל אלה אינם שוברים את עוז רוחה, והיא נחושה להמשיך בעשייה למען מדינת ישראל ולמען העם היהודי בבריטניה. על צווארה היא עונדת בקביעות את דיסקית החטופים, ומספרת שהלב שלה נמצא בעזה. אבל לא רק בעזה הוא נמצא, אלא בארץ ישראל בכללותה, שאליה היא מתגעגעת מאוד. 

"אנחנו מאוד מתגעגעים לארץ. אי אפשר לתאר עד כמה", היא אומרת בכנות. "ארץ ישראל חסרה לי ברמה הרוחנית, כי בגולה הכול אחרת. אבל הקב"ה הוא שכיוון אותנו לכאן. אני הכי מתגעגעת בארץ למשפחה כמובן, אבל גם לאווירת השבת והחג. בארץ מיום שישי כבר מתחילים להרגיש את השבת, העולם מתמלא בניחוח של תבשילים ותפילות. אבל בחו"ל התחושה היא שזה יום חול, וממש צריך להתאמץ כדי להרגיש את השבת".

הכתבה המלאה בגיליון אייר תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן