הסלון שבו נולד הכל. הרב מנחם והרבנית טובה בורשטין. צילום: אביטל הירש
סלון ביתם של הרב מנחם (64) והרבנית טובה (58) בורשטין, נותן הצצה לעולם אחר. מדפים על גבי מדפים, מהרצפה ועד לתקרה, מקיפים את קירותיו. לא תמצאו כאן ספריית קודש מהודרת שנפוצה בבתים רבים, וניכר שהספרים הם לא רק לקישוט, אלא נמצאים בשימוש תדיר. ישנים לצד חדשים, מהדורות עם דפים מצהיבים וכריכות מתקלפות לצד ספרים שנדמה כי הרגע יצאו מבית הדפוס. חוברות וספרים דקים מונחים במאונך ברווח שבין הספרים העומדים למדף הבא שמעליהם. פשטות המקום מספרת אולי יותר מכל את סיפורם של דייריו.
כאן, בדירתם הירושלמית החמימה והמזמינה, שגודלה כ-70 מ"ר בלבד, נולד לפני כמעט 30 שנה מכון פוע"ה, שהפך לאימפריה החולשת כיום על אינספור תחומים הנוגעים לרפואה והלכה, המוכר ביניהם הוא תחום הפוריות. כאן הם גם גידלו את שמונת ילדיהם, הצעירה שבהם בשנותיה האחרונות באולפנה.
"מנחם היה כותב על כרטיסיות כאלה, כמו שהיו פעם במכולות", טובה נזכרת בחיוך. "לכל זוג היה כרטיס", מוסיף הרב, "הייתי יושב, לומד את המקרה של כל זוג, ומתקשר מכאן לרופאים".
בפינה אחת של הסלון נמצא שולחן עבודה ולצידו שתי כונניות ספרים על גלגלים. הכונניות, מסבירה הרבנית, זזו בעת הצורך ויצרו מעין קיר מפריד בין המקום שבו קיבל הרב זוגות לבין הסלון, ששקק חיים באותם ימים, עם ילדיהם הקטנים שהתרוצצו ברחבי הבית. כדי לשמור על פרטיותם של באי המכון, היה הרב משמיע מוזיקה קלאסית ברקע, כך שבני הבית לא יוכלו לשמוע את הנעשה מאחורי הכונניות.
תורה, הלכה ופעילות למען הכלל
שנותיו הראשונות של מכון פוע"ה היו גם שנים אינטנסיביות של משפחה צעירה עם כמה ילדים קטנים שנולדו בזה אחר זה. "הייתי אז בבית עם הילדים, אנשים היו מגיעים לכאן והכרתי יותר את הזוגות", מספרת טובה, "לפעמים הם היו מחכים למנחם והיה מתפתח בינינו שיח. יש לנו למטה מחסן שהפכנו לחדר, שם ישבה המזכירה של המכון. הכול צמח מהבית".
ידעתם מראש שתעסקו בשליחות ציבורית?
"רציתי לעשות משהו שישלב את הדברים שקיבלתי מאבא ואימא שלי", אומר הרב.
צעד אחר צעד, גדל המכון והחל ללבוש צורה, תוך התמקדות מיוחדת בממשק שבין פוריות והלכה. "פתאום מישהו תרם רכב, אחר כך הרב אליהו פנה לאיזה גביר שיסדר לי משכורת", משחזר הרב.
הכניסו פיקוח הלכתי במעבדות. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק
אחד הצעדים הראשונים והמשמעותיים ביותר של המכון, היה הקמת מערך השגחה פרטי לפיקוח על הנעשה במעבדות הפוריות בבתי החולים. "באותה התקופה 25% מהזוגות בציבור הדתי שנזקקו לטיפולים כדי להיכנס להיריון, לא עשו אותם כי הרבנים אמרו להם לא", מסביר הרב, "זה היה קטסטרופה. התחלנו לברר איך אפשר לתת מענה הלכתי לזוגות האלו. עלה הרעיון של מערך השגחה, אבל חששנו שזה יהיה כמו כשרות ומחר בבוקר יקום מישהו אחר שיעשה השגחה אחרת. הלכתי לעדה החרדית ואמרתי להם שאני עושה השגחה חרדית בהנהלה ציונית. זה לא היה פשוט".
ההנהגה התורנית החרדית קיבלה את זה?
"הלכתי לרב הלברשטאם והוא הסכים, אחר כך הלכתי לרב אלישיב והוא אמר לי שתחרות זה בסדר. אז הבאתי אליו את פרופסור שלמה משיח (מבכירי רופאי הפוריות בישראל – א.ט) והוא אמר: הרב, אם יהיו כמה כשרויות ושלושה מפקחים שונים – אני זורק את כולכם מהמעבדות. אז הרב אלישיב הסכים. יש לי הבטחה גם מהרב אליהו, מהרב עובדיה, מהרב וואזנר, מהרב ברנדסופר, מהרב קרליץ ועוד, שאם אני עושה מערכת כזאת – לא תקום מערכת השגחה חרדית".
אתם נחשפים שוב ושוב לזוגות שנמצאים בקושי, זה לא גרם לכם לייאוש באיזשהו שלב?
טובה: "זה עניין של אופי. אנחנו נאחזים בצד השמח של החיים, באופטימיות, וזה עובר הלאה לזוג. יש בעיות, אבל לא מרימים ידיים ולא שוקעים אל המקום הרגשי שבו הזוג נמצא".
הרב: "יש אנשים שמגיעים עם בעיה שקשורה לתחום ההלכתי, הרבה פעמים הם נלחצים ואני אומר להם שאני לא מבין למה הם מודאגים – הרי מי שצריך להיות מודאג זה אני, אני אצטרך לתת את הפסיקה ההלכתית".
אבל לפעמים המענה יהיה רפואי ולא הלכתי. יש גישה שאומרת שלבעיות רפואיות צריך למצוא פתרונות רפואיים ולבעיות הלכתיות צריך למצוא פתרונות הלכתיים, המכון פועל בגישה אחרת, כמו במקרים של עקרות הלכתית, בהם אתם ממליצים על פתרון רפואי של כדורים לדחיית ביוץ
"מי שצריך להיות מודאג זה אני, אני צריך לתת את הפסיקה ההלכתית".הרב בורשטין בפעולה. צילום: מוטי לוריא
הרב: "אין עקרות הלכתית שאין לה פתרון. לבעיה כזאת אני נותן באמת מענה רפואי. אם יש זוג שלא רוצה לקחת שום כדור, לי זה מפריע מאוד, כי אישה יכולה לקחת אמצעי מניעה במשך עשר שנים בלי להגיד מילה, וכדי לדחות ביוץ היא אומרת פתאום: 'לא, אני לא לוקחת תרופות', אז אני אמצא גם לה פתרון הלכתי של הזרעה".
הרבה פעמים נשים מחפשות דווקא דרך לא הורמונלית למנוע היריון. יש בשנים האחרונות גל של חזרה לטבע ולגוף, שיטת המודעות לפוריות תופסת תאוצה, אבל מצד שני, יש תחושה שלשומרות ההלכה אין באמת פתרון מוצלח שהוא לא הורמונלי
הרב: "קודם כול צריך לדעת שאישה זה לא מכונת ילודה, היא צריכה לנוח וזה אפשרי. גלולות זה לא גלידה, אבל מצד שני אנחנו צריכים לדעת שלכל דבר בחיים יש פלוסים ומינוסים וזאת נקודה שצריך לקחת בחשבון. שיטת המודעות לפוריות גורמת לכך שאישה טובלת והזוג לא יכול להיות ביחד כחמישה ימים אחר כך, זה קשה מאוד. אנחנו מנסים למצוא פתרונות לכל זוג וזה באמת תלוי בתפיסות העולם. אנחנו משתפים פעולה עם עבודת דוקטורט שעוסקת בסוגיה האם דימום מהתקן אוסר או נחשב לפצע, אנחנו מנסים למצוא פתרון, כי אישה ששמה התקן נאסרת הרבה פעמים. אבל ברור שיש יתרונות וחסרונות לכל דבר, אם לזוג נעים יותר ללכת על שיטת המודעות לפוריות ולחכות עד אחרי הביוץ – אז בבקשה. אם יש צורך, והזוג לא מעוניין בשום דבר אחר, הרב ליאור מאפשר היום דיאפרגמה, אבל זאת לא מניעה של 100%. כל זוג צריך למצוא את הפתרון שמתאים לו, כל העולם מתמודד עם שאלת המניעה, לא רק היהדות.
"למי שמבחינתה הורמונים הם מוקצים מחמת מיאוס – נמצא פתרון אחר", מדגיש הרב, "לעומתה, למישהי אחרת שבשביל עוד חודש טהרה מוכנה לקחת הורמונים – נמליץ לקחת אותם, כיוון שהעולם הרפואי מקבל את זה".
שליחות ללא הפסקה
למשמע סדר היום העמוס של הרב והרבנית, קשה שלא לתהות מתי הם בכלל נפגשים.
איך מנהלים ככה זמן זוגי? משפחתי?
טובה: "זה באמת פחות קורה. יציאה לנופש זה דבר שכמעט ולא קיים, וגם כשיוצאים – תוך כדי יש טלפונים. לבעלי קשה מאוד לא לענות מייד ולעזור למישהו שפונה אליו. אני חושבת שהמציאות דומה אצל הרבה מנהלים, אבל אצלנו יש גם צד אישי ותחושת שליחות. זה אולי הקטע של הזוגיות שלנו – השותפות בשליחות. אני לגמרי מרגישה חלק, גם כי הייתי פה בבית בשנים הראשונות של המכון ולא עבדתי",
"לא עבדת מחוץ לבית", קוטע אותה הרב.
"נכון, לא עבדתי מחוץ לבית, תודה על הדיוק", היא מחייכת. "הילדים נולדו די צפופים וגידלתי אותם. זאת הייתה התפיסה הרווחת במשפחה של בעלי וזאת מתנה, למרות שהיה לי רצון גדול מאוד להיות מורה וחיכיתי כבר לממש אותו. אבל בשנים האלה, כשהילדים הגיעו בזה אחר זה – זה לא התאים.
"כשהילדה השישית שלנו הייתה בת שנתיים ועוד לא היה לנו ילד נוסף, יצאתי לעבוד. אבל גם היום אני חושבת שהמקום הראשון בחיים זה הבית ומה שבעלי עושה. אני בעיקר 'אשתו של', ואני לא מרגישה שזה פוגע בכבוד הנשי שלי. בהחלט לא. גם בעבודה אני קודם כול אשתו של, מורות וחברות פונות אליי עם שאלות בשבילו. אנחנו יחד בזה, תחושת השליחות היא חלק ממה שנותן לנו קיום, אם בעלי היה עובד מחשבים או כלכלן היה לי קשה מאוד, הייתי מיובשת".
"אני בעיקר 'אשתו שלו' ואני לא מרגישה שזה פוגע בכבוד שלי". הרבנית בורשטין. צילום: אביטל הירש
"אישה שרוצה לממש את עצמה זה בסדר", מסייגת טובה, "אבל לפי איך שאני גדלתי, הציפיות שלי למימוש היו קודם כול איזה בית אני מקימה, איזה בעל יהיה לי וכמה תורה תהיה בבית, והתורה היא בעיקר דרך איש שלומד. אני מאמינה בזה ושמחה בזה. הרווחתי המון. בבר המצווה של הבן שלי הוא ישב ליד רֵבּ אברום שפירא, איזה חלום גדול יכול להיות לי כאימא, יותר מלראות את הבן שלי יושב בבר המצווה ליד גדול הדור? יש כאלה שיגידו שעשו לי שטיפת מוח, אבל אני באמת שמחה בזה".
איך אתם מצליחים לשמר את תחושת השותפות הזאת כשהמכון כבר לא פועל מהבית שלכם?
"בעלי משתף ומתייעץ בקביעות וזה חלק מהתפיסה הזוגית שלנו. יש גם ציוד לצורך בדיקות שזוגות צריכים לקחת, יש אצלנו מלאי והבית הוא תחנה של המכון שבה אין שעות. יש זוגות שגרים מחוץ לירושלים וצריכים לעבור טיפולים מוקדם בבוקר בעיר, אז המחסן מתחת לבית, שבו ישבה בעבר המזכירה, הפך לחדר שבו ישנים זוגות".
רווקות במבחן הזמן
כלפי חוץ, נדמה שהרב מנחם והרבנית טובה יכולים סוף סוף להישען לאחור, להסתכל על מפעל חייהם המשגשג ולנוח מעט על זרי הדפנה. למרות זאת, לאורך כל הריאיון הרב מספר על פרויקטים חדשים ועל חלומות גדולים לעתיד.
רק לפני כחצי שנה נחנך במכון מיזם חדש בשם 'קדושת החיים', המסייע בהתמודדות עם שאלות הנוגעות לסיטואציות רפואיות קשות, שדינן לא פעם חיים ומוות. "הרבה משפחות יוצרות איתנו קשר בשלב שבו ההורים חולים מאוד", מסבירה טובה, "יש הכרעות כבדות שילדים צריכים לקבל בקשר להוריהם".
הרב: "קיבלנו שאלות כמו 'אבא שלי סובל מאוד, האם מותר לא לבצע לו החייאה במצבים מסוימים?' הייתי בניחום אבלים לפני כמה חודשים אצל רופאה לא דתית שהתחילה לבכות ואמרה לי 'הרב, אני חושבת שהחלטתי לא נכון לגבי אימא שלי'. עשיתי בדיקה והבאתי לה תשובה ברורה שהיא פעלה נכון. להבדיל, הייתי בניחום אבלים שבו קמתי ואמרתי 'המקום ינחם אתכם' כשבאמת רציתי לשאול 'למה הרגתם את אבא?'. הכשרנו 30 רבנים לנושא והם עונים היום 24/6 לשאלות".
תחום נוסף בו החל המכון לפעול בשנים האחרונות, הוא שימור פוריות לרווקות, זאת כתגובה לתופעת הרווקות המאוחרת בציבור הדתי לאומי.
המכון מעודד הקפאת ביציות לרווקות, למרות שרמת האפקטיביות של ביציות מוקפאות מוטלת בספק. כיום אם מתוך 20 ביציות מוקפאות נוצר היריון אחד – מדובר בהצלחה רפואית. עולם המדע עדיין מתייחס בספקנות רבה לתהליך
קיבל הסכמה מגדולי הרבנים בציבור הדתי והחרדי, הרב בורשטין. צילום: אביטל הירש
הרב: "מפריע לי כשמסתכלים בעין עקומה על אישה בת 40 שעדיין רוצה להתחתן. ההקפאה חשובה מאוד, אם מתחתנים בגיל 35 עם ביציות מוקפאות – זה עולם אחר. גם הצד הפסיכולוגי כאן משמעותי, הרבה נשים שהקפיאו התחתנו מהר יותר", הרב מכוון לכך שהליך הקפאת הביציות גרם להפחתת לחץ אצל רווקות שחשו כי הזמן הולך ואוזל עבורן, מה שאפשר להן יותר פניות נפשית למציאת בן זוג.
בצד הפסיכולוגי, אפשר לשלוח רווקה לטיפול נפשי כדי להוריד לחץ, במקום להליך רפואי בהרדמה מלאה שיעילותו מוטלת בספק
הרב: "אם המערכת אצל הגבר בסדר, אין סיבה שלא יוכלו להשתמש בביציות. יש לנו במכון ילדים שנולדו בזכות הקפאת ביציות, משם זה התחיל. בספרד, שם התחילו עם ההקפאה, יש היום בנק ביציות בדומה לבנק זרע. זה אפשרי".
הרבנית: אז למה טוענים שההצלחות נמוכות מאוד?
הרב: "כי יש כאלו שלא אוהבים את המיזם. ברור שזה לא כמו היריון טבעי או היריון בגיל צעיר".
בענייני גנטיקה, פונדקאות והפסקות היריון בגלל מומים, העמדה של מכון פועה מחמירה יותר, לצורך העניין, מעמדותיהם של הרב מלמד והרב אבינר. ממה זה נובע?
הרב: "בשנים האחרונות אנחנו לא עומדים בעומס, אנחנו מקבלים 300 פניות ביום חלש, לכן בנושא של הפסקות היריון אנחנו אומרים היום לזוגות שזה לא בתחום טיפולנו. אם פונה אלינו רב של זוג שלא רגיל לעסוק בנושא, ניתן לו מענה. מבחינה הלכתית זה נושא מורכב. אנחנו הולכים לפי העמדה של הרב וואזנר – שצריך לשלוח את הזוג לפסיכולוג דתי והוא יבדוק האם הזוג מסוגל להתמודד עם הבעיה של התינוק".
טובה: "זאת סטיגמה. להפוך את הרב מלמד לאיזו אוטוריטה שונה מהרב אבינר זה לא נכון באמירה הציבורית שלנו. יש לנו גדולי דור והם בסך הכול באותו ראש. נכון שהרב אבינר בנושא הזה קצת יותר מקל אבל זאת לא אג'נדה אחרת. ממש לא".
הרב מדגיש כי המכון שואף להיות רלוונטי לכלל הציבור, בארץ ובעולם, מסורתי וחרדי כאחד. "זה חשוב מאוד בתפיסת העולם שלי. היום, כשאנחנו עונים לזוגות, אנחנו יכולים לענות באותו יום שלוש תשובות שונות לחלוטין, כי תשובה אחת היא לזוג שהולך על פי הרב אלישיב, ושתיים אחרות הן לזוגות שנוהגים על פי רבנים אחרים".
הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה אלול. להצטרפות וקבלת מגזין חג עשיר אלייך הביתה, לחצי כאן
