מדי שנה בשנה, כשמתקרבים למועד שנקרא פסח, אותם האורות שהתנוצצו בפסח לפני אלפי שנים מתנוצצים גם כעת – מתנוצץ מעין האור ההוא, בלשון הרמח"ל. אלה הם ימים עם אור גדול במיוחד. וגם עם לחץ גדול, עם תחושות מעורבות, ובסוף – חירות גדולה.
מה שאנחנו מרגישות בימים אלה הם איתותים שהקב"ה שולח כדי שנבין שיציאת מצרים מתרחשת שוב. "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
בימים אלו נשים חכמות ומשכילות, בעלות תואר חמישי, שוקעות בעבדוּת הניקיונות בשיא הכיף. משהו נשי שכוח שאת נורא מתביישת בו מתעורר בך. את קוטפת ממדפי הסופרמרקט כל מיני חומרי ניקוי שלא תשתמשי בהם לעולם, אבל זה נותן לך תחושת גאווה. איך נפלת כך, אישה מכובדת שכמותך? כי את מחוברת לזמן.
אל תחמיצי
כמה התזמון חשוב, אומרים חז"ל ביצירתיות. כמה חשוב לחכות לזמן הנכון. "האוכל מצה בערב הפסח – כבא על ארוסתו בבית חמיו". מי שאוכל מצה לפני הזמן שמותר לאכול אותה, כאילו הוא כבר חי חיים של איש ואישה עם ארוסתו בבית הוריה. והגאון מוילנה מתפעם. למה משווים את המצה? לכלה!
ולכאורה, מה הקשר? שאלתי את בנותיי. "הכלה שמורה כמו מצה", אמרה אחת. "שתיהן קשות", אמרה האחרת.
ואגלה לכן סוד נפלא שרק הגאון מוילנה יכול היה לגלות: בליל הסדר, עד שמגיעים לאכילת המצה, מברכים בדיוק שבע ברכות. ממש כמו שמברכים על כלה.
אומר הגר"א: כלה, אַת המצה. ליל הסדר – חופה. ובדרך אנו מועדות לכל כך הרבה מעידות ששורשן בקוצר רוח.
לא מוכנות לחכות עד שמגיעים לגאולה. ודווקא קוצר הרוח הזה מעיד על כך שהגאולה כל כך קרובה, מפני שהוא בבית חמיו כבר, ויש תחושה משפחתית כזאת. היא לידו, זה ממילא עומד לקרות עוד מעט – אז למה לחכות עוד? כי חייבים לחכות, ועכשיו את נדרשת למרב הסבלנות.
וכך תבוא גאולתך. כל כך הרבה גלות, כל כך הרבה צער ואל תפסיקי ללוש, ללוש, ללוש, כי בשנייה שאת מפסיקה ללוש את מחמיצה. הבצק שלך מחמיץ. זכרי שהקב"ה מביא לך בליל הסדר הזה כזאת בשורת גאולה מדהימה.
ויותר מזה, אומר הגר"א, כמו שהגאולה מגיעה פתע פתאום (שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ), כך תגיע
גאולתך שלך. לפני שתספיקי. "רגע, ה', אני עדין לא מוכנה", את תגידי בבהלה. וה' יגיד לך: מזל טוב, נשמה. קחי.
ריח אקונומיקה
זה כוחם של הימים האלה. אנחנו בעלייה נפלאה. בשלושים הימים שקודמים לליל הסדר, החל מפורים, בכל לילה יוצא אדם מאחד חלקי שלושים ממיצריו. כך אומר בעל החסד לאברהם, סביו של החיד"א. במילים אחרות, אם יש לך איזשהו צער, איזשהן צרות, היצרוּת, משהו תקוע – בכל לילה מהלילות האלה את מתנקה מאחד חלקי שלושים. אם יש לך זמן אחרי העבודה ואחרי הניקיונות, לכי למקום קדוש ובקשי, ויש עניין בלילה דווקא, כי אלה זמני ניקוי.
בשנים עשר הימים הראשונים של חודש ניסן קורה דבר מיוחד. כל אחד מי"ב הימים הללו הוא כנגד חודש בשנה העברית, ואת יכולה לתקן בו חודש שלם. א' בניסן הוא כנגד חודש ניסן כולו. ב' בניסן – כנגד חודש אייר. ג' בניסן – כנגד חודש סיוון. ד' בניסן – כנגד חודש תמוז, וכן הלאה. לימים הללו יש ריח. כשם שלימי אלול יש ריח של
התה של הבוקר כשמשכימים לסליחות והריח של בית הכנסת, לימים שמקדימים את פסח יש ריח של ניקיון. עצם זה שאישה טורחת ומכינה את הבית ומפזרת בו כל מיני ריחות, זה מראה לכולם שהאישה הזאת אומרת בשיא הביטחון: "אתם תראו. השנה הזאת גאולתי תגיע".
הריח של חומרי הניקיון בביתך מבשר גאולה. למי? לך! מלאי את ביתך ריח, והריח ימסוך בך אמון שמאמצייך יישאו פרי.
מתוך הטור החודשי של הרבנית ימימה
לרכישת מנוי למגזין פנימה לחצי כאן
