אחיות או לא להיות

בשנים אחורה. היה זה ערב נר ראשון של חנוכה, וחנה ודינה התכוננו למופע הראשון שלהן.
"הגענו להופיע מול קהל מורכב שלחלקו אנחנו לא מתאימות, והתגובות היו בהתאם", הן נזכרות ולא בנחת. חלק מהתגובות היום נלהבות, וחלקן היו מייבשות בצורה מאכזבת ונעו על הציר שבין "השנה אתן בבניין שלם" ל"אל תעשו את זה יותר". "למחרת הייתה לנו עוד הופעה מול קהל מסוג אחר לגמרי", מספרת חנה, שלא הצליחה לישון באותו לילה, "אמרתי לעצמי: טעית, זה לא כזה טוב כמו שחשבת, אתן לא כאלה טובות כמו שחשבת. בסוף המופע השני הקהל עמד על הרגליים וצעק לנו 'עוד הפעם, עוד הפעם'. בכיתי".

זה לא נגמר שם. בשלוש השנים שהאחיות במה כובשות את הבמות ברחבי הארץ, הן חוו בצד ההצלחה הגדולה גם ביקורות וגם הופעות לא מוצלחות. "כמה פעמים הגענו לקהל שלא מבין אותנו. זה לא סטנדאפ מפאנץ' לפאנץ', זה תיאטרון, יש פה תהליך ושנינויות ודקויות. לפעמים פשוט לא הצלחנו, זה קורה", הן מודות בענווה ובמבט מפוכח. בשלב מסוים הן לקחו את האמירות הביקורתיות והפכו אותן למערכון בסוף ההצגה, בצורה אופיינית להן: "אנחנו לא מושלמות וגם המופע שלנו לא מושלם, ולמה? כי החיים לא מושלמים ואותם אנחנו רוצות להביא, את החיים".

חלום בצבע אדום
אחרי שהתראיינו בתוכניות טלוויזיה ובין היתר אצל אברי גלעד, נדמה כי מדינה שלמה מכירה את הסרטונים הקצרים שהפיקו האחיות על מה שקורה בעוטף עזה, מקום מגוריהן.
"חוש ההומור זה כלי", הן מסבירות, ומספרות כי הסרטון הראשון יצא לפני הופעה שתוכננה להן בגולה ומצב רכישת הכרטיסים היה בכי רע, לכן הן צילמו סרטון ובו ביקשו להפגין סולידריות חברתית לעוטף עזה וניסו לעודד את הקהל לרכוש כרטיסים. אחרי שצחקו על חשבון החמאס וטענו בהומור שצריך לתת למחבלים הפוגה בשיגורים כדי שיוכלו לכוון את הפגיעות טוב יותר, הן הוציאו סרטון נוסף ברוח "שחור זה מרזה" וצחקו על כך שהחמאס מסייעים לשרוף את הגזרה כשהן מצולמות על רקע שדות העוטף השרופים.
"אמרנו שבפעם הבאה נתייג את הדף הרשמי של החמאס, כי יש להם פניות הציבור", הן אומרות בחיוך ומוסיפות ברצינות: "אם היה לנו באמת צלם ועורך שצמוד אלינו, היינו מעלות כל יום סרטון. יש כל כך הרבה דברים מצחיקים שקורים סביבנו", הן אומרות וחנה מוסיפה: "זה פיתח בנו מודעות לאקטואליה. למשל הסרטון 'אימא משעמם לי' שהוצאנו באוגוסט לפני שנה נהיה ויראלי, חילונים ראו את זה. הבנו שסרטונים מצליחים כשהם נוגעים באקטואליה ואנשים יכולים להתחבר אליהם".

הרגשתן שהסרטונים על המצב בעוטף עזה חוללו שינוי?
"ניגשו אלינו המון אנשים מעוטף עזה ואמרו תודה שאתן מדברות עלינו", הן אומרות.
המגורים בשוקדה שליד כפר מימון הפכו בחודשים האחרונים את החוויה של תושבות עוטף עזה למוחשית כשטרור העפיפונים מביא איתו ריח שרוף עשרים וארבע שעות ביממה, אזעקות הצבע האדום נכנסות להן לתוך החלום ויש להן שבע שניות להגיע לממ"ד. את השריפות לא רואים מחלונה של דינה, אך ביתה של חנה נמצא ממש סמוך ליער: "הרבש"צים שלנו עובדים מסביב לשעון, נמסות להם סוליות הנעליים כי הם דורכים על שריפות כל הזמן. התחושה היא שבממשלה לא עושים כלום רק מחפשים לכבות שריפות וזה מה שמבאס. אין לך מה לעשות חוץ מלצחוק על המצב".

בשנים שבהן הן רצות עם המופע 'גיבורות בע"מ', חנה התפרסמה מאוד מכתיבתה על החיים בפייסבוק ודינה בחרה להישאר יותר מאחורי הקלעים. "החשיפה היא חיובית ולפעמים משעשעת", אומרת דינה, "כשאני בקפצובה עם הילדים ופתאום מישהי מסתכלת עליי ואומרת 'זו את מהמצחיקות האלה'. החשיפה נותנת ביטחון שאנחנו עושות דבר טוב, ושאני במקום הנכון בחיים, ונותנת דרייב ליצור עוד ולנסות להשפיע בתחומים שאני חושבת שאני יכולה. אני לא רק שחקנית, אני יוצרת ובהרבה תחומים. לא מחפשת תהילה ולהיות בחוויה שאני מפורסמת. אני מקווה שאצליח תמיד ליצור ולהיות בתנועה הזאת, ושלא אצטרך לרדוף כל החיים אחרי עוד מדיה חברתית חדשה כדי להיות בעניינים".

לחיי נשות ישראל
הן גדלו במעלה אדומים, ארבע אחיות. חנה ודינה הן הצעירות וביניהן שנתיים הפרש. כילדות הן חלקו חדר משותף ושיחקו המון במשחקי דמיון ומילאו את עולמן בדמויות שבדו מליבן. הן היו החברות הכי טובות למרות שמריבות טבעיות בין אחיות לא נפקדו משגרת יומן. שתיהן מאוהבות בלימוד תורה ובכתיבת טקסטים, ולמדו תיאטרון במסגרות שונות. דינה היא בעלת הפרויקט פ"שוט לילדים וחנה במקביל למשחק מלמדת יהדות במדרשות ומדריכת כלות. חנה היא אם לחמישה בנים ודינה אימא לשלושה, שתיהן מתגוררות במושב שוקדה שבעוטף עזה כאמור ועזבו עיסוקים אחרים כדי להתמקד ביצירה, ולכל אחת יש שלל עיסוקים במקביל להצגה המשותפת שלהן.

לפני כמעט שלוש שנים, זמן קצר לפני חנוכה, החליטו שהן מעלות מופע משותף, ובתוך זמן קצר כתבו, ביימו והפיקו את ההצגה 'גיבורות בע"מ'. חמש הופעות הן מכרו עוד לפני שההצגה נכתבה במלואה. עד אז כל אחת הייתה שקועה בעולמה ובשגרת חייה, חוץ מהרבה צחוקים משותפים שלא נולד מהם משהו קונקרטי. מי שצפתה במופע שלהן, שחוגג בימים אלה מאה הופעות – הישג מכובד לכל הדעות – בוודאי גילתה רבדים על רבדים של מדרשים והומור. האחיות במה הן לא רק מצחיקות אלא מביאות הרבה מעבר.
"תמיד חיפשתי איך לקחת תוכן ולהפוך אותו לחווייתי כי תכל'ס זה החיים. החיים הם אוסף של רגעים, ובדרך כלל אנחנו זוכרים רגעים שהיו משמעותיים וחווייתיים", אומרת דינה, ומספרת שכך נולד גם פ"שוט לילדים: "מהרגע שהפכתי לאימא, הסתכלתי דרך העיניים של הילדים שלי, חשבתי איך אני רוצה להראות להם את העולם וחיפשתי כל הזמן דרכים חווייתיות להעביר להם מידע. התורה קרובה לליבי, וחשוב לי להיות משמעותית בתחום הזה לילדים שלי, ולא מצאתי דרך שאני מתחברת אליה – התעסקות בפשט, חוויה, איורים נעימים – אז פשוט הלכתי על זה".

איזה רגע בהצגה אתן אוהבות במיוחד?
"אני אוהבת את הרגע שאנחנו מרימות כוסית לחיי כל הנשים ומציינות כל מיני דברים שהם סיפור חיינו וסיפור חייהן של הרבה נשים. יש רגע שאני אומרת 'אני מרימה כוסית זו לכל הנשים שנוהגות וחונות, או שמנסות לחנות עד שקוראות לבעליהן לעזרה'. כשכולן צוחקות אני רוצה לצעוק: זה באמת סיפור חיי! כמה פעמים קראתי לאבא שלי לצאת מהבית ולחנות במקומי במקביל למדרכה, או כמה פעמים אני נתקעת ואסתובב עד שאמצא רווח ענקי שאני נכנסת בו בלי בעיה? וכשכולן צוחקות אני יודעת שאנחנו קולעות באמת להמון חוויות נשיות, שכמובן לא כולן תמיד מזדהות איתן, אבל זה שחרור בריא וטוב כזה, ושזה בסדר שאני ככה", אומרת דינה.

בית המדרש על הבמה
בני משפחתן של האחיות וההורים תומכים בהן מאוד, הן אומרות, ומספרות שאביהן מגיע לכל מופע שמזדמן לו, והבדיחות מצחיקות אותו בכל פעם מחדש.
"גם במערכון על המדרש 'נשים במה זכיין – שמחכות לבעלים שלהן', אבא שלנו התפוצץ מצחוק בקהל. לא חשבנו עליו כשכתבנו אותו, אבל באמת זה סיפור החיים שלנו, שאנחנו מחכות שאבא יחזור מהעבודה".
כאמור, כל מערכון בהצגה של האחיות נכתב סביב מדרש. "יש מערכונים בהצגה שחלמתי אותם כשישנתי בשבת בצהריים וסיפרתי לבעלי כשקמתי", מפתיעה חנה.

איך המערכונים שלכן משפיעים על נשים?
"יש לנו מערכון על הנשמה לפני שהיא יורדת לעולם", אומרת חנה, "מישהי שהגיעה לצפות בהצגה עם הבת שלה כשמערכת היחסים שלהן הייתה מפורקת. המערכון הזה גרם לה להבין שיש מהלך אלוקי וגאולי.
היא אמרה לנו אחר כך שאם היא תלד עוד ילדים זה בגלל המערכון הזה. אחרי תקופה קיבלתי תמונה של תינוקת שנולדה לה, אמרה לי שיש לנו ארבעים אחוז חלק בזה".
"המטרה שלנו היא להביא עומק בהומור", אומרת דינה, "אנחנו לא עושות טרגדיה יוונית אבל זה לא מופע סטנדאפ. נשים צוחקות ומצד שני יוצאות עם משהו ביד. יש נשים שבאו לראות כמה פעמים את אותה הצגה".

לאחרונה קיבל המופע שלהן סבסוד לתרבות לפריפריה, מה שיאפשר למקומות רבים יותר להזמין אותן ולהן הזדמנות להרוויח יותר.
כצפוי פנו אליהן גם מתוכניות ריאליטי בהצעה להשתתף והן כרגע בוחנות מה מתאים להן. "מצד אחד אני אומרת: הגיע הזמן שקהל ייחשף לנשים שנראות כמונו", אומרת חנה אך מסייגת: "אם תגידי לי להעביר שיעור תורה מול קהל מעורב אני לא בטוחה שאוכל, אבל לפעמים אני מרגישה שאני רוצה להביא את מה שיש לנו לקהל הרחב. פונים אלינו המון להופיע בפני קהל מעורב, מבחינת צניעות זה ברור לי שלא ארגיש בנוח".

איך אתן מצליחות להביא חידוש בכל מופע אחרי כל כך הרבה הצגות?
"כל צחוק של מישהי זה ראשוני בשבילנו ובשבילן. ההתרגשות קיימת כי אנחנו מתחדשות בזה", אומרת דינה, וחנה מוסיפה: "אנחנו בכל פעם מביאות את אותם מערכונים ואותן דמויות בצורה אחרת. לפעמים התגובות של הקהל תלויות במנטליות. יש לנו שכבות ורבדים בתוך כל מערכון, ומי שלא בעלת רקע וידע לא תבין מה יש מעבר לצחוק. הרבנית שני טארגין, אשת תורה ענקית, הייתה במופע שלנו בערב פורים. אחר כך היא ניגשה אלינו בעיניים נוצצות ואמרה: 'אתן לקחתן את התורה והחייתן אותה'.
"בכוונה לא הבאנו דברים קיצוניים בהופעה כי רצינו לשמור על הרמה המאוזנת של החיים. כשהופענו מול אלמנות וביקשו מאיתנו להוריד את כל הקטעים שיש בהם את הבעל, ראינו שהבעל לא מופיע אצלנו כל כך הרבה, כי אישה יש לה כל כך הרבה משלה חוץ מלצחוק על הבעל. באמת לא נתנו הרבה מקום לזוגיות בהצגה הזאת כי לא רצינו, נתנו המון לקול הפנימי של מי אני, למה הגעתי לעולם הזה ומה השליחות שלי כדי לעשות את מה שהקב"ה רוצה שאעשה עם גידול הילדים, השכנות, החמות וגם הבעל.
"היצר הרע גורם לך להרגיש ולרוץ כמו עכבר מעבדה כי שום דבר לא מספיק טוב. ישבו בהופעה חברות של סבתא שלנו בנות שמונים ונהנו כל כך. נשים נהנות כי אנחנו לא צוחקות על נשים, לקחנו את הדברים שכולם צוחקים עליהם והבאנו את זה אחרת. אומרים לנו: לא ירדתן עלינו, רוממתם אותנו"

 

***
הכתבה המלאה במגזין פנימה
להצטרפות ורכישת מנוי לחצי כאן