עצמה נשית זה דבר מדהים. אותי זה משאיר פעורת פה, מלאת השראה ומפרגנת מכל הלב.
הימים שבין פסח לשבועות מלאים בעצמה נשית מכל כיוון, כך שלא הופתעתי שסערת השביס התרחשה דווקא עכשיו.
שלוש מנהיגות יהודיות ענקיות קשורות בתקופה הזו – מרים הנביאה, שתאריך פטירתה הוא י' בניסן. אסתר המלכה, כי נס פורים, כידוע, קרה בכלל בפסח (בבלי, מגילה, ט"ו, א). ורות המואבייה, שהחיבור אליה מתעצם בחג השבועות.
שלוש נשים, שכשמביטים עליהן רואים איך הן מובילות ומלוות אותנו מהעבר (מרים במצריים), דרך חוויית הגלות (אסתר – אַסְתר פנים) ועד לגאולה (רות המואבייה, שמצאצאיה יצא המשיח). כל אחת, בתקופתה, יצרה בחוכמתה הנשית מציאות טובה יותר בסביבה בה היא חיה, שינתה סדרים והחלטות מדיניות והובילה עם שלם קדימה. ההשפעה שלהן הייתה עצומה! והכל בפשטות ובטבעיות.
זה מרגש לראות, דרכן, איך נתפסת האישה בעולם היהודי. כמה כבוד והערכה ניתנים לה וכמה רחוק וגבוה היא יכולה להגיע. בחכמה והתבוננות מעמיקה, היא יכולה להוביל אחריה עם.
כל שכן לנווט את הבית הפרטי שלה, פנימה.
אני נוטה להאמין שלינור אברג'יל (המדהימה!) לא העלתה בדעתה מה כיסוי הראש שלה יעורר בציבור. היא מילאה את התפקיד שהוטל עליה באצילות ובצניעות. הנוכחות שלה על הבמה הייתה שילוב של עצמה נשית עם פשטות. אני אישית התרגשתי מלראות אותה ניצבת על במת הטקס. הסערה שהיא יצרה וההתעוררות – וכוונתי היא להתעוררות לחשיבה עצמאית, ביקורתית ולחיבור פנימה, בקרב לא מעט ציבורים – היא דוגמא מדוייקת לעצמה נשית כזאת.
אישה שלא צריכה לחפש את הכוח בְכוח, או להילחם דרך תנועות נשים (שאני לא ממעיטה בערכן…). אישה שהשליחות שלה והאמירה שלה לעולם מתקיימות מעצם הנוכחות והעשייה שלה. וזה, בסופו של יום, משהו שהוא נחלת כולנו, כי כל אחת יכולה לפעול במקום בו היא נמצאת.
כל מה שנדרש זה להתבונן פנימה, להתחבר ללב ולעשות.
בהתמודדויות ובאתגרים שעומדים בפני ביומיום, אני מוצאת את עצמי נעצרת ושואבת כוח מאותן נשים גדולות, שאומנם חיו בעבר הרחוק, אבל האור שלהן מאיר גם היום.
כדי לא לשכוח קראתי לבנותיי על שמותיהן. מה שבטוח.
