קונכיית החלומות

לפעמים המשמעת העצמית קצת קשה לי, ולכן אני דואג לשמור על עצמי במסגרת תומכת. גב קשיח שייתן לי הגנה וישמור עליי במיטבי, ממש כמו קונכייה של חילזון. אם אני רוצה להתמיד בלימוד – אני מוצא חברותא, ואם אני רוצה להתמיד בפעילות גופנית – אני מצטרף לקבוצה שמתאימה לכך.
יש אנשים שאינם מתחברים למסגרת תומכת כפתרון להתמדה.
"מה אני, תולעת?" הם אומרים, "אני רוצה להיות מסוגל להחליט ולעמוד במילה שלי גם מחוץ לקונכייה. מסגרת תומכת נועדה לחלשים, למה לא לעשות שינוי פנימי אמיתי?" הם טוענים.
לכל אחד מאיתנו, עמוק בפנים, יש שאיפה כמוסה להיות סופרמן. כולנו חולמים שיום אחד נקום בבוקר, נגרש את העצלות ואת הדחיינות ונהיה זריזים ויעילים לנצח. אולם מדובר בדמיון שכדאי לוותר עליו, הרי להיות אנושי זה כולל עליות וגם ירידות. "האדם אינו עומד תמיד בסדר ומצב אחד, ויש לו תדיר עליות וירידות, כנודע לכל הׂשם דרכיו" (ר' צדוק הכהן מלובלין, רסיסי לילה כ"ה).

במקום לחלום שיום אחד נהפוך לגיבורי על, אנחנו יכולים לקבל את מצב התולעת הבסיסי שלנו, ולוודא שאנחנו מוצאים קונכייה נוחה. אם אנחנו בונים מסגרת תומכת ששומרת עלינו ביישוב הדעת, נוכל לחזור למסלול במהירות. גם אם ירדנו לרגע מהמסלול ולא היינו במיטבנו שבוע אחד, לא נורא. כשיש מסגרת תומכת קל להתחיל מחדש.
בחיים שלי יש כמה מסגרות תומכות. החשובה שבהן היא פתיחת שבוע מכוונת של כ-45 דקות יחד עם קבוצה של אנשים. אנחנו לומדים קטע מקורות קצר כהשראה לשבוע, וכותבים מטרות לשבוע הבא עלינו לטובה. גם המדור שלפניכן הוא המסגרת התומכת שלי לכתיבת תכנים. בזכות כתיבת המדור יש לי בסיס לשלושה ספרים שלעולם לא היו נכתבים אם הייתי מחכה להשראה או לזמן פנוי. אתן, הקוראות, גורמות לי לא לוותר לעצמי ולכתוב בכל חודש מחדש ועל כך אני מודה לכן. בלעדיכן זה לא היה קורה. ועכשיו, לכו וארגנו לכן קונכייה נוחה.

ככה לא בונים מסגרת

אחת הדרכים הלא יעילות לבניית מסגרת תומכת היא הוצאת כספים. ההוכחה לכך היא מכוני הכושר שהקופה שלהם מלאה במנויים ועדיין הם עומדים ריקים ממתעמלים. הסיבה לכך היא שהאנרגיה שיש לנו ביום ההחלטה, היום שבו נרשמנו למכון הכושר, דועכת עם הזמן. כל מה שנותר הוא התקווה שרגשי האשמה על ההוצאה הכספית יניעו אותנו בעתיד. אנחנו משתמשים באנרגיה שלילית כלפי עצמנו, כשאנחנו מאיימים בבושה אם לא ננצל את המנוי. איום שכזה לא מחזק את הרצון לעשות כושר והבושה מאבדת את הכוח המניע שלה.
שיטה לא יעילה נוספת היא לחייב את עצמנו באמצעות הצהרות לחברים ולבני המשפחה: "השנה ארוויח יותר", "השנה אתחתן", "השנה אגיע למשקל שעליו חלמתי". פרט לכך שזה נוגד את הכלל "אמור מעט ועשה הרבה", להצהיר מראש זה ממש כמו להוציא כסף מראש. אנחנו מסתמכים על הבושה שתניע אותנו, על האנרגיה השלילית ועל חוסר האמון שלנו בעצמנו.

רשת תמיכה

כדי שנוכל ליהנות ממסגרת תומכת שתעזור לנו להתמיד בפרויקט מסוים או בלוח הזמנים הקבוע שלנו, עלינו להקפיד על כמה כללים פשוטים:

בחירה
עלינו לבחור בפעולה שמחזירה אותנו למסלול ושיש לה השפעה כוללת על חיינו. פעולה שאם נבצע אותה היא תשמור עלינו במיטבנו, למשל פעילות גופנית, לימוד, תכנון זמן ועוד.

כל בוקר מחדש
לאחר שבחרנו בפעולה, עלינו להכניס אותה ללוח הזמנים שלנו. חשוב שהפעולה תשובץ בתחילת היום ובתחילת השבוע, כשאנחנו מלאים באנרגיה ולא אחרי שהתעייפנו משלל משימות.

שיהיה בכיף
עלינו לוודא שהפעולה תהיה מחייבת ועם זאת מהנה ונוחה לביצוע. אם נמצא מסגרת תומכת שהיא מהנה, כל השאר יקרה מעצמו.

בלי ביטולים
כדאי לעשות את הפעילות שבחרנו יחד עם עוד אנשים, כדי שיהיה לנו קשה לבטל או לוותר לעצמנו. פעולה שנעשית עם אנשים שאנחנו מרגישים איתם בנוח מדי, כמו בני זוג וחברים, נרגיש גם בנוח לבטלה.