ביום שישי קצר במיוחד החלטתי להדחיק את שלל המשימות שחיכו לי. לקו הסיום (כניסת השבת) אני מגיעה באותה אפיסת כוחות ועם אותה תוצאה, אז מה זה משנה מתי מתחילים? אז יצאנו, אני ובעלי, ל'חוות שלישה', מרחק כמה דקות מביתנו בקידה. הכביש לחווה תלול מאוד, ובמה שקשור לגובה אני פחדנית. אבל התגברתי, הסדרתי נשימה, והגענו בשלום.
במקום גרות שתי משפחות יחד עם חמישה רווקים, דיר כבשים ובית כנסת חדש לזכרו של אברהם אזולאי הי"ד שנהרג בעזה. משה־ינון אורן, תושב החווה, היה חברו הטוב, ובנה את 'אוהל אברהם' עם שותפים רבים. תשמעו, איזה בית כנסת יפהפה! ארון הקודש עם פיתוחי העץ שבה את ליבי, נמסתי מול הפרוכת שנרקמה בעבודת יד, וספרי התורה המהודרים הקסימו אותי. החמימות של מקדש המעט עטפה אותי ברכּות, והתפללתי על שבורי הלב.
רות, אשתו של משה־ינון, אמרה לי כשישבנו יחד לקפה מול הנוף של מדבר השומרון: "שעמם לבעלי בגבעת רונן, אז עברנו למשימה הבאה". זה הצחיק אותי, כי רוב האנשים המשועממים רואים סדרה בנטפליקס ולא מחליטים להקים חווה.
כשחזרתי הביתה נזכרתי במה שאמרה לי דניאלה וייס בריאיון למגזין: "המתנחלים הם החשמונאים". הבנתי שסיפורם של יושבי הארץ הטובה הוא גם סיפורם של מתתיהו ובניו שקראו "מי לה' אליי", נאחזו ברגבי האדמה ואחזו בחרב. זו התפיסה וזו השיטה: זקיפות קומה יהודית שמהודקת לחיי המעשה – לחרב ולאת. אין כאן תיאוריה שנלמדת בין כותלי בית המדרש, אלא תורת חיים שכל מי ששותף לה הוא לא פחות מחשמונאי בן דורנו.
בשבת פרשת לך לך התארחנו אצל חמי וחמותי בירושלים. חמי הוא רב קהילה של עולים מצרפת. בשבת בבוקר הגעתי לקידוש בבית הכנסת עם הילדים, וחבורת דוברי צרפתית ישבו סביב שולחנות עמוסי כל טוב. חברה של המשפחה ניגשה אליי, ואחרי שתי נשיקות, אחת מכל צד כמובן, היא הציגה את גיסתה שהגיעה לביקור בארץ. "ברוכה הבאה", התלהבתי, "מתי אתם עולים לארץ?". הגיסה, כך הסתבר, לא דוברת עברית, והחברה השיבה במקומה בחיוך: "הם לא יודעים, אבל הם הגיעו לביקור בשבת לך לך – אולי זה סימן שהם יעלו בקרוב."
חשבתי כמה מיוחד לבקר בבית כנסת של עולים, בפרשה שבה העברי הראשון עלה לארץ. כמו אברהם, כל אחד מציבור המתפללים שמע את הקריאה: "לך לך", והלך אל הלא נודע. וגם הם, שדבקו בארץ ועזבו את הנכר לטובת זהות יהודית, הפכו בעיניי לחשמונאים.
קרדיט: עדי בן ישי
המשך הכתבה בגיליון כסלו תשפ"ו,
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן
