"צריך לפתוח מרכז לנפגעי מודעוּת", כך אמרה לנו פעם אישה חכמה, שהיא בעצמה מטפלת ומורה למודעות. נתברכנו בצימאון למודעות אישית, ברצון לעשות דברים אחרת, בשאיפה לשנות לטובה את החיים שלנו. מעטות הנשים בדורנו שיגידו "עזבי אותך מכל השטויות האלה" (גברים רבים, לעומת זאת, עדיין נאחזים בתפיסה הזאת, אך גם הם הולכים ומתמעטים).
הרצון המבורך הזה למודעות, גורם לנהירה אחר שיטות שונות לחיפוש הדרך הטובה ביותר לבנות את עצמנו, להשביח את הזוגיות שלנו ולחנך את ילדינו לדרך חיים טובה יותר. מרגש לראות בכנסים שונים נשים רבות שמקדישות מזמנן כדי לבוא ולקבל כלים לשינוי.
מודעות לסכנה
אם הכול כל כך מבורך וטוב, למה שהמודעות תפגע במישהו?
מפני שכשאנחנו לומדות ומקבלות כלים להתמודדות טובה יותר עם אתגרי החיים, אנחנו יכולות להשתמש בכלי לבניין שלנו, אך עלולות מבלי משים לעבור להרס עצמי. ממש כמו פטיש שיכול לשמש לבניין או לחילופין להיות כלי להרס.
חשוב לזהות ולגלות היכן מתחיל ההרס. ניקח למשל כדוגמה את רות – אישה טובה, מהסוג השופע שלא יודע להגיד לא. יום אחד היא נעשית מודעת לכך שאיננה יודעת להציב גבולות ולסרב כשלא מתאים לה. ילדיה כבר בוגרים, חלקם אף נשואים, אבל ברור להם שאימא שלהם כל יכולה. הם אינם מעלים בדעתם שיש גם לה קשיים ומגבלות, שכן מעולם לא ראו שאינה יכולה לבצע משהו והדבר גורם ליחס לא מכבד מצידם. המערכות השתבשו. רות רוצה מאוד לתקן את העיוות, להתחיל להציב גבולות ולסרב כשלא מתאים לה.
עם המודעות הזאת היא שמה לב כמה קשה לה לסרב לבקשות בכל מערכות היחסים שלה. פתאום צצות בקשות מכל עבר, והיא באופן אוטומטי אומרת "כן", ומיד אחר כך מגלה שזה לא מה שהיא רצתה…
רות מבוהלת מעצמה, היא איננה מצליחה לעשות את המהפך שהיא מצפה לעשות בעקבות המודעות החדשה. התסכול מציף אותה ועולה על גדותיו עם כל בקשה שאינה מצליחה לסרב לה. הכעס על עצמה הולך וגובר. "למה אני כזאת חלשת אופי?", "אני דופקת לעצמי את החיים וגם את ילדיי חינכתי לפרזיטיות איומה…", "אני חייבת ללמוד לומר לא!".
ובחוץ עולה מרמור על כולם: מדוע אינם רגישים? מדוע כולם חסרי טקט? הכול השתבש.
נדמה כי נעלמה לה שמחת החיים וטוב הלב. "מי צריך את כל התסכול זה? את המודעות הזאת? עדיף לזרום עם החיים", היא חושבת בדמעות.
לגלות רחמים
רות היא רק דוגמה למה שמן הסתם נמצא בכל אחת ואחת מאיתנו. רות זיהתה התנהלות מסוימת בחייה שאינה נכונה לה עוד, אך במקום לעודד את עצמה לשנות את הדברים בהדרגה ובמתינות, היא התנפלה על עצמה בביקורת פנימית קשה ונוקבת, שהפכה את המודעות שלה לכלי רב עוצמה להרס עצמי.
המודעות עצמה גרמה להרס ואכלה כל חלקה טובה.
אם "נרד" על עצמנו ונייאש אותנו, יהיה רע ומר, לא יישארו בנו כוחות לחיים.
הביקורת טורפת את כל הקלפים בבת אחת. מודעות חייבת לבוא עם הקשבה פנימית, חמלה ואהבה עצמית.
כל אחת ואחת יכולה להיות לאימא טובה לעצמה, שמכוונת אותה בעדינות ובאצילות איך לשנות בהדרגה את הדרוש שנוי, בלי למחוק אותה סופית.
בכך תזכה לדבוק בי"ג מידותיו של הקדוש ברוך הוא, "מה הוא רחום אף אתה רחום…".
***
מתוך המדור מעברי חיים במגזין פנימה
להצטרפות השאירי כאן פרטים
