העומדים על סודך: אנשי הרשב"י מספרים על הצדיק

בכל שנה, מאות אלפים מגיעים בכל שנה להילולת ל"ג בעומר במירון, אך רק בודדים חיים ונושמים את ציון קברו של הרשב"י ביומיום. אנשים שהפכו את המקום לביתם השני וכאלו שמתכוננים להילולה חודשים רבים מראש ולוקחים בה חלק פעיל מספרים על ההקרבה, על התרוממות הרוח, על הניסים ועל זכותו של הצדיק

ציון רשב"י במירון. צילום: אילוסטרציה

משה (מוסא) ברלין, נגן הכליזמר הוותיק, יחגוג בשנה הבאה 60 שנות נגינה בל"ג בעומר בציון הרשב"י. את ראשית דרכו במירון עשה כבר כשהיה בגיל בר מצווה כתלמיד בישיבת כפר הרא"ה. הרב נריה זצ"ל הוא שעודד את תלמידיו לעלות למירון כדי לחוות את הקדושה והשמחה שבהילולה. בשנים הראשונות נכח ברלין במקום כחלק מקהל הצופים הרגיל, והמשיך להגיע גם אחרי שעזב את הישיבה לטובת מסגרות חינוך אחרות.

"אפילו בזמן שירותי הצבאי לא ויתרתי והגעתי. בכל השנים הללו ספגתי לתוכי את האווירה והניגונים של מירון", אומר ברלין. כיום הוא אחד הנגנים המרכזיים בהילולה ומי שסוחף אחריו לא פעם את הקהל לניגונים ושירה היוצאים מעומק הלב. 

המהפך החל כאשר הגיע כסטודנט למירון בשנת תשכ"א עם חברו אבריימל'ה קוצ'ינסקי ז"ל, שהיה נגן אקורדיון. השניים כבר ידעו שנים של נגינה במסיבות סטודנטים ואירועי תרבות, והיה זה אך טבעי בשבילם לנגן לצד הכליזמר הוותיק של מירון, אברום סגל ז"ל. "היה צורך לעזור לאברום והקהל קיבל זאת באהבה", מסביר ברלין. הצורך נמשך עד היום, וברלין הפך לאחד מסימני ההיכר של חגיגות ל"ג בעומר במירון.

ברלין ראה בחייו סיפורי ניסים רבים הקשורים למקום, והנס הגדול שבהם הוא שהרשב"י היה השדכן שלו לטענתו. אשתו של ברלין, בת קיבוץ טירת צבי, שירתה כמורה חיילת באזור והתגוררה במגורי מורות חיילות שהיו סמוכים לציון במירון. קולות הנגינה שעלו מהציון משכו את תשומת ליבה למנגן, ומאז השניים יחד. 

אני תוהה באוזניו אם אי פעם חלם על הרשב"י, כמו רבים אחרים שפקדו את קברו, ובתגובה הוא משיב בשלילה אך מדגיש כי הוא חושב עליו לא מעט, מרגיש ממנו סיוע וברכה ורואה זכות עצומה באפשרות להגיע מדי שנה, לשמוח ולשמח.

מי הוא הרשב"י בשבילך?

"רבי שמעון, שגילה לנו את תורת הנסתר ופנימיות התורה, הוא מעין מקבילה למשה רבנו שהביא לנו את התורה הנגלית. את יום ההילולה של משה רבנו בז' באדר מציינים דווקא על קברו של רבי שמעון בר יוחאי כי היה בו ניצוץ מנשמתו של משה רבנו. לי נדמה שכמו שהניצוץ של משה רבנו מתגלה בכל דור, כך הניצוץ של רבי שמעון מתגלה בכל דור, בהתאם לפני הדור".

מה אתה מרגיש כשאתה עומד ומנגן אל מול מאות אלפי הרוקדים?

"בשעת הנגינה אני מאוד מרוכז ומתכוון לגרום לקהל להתעלות באמצעות הניגון, ואל מול הקהל שנסחף בניגון ובריקוד אני מרגיש שהקלרינט שבידי הוא הצינור שמעלה את קולם למרום, והד ממרום יורד ושב למירון. באחת השנים, כשנודע דבר מחלתה של נעמי שמר, חשבתי תוך כדי נגינה מה אפשר לעשות לרפואתה, וכך ניגנתי במירון לראשונה את שירת העשבים, עטוף בניגוני ברסלב שסחפו את הקהל".

הנגינה במירון הולידה מפגשים יוצאי דופן?

"בתקופה שבה עוד ניגנתי ליד פתח הכניסה לקבר, אחד מאדמו"רי לעלוב היה נעצר לידי בכל פעם לפני שנכנס לציון, מביט בי, מקשיב ומאזין, ואז מבין מה שמבין ונכנס לציון. כשהרב מרדכי אליהו זצ"ל היה מגיע לחצר היינו מנגנים לכבודו ניגון מיוחד. פעם הוא נעצר בטרם כניסתו לציון ושאל אותי אם אני לוי, ומשעניתי בשלילה הוא אמר: 'טוב, אז אתה תזכה ללמד את הלוויים נגינה בבית המקדש'".

עבד עולם לרשב"י

בשנת 1999 קיבל עובדיה חבה בשורת איוב. הרופא המטפל שלו בישר לו כי נשארו לו בסך הכול כשבוע או שבועיים לחיות. עובדיה כבר היה אחרי סדרת הקרנות שלא סייעו להקטנת הגידול שהתגלה בראשו, והרפואה לא ראתה טעם בטיפול נוסף. הוא הוגדר כמקרה אבוד. עובדיה יצא מהרופא ונסע ישר למירון, שם נדר נדר: אם ה' יתברך יציל אותו, הוא יהיה עבד עולם לרבי שמעון בר יוחאי וייתן אוכל ליהודים שבאים לציונו.

החל מאותו היום חילק עובדיה לבאי המקום שלוש ארוחות ביום וכמובן סעודות שבת וחג. הוא הפסיק לשים את מבטחו ברופאים והקדיש את כל זמנו ומרצו לפעילות החסד בקבר הרשב"י. שמונה שנים אחרי אותה שיחה הגיע עובדיה לבדיקה בבית החולים הדסה עין כרם והתבשר כי אין בגופו שום ממצאים של המחלה. הכול נקי.

לאורך כל השיחה בולטות בדבריו של עובדיה הענווה, התמימות והשמחה. "כל ארוחה כאן היא מבחינתי סעודת הודיה לרבי שמעון בר יוחאי. אנחנו שרים ואומרים תשבחות לקב"ה", הוא אומר, ונראה שהוא עצמו עוד נדהם מגודל הנס שאירע לו. למרות הארגונים הגדולים שדואגים כיום להסעדת העולים לרגל, עדיין מעדיפים רבים מהמבקרים את המקום החמים והביתי של עובדיה. 

משפחתו הקרובה נרתמה גם היא באופן פלאי לשליחות חייו החדשה. רעייתו מגיעה פעמיים בשבוע מבני ברק כדי לבשל וילדיו מגיעים בתורנות – בכל יום ילד אחר מגיע ועוזר. עובדיה לא עוזב את רשב"י, הנסיעות כבר קשות עליו והוא נשאר ב-ד' אמותיו של מפעל החסד שהקים. בשורת האיוב שקיבל הפכה לפרויקט נדיר ומרגש.

מי מסייע לך עם ההוצאות הרבות של המקום?

"אנשים טובים באים ותורמים, גם כאלה שסועדים כאן משתתפים בתרומה, וכמובן המשפחה והילדים. אנחנו לא מבקשים כסף ולא דואגים".

אנשים שתרמו ארוחות זכו לסיפורי ישועות?

"בטח, יש לי המון סיפורים. רווקים ורווקות שמצאו זיווג או זוגות שהתקשו להרות ונפקדו. גם במשפחה שלי זכינו לישועות. הבת שלי שהייתה תורמת בקביעות נתקעה עם מכירת הדירה שלה. אנשים היו באים ורואים אבל לא קונים, עד שיום אחד אמרתי לה שבגלל שהיא תמיד תורמת אני אקדיש היום סעודה שלמה ותפילות לישועתה. באותו היום של הסעודה, בניסים גלויים, היא מכרה את הדירה באורח פלא ממש וקנתה במקומה את הדירה שרצתה".

איך אתה מסביר את זה?

"פשוט מאוד, כתוב 'סעדני ואיוושע'. מי שעושה לכבוד הצדיק רואה ניסים בהכול – בבריאות, בפרנסה, בזרע של קיימא". 

מה תעשה כשיגיע המשיח?

"נבוא כולנו יחד עם רבי שמעון בר יוחאי לירושלים בעזרת ה'. יהיה פה עולם חדש".

 

אודות הכותב/ת

Avatar

כתוב תגובה