בואו נדבר על שילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה.
בואו נדבר על נדב.
הכל החל בתאונת דרכים ומאז, נדב מתמודד, כשהוא מרותק לכיסא גלגלים ומקבל קצבת נכות.
נדב הסביר לי בהתרגשות: "אני אבא לחמישה ילדים ואני פשוט חייב לעבוד, לא יכול להמשיך לחיות רק מהקצבה. ומעבר לכך, העבודה תיתן לי סיבה לקום בבוקר."
התמזל מזלו ומעסיק הציע לו משרה מתאימה בשכר של -9,000 ₪ ברוטו עבור משרה מלאה.
אך נדב לא יכול לעבוד בכל מצב.
מילא שקצבת הנכות שלו תופחת על ידי המוסד לביטוח לאומי בשל השתכרות מעבודה, אך לאבד את הקצבה לחלוטין, זה כבר עניין אחר.
נדב הציע למעסיק לעבוד במשרה מלאה תמורת שכר של 4,500 ₪ ברוטו בלבד או לעבוד במשרה חלקית, כדי לא לאבד את הקצבה.
כובד משקלו של מאבק הנכים עוסק בסוגיית העלאת קצבת הנכות.
אין חולק, כי יש לפעול בעניין זה ביתר שאת. אולם ככל שהמאבק יתמקד במלא העצמה בהעלאת קצבאות הנכות, כך תידחק לקרן זווית סוגיה משמעותית נוספת הנוגעת לציבור הנכים בישראל.
בתוך קבוצת הנכים ישנם אנשים אשר חרף המוגבלות מבקשים להשתלב בשוק העבודה.
הם מבקשים להשתלב, לחוש שייכות, משמעות וטעם לחיים כמו כולם, אולם עבורם המסע לשוק העבודה הוא "ויה דולורוזה". דרך חתחתים רצופה בחסמים רבים.
אחד החסמים המטריד במיוחד את מקבלי קצבאות הנכות ומציב סימן שאלה באשר לכדאיות הדבר, הוא קיזוז או ביטול קצבת הנכות בעת יציאה מעבודה כפי שנקבע בהוראות "חוק לרון".
שילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה הוא הדרך הנכונה להפוך אותנו לחברה בריאה ומכילה.
חברה שתאמין בכך, תחרוט על דגלה לפעול להסרת החסמים ולהפחתת או ביטול הפגיעה בתשלום קצבת הנכות בעת יציאה לעבודה.