להתכתב, זו פעולה של העברת מילים מצד אחד של הים, אל צידו השני.
להתכתב, זה להניח על הדף מילים, שיצאו מהראש או מהלב, ולתת להן לצעוד בדרך פה בעולם.
להתכתב הפך בשנים האחרונות למושג שמשתמשים בו בשפת הנפש.
אנחנו עוברים דברים,
ועולם הטיפול בחר להשתמש בקונוטציה הזו, של להתכתב עם המציאות. עם שיר ששמעתי. להתכתב עם מה שאנחנו מרגישים בפנים.
כשאני רוצה לשתף מישהו במה שאני מרגישה,
לרוב, אני כותבת.
זה יכול להיות מכתב לאלוקים
מכתב לאנשים שאינם בין החיים
או מכתב לעצמי.
אני כותבת לילדים שלי, לבעלי,
אני כותבת את החלומות ואת הפחדים
ואני כל הזמן מתכתבת
עם הכל.
לא כל מה שאני כותבת, נמסר לאותו אדם שאליו המילים היו ממוענות.
כשאנחנו עוצרים רגע את שטף החיים, ומוציאים את מה שיש לנו בלב, אל הדף, זה קודם כל משחרר אותנו.
לא תמיד נכון להעביר את המילים,
הרבה פעמים עצם הכתיבה עושה סדר
נותנת תחושת הקלה.
אני מאמינה בכוח שבלשתף אחרים.
אני מאמינה שרגע לפני שהמילים עולות על ספינה, בלב ים סוער, בדרך ללב של מי שאנחנו רוצים שיקבל את המילים, המילים נכתבות, לעצמינו.
זה בדיוק להתכתב עם מה שאנחנו מרגישים.
ויותר מזה,
הכתיבה עוזרת לנו להוציא מהלב אל הדף,
ומתישהוא לומדים להתכתב עם עצמינו, עם המציאות, עם אנשים שאנחנו פוגשים,
גם בלי לכתוב. גם בלי מילים.
וככה אנחנו מקיימים בתוכינו צי של אוניות
ומחליטים איזה אוניה תישא על סיפונה את אותן תחושות ומחשבות
את אותם געגועים וחלומות.
להתכתב
זה לשמוע את עצמינו, אבל גם את מה שמהצד השני.
זו בדיוק המתנה שבלהתכתב.
אחד כותב, אחד מקבל, קורא, מרגיש, ואז כותב בחזרה.
וכל התנועה הזו יכולה וראוי לה שתקרה גם, ובהחלט לא רק, בתוכינו.
