אישה זהב

כשהתקשרתי לכרמי אור בפעם הראשונה, והצעתי להתלוות אליה לסיבוב שופינג לקראת פסח כדי ללמוד ממנה דבר או שניים על התנהלות כלכלית בימי ניסן עתירי הקניות, תגובתה הייתה צוננת ביותר. "אני לא עושה שופינג", היא פטרה אותי. "אז אולי קניות בסופר?" ניסיתי את כוחי. "את הקניות בסופר אני עושה בעיקר און-ליין. זה חוסך לי הרבה זמן וכסף", אמרה. "ומתנות לחמות? להורים?", הקשיתי, הרי לא יכול להיות שבימים שבהם כולנו בקדחת של קניות חייה של כרמי יתנהלו על מי מנוחות. למרבה ההפתעה, מתברר שגם מתנות לא גורמות לה לחרוג מהתקציב המחושב להפליא.

"בכלל, אני לא מבינה למה פונים אליי תמיד דווקא לפני פסח. כל השנה מתאימה כדי לבנות תקציב משפחתי וחבל לחכות לדקה ה-90", הסבירה את משנתה על רגל אחת, והפעם בחיוך.

"תשמעי, אני חייבת ללמוד ממך איך את עושה את זה!", עברתי לתחנונים. "אחת החוויות האהובות עליי ביותר במהלך השבוע היא לצאת לסיבוב קניות בסופר, ועל הדרך גם להשלים למי שחסר: גרביים, נעליים, חצאיות, פיג'מות… לפני כחודשיים בעלי לקח על עצמו את התפקיד הנחשק. מאז, כמובן, ההוצאות ירדו בחצי", התוודיתי בפניה בצחוק מהול במבוכה.

"ואתם לא רעבים ללחם, נכון?", היא קרצה לי מעבר לקו.

"ממש כך. אבל אני מתגעגעת לבילוי השבועי שלי", חייכתי.

"אז יש לי הצעה בשבילך. אני אתלווה אלייך לסיבוב שופינג לקראת החג", אמרה המלווה הכלכלית המחושבת, שהבינה סוף סוף עם מי יש לה עסק.

שפה כלכלית

כרמי (42), נשואה בשנית לבועז, יועץ פוליטי, ואימא לארבעה בנים, בני 13, 17, 19 ותינוק מתוק בן שנה. היא נולדה לזוג מורים צעירים וחדורי אידיאלים, וכשהייתה בת 12 יצאה משפחתה לשליחות בסטוקהולם. לאחר שנתיים בגולה, שאותן היא מתארת כחוויה מכוננת שאין דומה לה, החליטה לחזור ארצה לבדה, היישר ללימודים באולפנת כפר פינס.

"תכל'ס ניהלתי תקציב מגיל 14", סיפרה פעם בפוסט גלוי במיוחד בעמוד הפייסבוק שלה. "חזרתי לארץ וקיבלתי מהוריי הקצאה חודשית לנסיעות, בגדים, ציוד לימודים וכו', ועם זה התנהלתי. בעידן שבו לא היו סקייפ או ווטסאפ, דיברתי עם ההורים מטלפון ציבורי בערך פעם בשבוע והייתי עצמאית לחלוטין. כבר אז הייתי צריכה להחליט אם לקנות לחמנייה בתחנה המרכזית, גרביים חמות או מחברת חדשה. אני מעריכה ששם התחלתי לעבוד לפי שיטת 'מה ישמח אותי יותר'. מאז, דרך השירות הלאומי עם משכורת רעב וגם כסטודנטית שמממנת לעצמה את התואר ונשואה צעירה לחייל בסדיר – תמיד הייתי בפלוס".

כשהיא מזכירה את השיטה שלה ("מה ישמח אותי יותר"), שנפרשה באריכות בספרה המרתק 'לא חייבת כלום לאף אחד', אני נזכרת שזה בדיוק מה ששבה אותי אצלה. היא נרתעת ממילים כמו חיסכון וצמצום, ובמקומן משתמשת בביטויים כמו "מגדלורים", "חלומות להגשמה", "בחירה מושכלת בין אלטרנטיבות" ו"דיאלוג בין בחירות".

לפני כשנתיים, אחרי שנים של מגורים ביישוב יקיר, עברה כרמי יחד עם משפחתה לעיר הגדולה. במקביל למעבר הם נפרדו לשלום מרכב אחד, וכרמי מדווחת שזה מסייע לא רק לכלכלת המשפחה אלא אף לשלום הבית. "כל מוצ"ש אנחנו יושבים יחד, מתכננים את הלו"ז השבועי שלנו ומחליטים מי ישתמש ברכב ומתי. הרווחנו על הדרך גם זמן זוגי", היא מחייכת.

"לפני שנתיים הייתי בתהליך כתיבת הספר שלי וידעתי שאני רוצה להוציא אותו לאור. באותם ימים בדיוק סיימתי את עבודתי כראש תחום הסברה פיננסית ב'חבר', והחזרתי את הרכב לחברה. חשבנו יחד והחלטנו שבינתיים ננסה להסתדר עם רכב אחד. העובדה שרציתי לסיים לכתוב את הספר ולפרסם אותו, מה שכרוך בהשקעה כספית לא קטנה, גרמה לי לא לסבול מזה שאין לי עוד רכב ולא להרגיש ענייה. כי הייתה לי מטרה חשובה יותר".

כרמי טוענת שעיקר הקושי שלנו בכל הנוגע להתנהלות הכלכלית טמון בכך שפעמים רבות אנחנו מוציאים כסף בלי לעשות דיאלוג בין מטרות, בלי לבחון מה עומד מול מה. "כשאין לי מטרה ארוכת טווח, שאני מתכננת אותה והיא במודעות שלי – מה שאני קוראת לו בספרי 'מגדלור' – אז הרבה יותר קשה לי לוותר על דברים שאני רוצה כאן ועכשיו, כי אני לא זוכרת שיש לי בשביל מה. אבל כשיש לי מטרה מול עיניי, אני יודעת שמה שאני באמת רוצה ישמח אותי הרבה יותר. זה מקל עליי לעשות את הבחירה כרגע ולא לקנות".

את השמלות כמובן השארתי בחנות ואצנו רצנו יחד אל השלב הבא: מתנות לחמות ולהורים. בעודי שמה פעמיי לחנות סבונים מפנקת ויוקרתית, כרמי מתעצבנת. "זה עולה פי ארבעה במחיר ואף אחד לא באמת צריך את זה. אנחנו מבזבזים ים של כסף על מתנות שאף אחד לא משתמש בהן, ועל דברים קריטיים כמו ביטוח חיים או ביטוח דירה אנחנו מוותרים בהינף יד".

"חברה סיפרה לי לא מזמן על מישהי שנשרף לה הבית ואוספים לה כסף עכשיו. ואני שואלת: איך זה שאין לכולנו ביטוח דירה? איך זה שאנחנו מעדיפות להוציא כסף על שמלה חדשה שאנחנו לא באמת צריכות, וכשחס וחלילה מגיע מקרה כזה של שריפה, או של אירוע רפואי חס וחלילה, אנחנו מוצאות את עצמנו מול שוקת שבורה וצריכות לאסוף מגבית? תרבות השפע וחברות האשראי הן המצאה חדשה שמבלבלת מאוד את סדרי העדיפויות שלנו".

מה את קונה לחמותך לחג?

"בדרך כלל דברים מתכלים שמשתמשים בהם באופן יומיומי, כמו שמן זית איכותי. כל דבר שנביא בחיוך ועם ברכה יפה יעשה את העבודה. אין טעם לקנות חפצים שאין להם שימוש".

איך מתנהל ליווי פרטני של אנשים שמגיעים אלייך?

"אנחנו סוקרים את המצב הכלכלי כפי שהוא, בודקים איפה הם רוצים להיות בעוד עשר שנים ומשרטטים את הדרך לשם. מחזקים את החוזקות שלהם, בודקים מה משמח אותם ובונים את הסיסטם הנכון כדי שזה יקרה. לכל משפחה יש את הנוסחה שלה. עיקר העבודה היא לגלות מה יותר חשוב לי ממה. ברגע ששמתי את התובנה הזאת על השולחן, אני מנהלת כל הזמן דיאלוג נכון עם הצרכנות שלי ועם החברה שמסביבי – כי יש משהו שהוא יותר חשוב לי, למשפחה שלי".

כרמי כותבת בספרה כי מי שרוצה להצליח להגשים את החלומות שלו חייב לעשות ויתורים, שלפעמים נוגדים את המוסכמות החברתיות. בשביל זה צריך לא מעט אומץ.

"יושבים אצלי אנשים שמוציאים עשרות אלפי שקלים על חתונות יוקרתיות, ואין להם ביטוח בריאות. אני למשל לא עשיתי בר מצווה לאף ילד. בעלי עזב את הבית, גידלתי את הילדים לבד ובאותה תקופה לא היה לי תקציב לזה. בר מתוקים? הבן שלי הלך עם סבא שלו לקרוא בתורה, והייתה שמחה גדולה על כך שהוא הפך ליהודי אמיתי. חגגנו עם המשפחה ואחר כך עשינו לו מסיבה בחצר עם החברים שלו בלבד. כך עשיתי עם שני הגדולים שלי וכך בעזרת ה' יהיה עם השלישי. תאמיני לי שרוב החברים שלי ממש ישמחו שלא אטרטר אותם על כל אירוע. תחשבי איך זה נראה מצד האורחים – כולם מוזמנים לכל כך הרבה אירועים גנריים שמהווים מטרד. כששמחים בחוג הקרוב ביותר, בלי תפאורה מיותרת, השמחה אמיתית יותר והיא לא עול לאורחים ולבעלי השמחה".

זו לא בחירה שגרתית.

"אנשים יקנו עגלה יוקרתית, צעצועים לתינוק וחבילת לידה משילב באלפי שקלים, ואימהות ייכנסו לדיכאון אחרי הלידה כי הזוגיות לא מקבלת מספיק מקום ואת בחוסר שעות שינה חמור. ומה יקרה אם ב-5,000 השקלים האלה תקני עזרה? לתינוק לא אכפת מה הוא לובש והכי כיף לו לשחק עם סתם בקבוקים ריקים".

"אני מעדיפה למשל לוותר על עוזרת בית אבל להיות יותר עם התינוק. כי כבר 11 שנה לא היה לי תינוק בבית", היא מתרפקת, "מעדיפה לא לאכול בחוץ בשביל להיות עוד שעה עם הילד שלי. הזמן הוא הדבר היחיד שמוגבל לנו בחיים. אנחנו הרי לא יודעים מתי נעלה מפה, ונראה לי מופרך לעבוד כל כך הרבה שעות בשביל להתחתן באולם יוקרתי או לקנות חבילת לידה בשילב".

מה יעשו משפחות שרוצות להתנהל נכון מבחינה כלכלית וגם לארח בחג את כל הילדים הנשואים על טפם?

"זה האושר שלי, לארח את כולם. אבל צריך להתכונן לזה, להתאמץ כדי שזה יקרה וכדי שלא נשלם את המחיר עד ראש השנה הבא. אפשר לשאול את עצמנו: אם חשוב לנו שכולם יהיו ביחד בשמחה, אולי לא חובה להגיש שלושה סוגי בשר? אולי לא צריך שתייה קלה על השולחן, קינוחים בכוסות מיוחדות ויין יקר? אולי השנה נשתנה ונשמח באורחים שלנו באמת, בלי להיבהל מחשבון האשראי בחודש הבא? או שנעבוד יותר, או שנצרוך פחות, צריך לבחור. אולי השמחה של היחד חשובה לנו יותר מלשלם אחר כך עד ראש השנה בחמישה תשלומים שווים?".

את סיבוב הקניות הזה סיימתי כשההוצאה היחידה שלי הייתה 25 שקלים על חניה. אבל האמת היא שחזרתי הביתה עשירה הרבה יותר ממה שהייתי בצאתי, כי את הדברים שלמדתי הבוקר אי אפשר לקנות תמורת שום מחיר.