העיסוק בחודש אלול בעבודת התשובה מבליט את אותן נשים מופלאות שחצו את קו פרשת המים. אלו שנהוג לכנות "חוזבשיות" (חוזרות בתשובה). עם תחילת החודש מתחילה לחלחל ההבנה שזה ממש לא קל לעשות תשובה. ההזדהות עם בעלות התשובה הולכת וגוברת ככל שמבינים שקשה מאוד לשנות הרגלים ולעשות מהפך בחיים.
אני מרגישה לפעמים שההשקעה הרבה שארגוני הקירוב משקיעים בבעלות תשובה, מתפוגגת בשלבי ההתקדמות. פתאום אנחנו שוכחות את זאת שעשתה שינוי עמוק בנפש, שינתה הרגלים, החליפה אורח חיים, חברה, לבוש ועוד ועוד, ואנחנו לא מנסים לבדוק מה מצבה. האם קשה לה (ברור!), האם היא נמצאת במצוקה או אולי רק חשה בלבול… (כנראה גם וגם). במיוחד עכשיו, בחודש אלול, סביר להניח שהתכונה לחגים הקרבים ובאים שאצלנו, הדתיים מבית היא ברורה ומובנית, אצל החוזרת בתשובה היא עדיין לא. חודש אלול הוא בהחלט הזמן להרגיש יותר את הנשים הללו ולנסות להקל עליהן את הקשיים בדרכן החדשה.
היום מציינים את ח"י אלול – יום הולדתם של שני המאורות הגדולים: הבעל־שם־טוב הקדוש ואדמו"ר הזקן בעל התניא, נעלה על נס את מצוות "אהבת ישראל" שהיא אחד העניינים העיקריים בהם עסקו בהתלהבות קודש. עד תקופת התגלות החסידות, היו הלמדנים שבדור מבדילים עצמם מההמון היהודי הפשוט ומביטים עליו מלמעלה למטה. בתי כנסת חולקו לפי מעמדות ומקצועות, עד שבא הבעש"ט ושינה את המצב בתכלית השינוי.
הבעש"ט חיבב מאוד וייקר את היהודי הפשוט. דרך זו של קירוב האנשים הפשוטים, הוריש הבעש"ט לתלמידיו עד דורנו אנו, ועלינו מוטלת החובה והזכות לנסות למצוא כיצד לגשר על הפערים בינינו, להתאחד ולהתמקד יותר בדומה והמשותף ולא בשוני בינינו.
ר' שניאור זלמן (האדמו"ר הזקן)
לפני שנתיים, בח"י באלול, יצאתי עם קבוצת נשים לקברי גדולי החסידות באוקראינה. עברנו מסע לא פשוט ודרך מטלטלת תרתי משמע. ישבנו באוטובוס אחד שעות ארוכות בהן נסענו בדרכים משובשות. היינו מגוון של נשים, מבוגרות וצעירות. חלקן חב"דניקיות ותיקות וחלקן חוזרות בתשובה. ובכל זאת לרגע היינו אותו דבר. באוכל ובלבוש, מתרגשות מאותם אירועים וחשות יחד התעלות מיוחדת אצל האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד.
תוך כדי נסיעה, נפתחו הלבבות וצצו סיפורים. אני סיפרתי לכולן על סבי שגר בעיירה פולטובה כשליחו של הרבי (הקודם) וחשתי לפתע את השורשים שלי. כשהגענו להאדיטש, לאדמו"ר הזקן, הרגשתי קשורה בזכות בעלי שהוא צאצא שלו. בעלת תשובה שישבה לידי נפתחה ואמרה: "קשה שאין לי שורשים."
אימא שלה תל־אביבית ואביה מושבניק. "אני מרגישה תלושה ולא שייכת", אמרה לי האישה החזקה והמשכילה שכבר שנים רבות נחשבת חב"דניקית ופתאום מרגישה נטולת שייכות. בדקתי מהיכן הוריה, והוספתי שאם תנסה לברר בוודאי תמצא שורשים. הרי כולם היו פעם שומרי תורה ומצוות.
אדמו"ר הזקן כותב בפרק ל"ב בתניא:
"והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשורשן ומקורן באלוקים חיים. בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה, ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקים".
כולנו יחידה אחת. חודש אלול מזכיר לנו שכולנו בעלות תשובה! ואל לנו להתנשא על אף אחת אחרת. ימי ההולדת של שני המאורות הגדולים בח״י אלול מזכירים לנו שאנחנו כולנו אחיות בלב ועלינו להתמלא באהבת ישראל.
