מדע אישי – המדענית ששואפת להציל חיים

סיפור חייה הלא שגרתי של יהודית, או כפי שהיא מגדירה אותו "אקלקטי", מלא תפניות, אתגרים, הצלחות, כישלונות ובעיקר הרבה אמונה וביטחון בה', והוא החומר שממנו עשויים רבי מכר.
את יהודית פגשתי במשרדה הירושלמי שנמצא בקרבת שוק מחנה יהודה, בחלל העבודה לסטארט-אפים של MassChallenge , במקום שבו הישן מתחדש והחדש מתקדש במטרה להציל נפשות.

לא בכל יום פוגשים אישה שעבדה במקומות שאנחנו שומעים עליהם רק בחדשות. לא בכל יום פוגשים אדם שמקדיש את כל חייו ואת כל עתידו המקצועי להבאת מזור לעולם.
עם כל ההצלחות, האחרונות והראשונות, של יהודית, הייתי מצפה לפגוש אישיות שונה מזו שפגשתי.
מבחינתה, ההגדרה "אישה מוצלחת" לא חלה עליה.
"ההצלחה האמיתית תגיע כשאני אדע שהצלתי חיים, עד אז מבחינתי כל זה שטויות. גם אם אני אכשל במיזם הזה, אם לפחות אני אצליח לשנות כמה דעות – של רופאים ומטופלים – על האופן שבו אנחנו משתמשים במכשור של דימות רפואית (medical imaging), ואבהיר להם שאנחנו יכולים להכניס את זה אלינו הביתה כדי למנוע מחלות ממאירות, גם זו הצלחה.

"ההגדרה להצלחה תלויה במטרות שלך", מסבירה יהודית, "המטרה שלי היא להציל חיים. אני מרגישה שמה שאני עושה הוא ממש בהגדרת פיקוח נפש. בכל 72 שניות מישהי בעולם מוצאת את מותה בגלל סרטן השד, אני מרגישה שהזמן שלי יקר. הבוקר הייתי בכותל, והתפללתי לה' שייתן לי לממש את המיזם שלנו, למען הנשים. זה פשוט מזעזע מה שנשים צריכות לעבור וזה לא חייב להיות ככה".

מאיידהו ליהדות
היא נולדה בשם הולי אברמס במדינת איידהו שבארצות הברית, למשפחה נוצרית אדוקה ושמרנית של בוקרים וחוואים.
"אימא שלי היא אישה מאוד רוחנית עם לב רחב, והיא נטעה בי מגיל צעיר קשר תמידי עם ה'. התפללנו כל הזמן ועל הכול".
הוריה התגרשו כשהייתה קטנה,וכבר מגיל שמונה בילתה זמן רב לבד בבית, היות שאמה עבדה בשלוש עבודות במקביל ואביה עבר להתגורר בוושינגטון בעקבות עבודה. "נאלצתי להתבגר מהר, לדאוג לעצמי ולהחליט החלטות בגיל מאוד צעיר".
עד גיל עשר נצברו בראשה הרבה שאלות שלא קיבלו מענה.
"זה לא היה הגיוני בעיניי שבן אדם יכול להיות אלוקים, או זה שהאל מתחלק לשלוש ישויות – הרי יש סיבה אחת לבריאה, יש בורא אחד ובהגדרה ישות אינסופית היא בלתי ניתנת לחלוקה. וגם לא הבנתי איך יכול להיות שזה שמישהו נצלב מוחל על החטאים שלי".
בתגובה לשאלותיה אמה הייתה עונה לה: "אל תטילי ספק באמת".
"בגלל שהייתי מאוד עצמאית, חקרתי את העולם ולמדתי על דתות שונות, ביניהן גם הינדואיזם וטאואיזם". ההיכרות עם היהדות הגיעה בגיל 13 , כשהחלה ללמוד לנגן על צ'לו. המורה שלה נתן לה את התווים ל"כל נדרי". היא עוד לא ידעה שמדובר בניגון יהודי ושזוהי התפילה שפותחת את יום כיפור, יום הולדתה לפי התאריך העברי.
"בהיתי בתווים והרגשתי שיש כאן משהו מיוחד. כשניגנתי אותם, כל שערה בגופי סמרה. התחלתי לחפש את המקור של הניגון וזה הוביל אותי לחקור את היהדות".
ההתעניינות הביאה אותה לחפש קהילה יהודית באזורה, ובערב שבת אחד הגיעה לתפילה בבית הכנסת בעירה. "התאהבתי בתפילות, בקהילה ובלימוד התורה. הרגשתי שהגעתי הביתה".
חקר היהדות המשיך, ובגיל 15 התחילה לסקרן אותה השאלה האם ישנם כהנים באיידהו. היא פותחת ספר טלפונים במטרה למצוא שם כהן כלשהו ומניחה את אצבעה על השם "ראובן כהן", שבמקרה גר מעבר לרחוב שלה. "עמדתי מחוץ לבית שלו בשעת לילה מאוחרת והסתכלתי
על הכוכבים. התפללתי לה' שישלח לי מישהו שילמד אותי יותר על היהדות". באותו רגע יצא מהבניין גבר מבוגר, "רצתי אליו ושאלתי: אתה כהן? הוא השיב בחיוב ושאל: מה עוד את רוצה לדעת?".
הייתה זו תחילתה של חברות מופלאה בין יהודית בת ה‑ 17 לראובן בן ה‑ 78 , ועד מהרה הוא הפך להיות המורה והחבר הכי טוב שלה, ומילא את דמות האב שכה חסרה לה. "כל יום אחרי בית הספר הייתי ישר הולכת אליו. הוא היה אנציקלופדיה מהלכת. הוא היה מכין לי ארוחות ערב והיינו מקיימים דיונים מעניינים על היסטוריה ופוליטיקה".
"ראובן הוא אדם מאוד משמעותי בסיפור חיי. הוא היה זה שקנה לי את הכרטיס לישראל כשהייתי בת 17 , וכאן התגיירתי אצל הרב אברהם אוירבך, בנו של הרב שמואל זלמן אוירבך זצ"ל".

שבוע אחרי שהיא סיימה את התיכון, יהודית וראובן המריאו יחד לישראל. הוא חזר לאיידהו שישה שבועות אחר כך, אבל יהודית נשארה וחיפשה תוכנית גיור.

למה בחרת להתגייר דווקא בצפת?
"לא בחרתי בצפת, צפת בחרה בי. כשהגעתי לישראל בגיל 17 הלכתי לכל סמינר בירושלים וביקשתי בדמעות מהרבנים להתגייר. לא ידעתי בזמנו שמבחינה הלכתית הם אמורים לסרב לי שלוש פעמים. במקום שממנו אני מגיעה, כשמישהו אומר 'לא' פעם אחת אתה מקבל את זה ונסוג. חשבתי שכאן הכול נגמר – ניסיתי להתגייר בכל סמינר אפשרי בירושלים וזה לא הלך, אז מה אני עושה עכשיו?! ואז הגיע יום כיפור ולא היה לי איפה להיות, ופשוט עמדתי והתפללתי לה': 'לא אכפת מה אני אעשה בחיי, הדבר היחיד שאני רוצה זה להיות יהודייה. תן לי רק את הדבר הזה ואני אלך בעקבותיך כל חיי'".

בבוקר שאחרי יום כיפור הטעון הזה קיבלה יהודית שיחה מטובה ויינגוט, מנהלת סמינר 'שערי בינה' בצפת, "היא אמרה לי שהם רוצים שאני אבוא". הרב אשר וייד מ'אש התורה', גר צדק בעצמו, סייע בכך.
ב'שערי בינה' התקבלה יהודית בזרועות פתוחות. הרבנית ויינגוט, שאיתה היא בקשר עד היום, פרשה את חסותה עליה ועזרה לה בכל תהליך הגיור. "נשארתי שם יותר משנה והתגיירתי. אחרי הגיור, כשיצאתי מתוך המקווה, הרגשתי שיצאתי למציאות חיים חדשה".

איך הגיור התקבל במשפחה שלך?
"הם היו די בהלם כשבגיל 17 קמתי ועזבתי למזרח התיכון, אבל תמיד הייתי שונה, לא התאמתי למסגרת. פעמים רבות הרגשתי דחויה על ידי המשפחה שלי. לכולם היו בתים יפים, בגדים מכובדים, משפחות יציבות והנה אני, מהמשפחה הגרושה. גם ככה הייתי העוף המוזר במשפחה, כנראה שהם פשוט קיבלו את זה. ויתרתי על הניסיון להרשים את כולם, כי זה לא עבד. הצלחתי מאוד בבית הספר, וזה עדיין לא היה מספיק טוב כדי להשיג את תשומת ליבם, ואחרי שזה לא עבד הגעתי להחלטה שאני רוצה להתמקד אפילו יותר בלימודים ולהצליח, כי
ביום מן הימים אני אהיה רופאה ואעשה משהו גדול".
את הכאב שלה היא הפנתה לעשייה. "אני חושבת שכשאת נאלצת לקחת אחריות על החיים שלך, וכשיש לך אנשים בחייך שמאמינים בך, כמו ראובן שהאמין בי באמת, אז את עושה את הבחירות הנכונות, לרומם את עצמך מתוך הקושי".

אחרי שסיימה את תהליך הגיור בישראל, חזרה יהודית לארצות הברית והחלה בלימודי הנדסת מכונות באוניברסיטת אורגון, כשהיא ובחורה יהודייה נוספת היו שתי הנשים היחידות בפקולטה. מאורגון פנתה יהודית להגשמת חלומה המקורי, לימודי רפואה (בארצות הברית אי אפשר ללמוד רפואה בתואר הראשון) שם החלו להתעורר בה מחשבות כיצד ליישם את לימודי ההנדסה בתחום הרפואה.

מדענית על-חלל
התחנה הבאה בחייה הייתה בסוכנות החלל האמריקנית נאס"א, לשם הצטרפה דרך המדען הראשי של הסוכנות כחוקרת ביו-רפואית.
כאן ניתנה לה ההזדמנות לעבוד על פיתוח של מכשיר רפואי אחד שיכול גם לבצע אבחנה רפואית וגם לטפל.
"המכשור הזה מיועד למשימות ארוכות בחלל. למשל, הטיסה למאדים אורכת שישה חודשים, וגם החזרה – כך שאין שם רופאים, והאסטרונאוטים חשופים לקרינה עוצמתית, כך שגידול יכול להתפתח כבר במהלך המסע. המשימה הזאת הייתה משהו שיכולתי להזדהות איתו מאוד, והאולטרסאונד נראה לי כמו הפתרון הכי מתאים לכך. נשמע קצת כמו מדע בדיוני, נכון? בזכות זה התחלתי לפתח את הרעיון שלי, בגלל שבנאס"א הכריחו אותי לחשוב על טכנולוגיות והמצאות ברמת המדע הבדיוני. זה חלק ממה שגרם לי לחשוב מחוץ לקופסה ונתן לי את הדחיפה והביטחון לא לפחד לחשוב ולפעול בגדול".

שמה של יהודית עלה לכותרות בתקופה האחרונה בעקבות זכייתה בתחרות הסטארט-אפים היוקרתית של WeWork, היא קיבלה 360 אלף דולר בשביל הסטארט-אפ שלה, MonitHer , המוניטור הביתי הידני הראשון לגילוי מוקדם של סרטן השד. "אנחנו רוצים להפוך את הגילוי המוקדם לאפשרי לכל אישה, על ידי שנכניס הביתה מכשור רפואי ברמה גבוהה"

 

הכתבה המלאה במגזין פנימה, גיליון כסלו התשע"ט
להצטרפות ורכישת מנוי הקליקי כאן.