יש תפילה אחת שהחזון איש שיפץ אותה לצורתה הסופית, וזו תפילת האישה מול נרות השבת: וזכני לגדל – שאני אזכה לגדל כל אחד במילים שלי. ומה אני רוצה לגדל? בנים ובני בנים.
וזכני לגדל בנים ובני בנים, כך אנחנו מתפללות. מדוע לא כתוב "וזכני לגדל רבנים ורבניות צדיקים" או "וזכני לגדל גאונים"? הדגש הוא על הגידול, על הגדלות. ה', רק תזכה אותי לגדל ילדים עם תודעת גדלוּת, שידעו תמיד "אני בת של מלך. אני לא יכולה לעולל לעצמי ככה", "אני בן של מלך, אני לא יכול לעשות את זה".
כשהוא יהיה לבדו, בלעדיך, מול המחשב – הוא יכול עכשיו לגלוש מטה מטה, אבל הוא יזכור אותך מבקשת בערב שבת "וזכני לגדל בנים ובני בנים".
זו התורה של רבי מאיר ושל אשתו המדהימה ברוריה. היו להם שכנים מה זה רשעים. "די, אני מתפלל שהם ימותו", אמר. "רבי מאיר, "כתוב 'ייתמו חטאים מן הארץ'. לא 'ייתמו חוטאים'. תתפלל שהשכנים יעשו תשובה", אמרה לו.
למעשה, ברוריה העניקה לעולם שיעור ראשון בהנחיית הורים: אל תאמרי "אתה ילד רע", אלא "מעשיך רעים". הפרידי בין הילד עצמו ובין המעשה שהוא עשה. "אתה לא רע! זה המעשה שלך!"
ורבי מאיר שמע את הנחיית ההורים הזאת והתפלל אליהם שיפסיקו לחטוא. ואכן הם חזרו בתשובה שלמה.
מתוך הטור של הרבנית ימימה במגזין פנימה
להצטרפות לחצי כאן!
