רגע לפני חורבן הבית הלאומי, שלוש נשים מספרות על הבית שאבד להן. שרה שיינא נאלצה לנטוש את ביתה בגלל מלחמת אזרחים, שלומית גורשה מגוש קטיף ואודט מצאה את ביתה שרוף עד היסוד שעה קלה אחרי שיצאה ממנו. על השבר והאובדן, על התקומה והצמיחה, ועל האמונה הגדולה בבורא עולם
היא ויתרה על חיי נישואין טובים ומספקים ועל גב כלכלי איתן, והחליטה לחזור אל חיק היהדות. 19 שנים אחרי שנישאה לערבי ועברה לגור בשטחי הרשות הפלסטינית בתנאים נוחים ובמעמד מיוחס, מספרת מיכל על הדרך שעברה, על הטעויות שעשתה ועל הילדים שתוהים על עצם הבאתם לעולם
"עצוב למות באמצע התמוז", כך כתבה נעמי שמר שנים רבות לפני שחלתה במחלה שהכריעה אותה. כתבה וכאילו ניבאה.היום, לפני 15 שנה, בחודש תמוז תשס"ד, הלכה לעולמה המשוררת שאהבת האדם ואהבת הארץ היו טבועות בה ובשיריה. נעמי שמר ינקה את ערכיה בקבוצת כנרת אשר בה נולדה וגדלה, ומתוך נאמנות לאותם ערכים, בחן ובכישרון רב, חיברה, תרגמה והלחינה מאות שירים, שמלווים אותנו מימי ילדותנו ועד היום
דבורה כהן, עולה צעירה וניצולת שואה שרק נישאה, נקלעה לסערת אוניית אלטלנה וקפצה למים כדי להינצל מאש התופת של אחיה היהודים. החפצים האישיים ששרדו במלחמה טבעו במצולות, אך היא מעלה את הזיכרונות מתהום הנשייה לזכר אלה אשר איננו עמנו היום
אתי מידד מספרת על הקמת ארגון 'חננו', שעוסק יום ולילה בעזרה משפטית לעצורים יהודים על רקע לאומני, וסוקרת את הפעילות השוטפת שלו היום. בריאיון אישי היא מדברת על הקשר העמוק לאבות האומה שבמערת המכפלה, על החיים תחת טרור ערבי ואטימות משטרתית, ומסבירה מדוע זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו גאולה
ילדותנו ובגרותנו מלאות בזיכרונות מהן, נשים עוצמתיות בעלות לב זהב שמילאו את ליבנו וחיינו, סבתות ששרדו את זוועות השואה ובחרו בחיים. השנים חלפו, אנחנו בגרנו והן כבר אינן, אבל הרוח מלווה אותנו תמיד. בשמחות, במכאובים ובהתלבטויות בחיינו – מישהי הולכת תמיד איתנו. נכדות לסבתות שעברו את התופת כותבות ומתגעגעות
היא חשבה שנותרה לבדה בעולם, אך להפתעה הזאת לא ציפתה: שתי ניצולות שואה ששרדו מהתופת מגלות בדרך פלאית שהן בנות-דוד מקרבה ראשונה לאחר עשרות שנים של בדידות. משפחת ברודמן מוכיחה שחזון העצמות היבשות קורם עור וגידים ותווי פנים של אבא ואימא, סבא וסבתא – אנשים.
שלא ישכחו לעולם. וברחמים גדולים אקבצך
החדשות בוערות בעצמותיה של ליטל שמש. היא לא מתנצלת, מפגינה ידע ודעות מבוססות – גם אם הן לא בהכרח עולות בקנה אחד עם המיינסטרים של הברנז'ה התקשורתית, לוקחת את המושכות לידיים ויוצאת להילחם למען שמה הטוב של מדינת ישראל מבית ומחוץ
היום, י' בניסן הוא יום פטירתה של הרבנית חנה טאו זצ"ל, שלומית ולצמן, מספרת על אישה אצילית עם מקום בלב לכל עם ישראל
רויטל סמוטריץ' מסכמת את הקדנציה הראשונה של בעלה בכנסת, ומספרת על השגרה הטרופה ("הפסקתי לחכות לו שיחזור בלילה, אני אפילו כבר לא שומעת כשהוא נכנס"), על הפער בין המציאות ובין מה שרואים בטלוויזיה ("בזמן נאום הבכורה שלו בכנסת הכנתי ארוחת ערב בבית ובכיתי"), על הטיפול הזוגי ("עברנו תהליך מאוד משמעותי"), ועל מה שנותן לה כוח – "מה שמחזיק אותי זו האהבה שלו"
