חוזרות בגדול: מייסדות הקבוצה הפופולארית אמא חוזרת לג'ינס מלמדות לחיות אורח חיים בריא ואוהב

"מכירה את הקבוצה 'אמא חוזרת לג'ינס'?" התיישבה מולי חברה בשיכול רגליים לאחר שהניחה על השולחן קערה עם יוגורט וגרנולה תוצרת בית. "זו קבוצה בפייסבוק, עם מאה שישים אלף נשים", הסבירה בהתלהבות. "יש לנשים עניין שהן לא מרגישות בנוח להכין לעצמן ולבשל לעצמן. הן אומרות, אני אכין לילדים ועל הדרך אחטוף לעצמי משהו, וזו טעות. אישה צריכה לדאוג לעצמה, לא לשכוח או להזניח את עצמה במרוץ החיים".

שבוע לאחר מכן הציעה לי העורכת במקרה (או שאין מקרה, כפי שאומרים) לראיין את מקימות הקבוצה, ומיד קפצתי על ההצעה. אולי אלמד כמה יסודות חשובים על בריאות וכושר, ועל הדרך גם אבין מה החידוש וסוד הקסם שסחף אליו נשים כה רבות. השיחה עם רונה ואונור מתקיימת בשעת בוקר, ושתיהן כבר אחרי אימון. מסתבר שהסנדלר, במקרה הזה, לא הולך יחף.

אונור (רימון בפרסית) הייתה מעצבת אופנה שעשתה הסבה לאימון כושר. "התאהבתי בכושר בגיל מבוגר יחסית", היא מספרת. "התחלתי להתאמן בגיל 25. אני אוהבת לעשות דברים עד הסוף ונכנסתי לזה בכל הכוח, ובהמשך הלכתי ללמוד אימון כושר".

את קבוצת הפייסבוק 'אמא חוזרת לג'ינס' פתחה אונור כשהייתה לאחר לידה, וכל חברותיה היו עדיין רווקות. באין חברות שאיתן תוכל להחליף חוויות, היא פנתה לרשת. "לא ממש מצאתי את עצמי בעולם האמיתי, אז פניתי לפייסבוק, לחפש אימהות אחרות שאיתן אוכל לדבר ולקשקש. גיליתי שיש קבוצות על הנקה, או קבוצות בסגנון 'איך מרדימים את הילדים', אבל אף קבוצה לא דיברה עלינו, האימהות, ואמרה 'בואי נעשה לנו טוב'. החלטתי לפתוח את הקבוצה מהמקום שלי, של הכושר, וככה זה התחיל.

"התחלנו עם אתגרי כושר ואתגרי תזונה, ומשם הכל קרה ביחד. הרבה בנות רצו להתאמן איתי, התחלתי לאמן באופן אישי, ובהדרגה עזבתי את עיצוב האופנה ונשארתי בתחום הכושר. במהלך הזמן הייתה חסרה לי הצלע שלי, מישהי שתדבר באופן מקצועי על תזונה, ואז הכרתי את הבלונדינית פה", היא צוחקת. "רונה בעצם השלימה את התמונה, וכשהתחברתי אליה היו לנו את כל הכלים לתת לבנות בקבוצה שלנו".

רונה, את בעצם היית חברה בקבוצה עוד לפני שניהלת אותה.

"אני עקבתי אחרי אונור. עד היום אני עוקבת אחריה", היא אומרת בחיוך. "ראיתי את הקבוצה 'אמא חוזרת לגי'נס' ואמרתי 'וואו, מדליק', והצטרפתי. בתור רונה, לא בתור דיאטנית".

גם את הרגשת כמו אונור, שאימהות לא מקבלות מקום לעצמן?

"בניגוד לאונור, לי היה נראה טבעי שאישה שילדה תדבר על התינוק. לאונור יש יכולת מדהימה להסתכל על סיטואציות ולצאת מהקופסה. בתור חברה בקבוצה נהניתי מאוד, היה בה תוכן מגניב ושונה".

יורדת מהמשקל

רונה הגיעה לתחום התזונה דווקא לאחר שנכוותה ממנו כשהייתה בצד השני של המתרס. "כשהייתי בת 20 גילו שיש לי הפרעה גנטית של שומנים בדם (טריגליצרידים). גם אבא שלי סובל מכך. הערכים בבדיקת הדם שלי היו גבוהים מאוד, כמו של אישה בת 90, והדיאטנית שהופניתי אליה נבהלה והודיעה שעליי להיכנס למשטר של דיאטה מופחתת שומנים, סוכרים ופחמימות. היא נתנה לי רשימה ארוכה של המון מאכלים שאני צריכה להוריד מהתפריט. אחרת, כך אמרה, לא אגיע לגיל 40. החזקתי מעמד כמה חודשים, אבל זה היה בלתי אפשרי, זו הייתה דיאטה נוראית. ירדתי במשקל מהלחץ, כי שומנים בדם הם לא דבר שרואים או מרגישים".

בהמשך החליטה רונה להיות דיאטנית בעצמה, אך בסגנון שונה מזה שהכירה. "כשטיילתי בהודו התלבטתי מה לעשות כשאהיה גדולה, ובאה לי ההברקה שאני רוצה להיות דיאטנית, אבל לא מהמקום שמבקש לגרום לאנשים להיות רזים יותר".

במהלך ההתנסויות בלימודים גילתה רונה עד כמה הדוק הקשר שאנשים עושים בין יופי לרזון, דבר שכמעט והביא אותה לפרוש מהתחום. "בלימודים נחשפתי לקשר שבין דיאטניות ליופי. כשהיו מדברים על יופי, היו שואלים לאיזה דיאטנית את הולכת. קודם לכן אף פעם לא נחשפתי לעולם הזה, וזה הפריע לי מאוד, כי לא הגעתי לתחום מהסיבה הזו".

"אני לא חושבת שכל אישה שיש לה קצת בשר צריכה להוריד אותו", היא אומרת, "ואני לא חושבת שתפקידי לעזור לנשים שבאות עם כפל קטנטן שרק הן רואות ורוצות להעלים אותו. אין לי אמונה בזה. בעלי ייעץ לי לסיים את הלימודים ואחר כך לעשות את הדברים כמו שאני מאמינה. אני כן בעד לחזור לגזרה שלך, לעוף על איך שאת נראית, לשמור על הבריאות ועל החיוניות, אבל אני לא מכריחה אף אחת להיכנס לאף טבלה. נשים צריכות להיות בריאות ולדאוג לעצמן, ואני לא אוריד נשים במשקל אם הן לא רוצות. אני כן אכריח אותן לעשות ספורט ולבשל לעצמן, לדאוג לעצמן, לבחור נכון ולבחור בעצמן".

תאהבי את עצמך

התוכן בקבוצה 'אמא חוזרת לג'ינס' הוא חינמי. אונור ורונה מעבירות שם שידורי לייב על תזונה וכושר, יש אתגר כושר חודשי שמשתנה כל פעם, ובנות הקבוצה יכולות להתייעץ עם שאר הנשים בנושאים שונים. נשים רבות מעלות פוסטים עם תמונות שלהן, משתפות בתהליכים שעברו וכיצד הן מצליחות לשלב אימונים קטנים בחיי היום יום. "כמו שאונור ורונה אומרות, גם ארבע דקות אימון הן ניצחון", כתבה אחת מחברות הקבוצה.

לאחר שהקבוצה גדלה והביקוש עלה, נולדו גם הסדנאות. "בנות בקבוצה ביקשו שנפתח משהו קטן יותר ושנלווה אותן באופן אישי, ואז נולדו הסדנאות, גם הן וירטואליות", מסבירה אונור. "בסדנה יש גם מנטוריות, נשים שעברו בעצמן את התהליך ומלוות את הנשים".

בעצם הקדמתן את התרופה למכה בתקופת הקורונה.

רונה: "הסדנאות נפתחו עוד לפני הקורונה, ב־2018. כשפתחנו אותן היו מי שהרימו גבה ואמרו 'סליחה, מה זאת אומרת שאני לא אפגוש את הדיאטנית ואת מאמנת הכושר שלי?' ואני עניתי, 'רגע, מתי הייתה הפעם האחרונה שפגשת את סוכן הביטוח שלך?' היום נראה שזה בזבוז זמן לפגוש אותו. הקדמנו את זמננו".

אונור: "הפגישות היחידות שקורות בעולם האמיתי הן מפגשי קהילה אחת לחודש, כל פעם בנושאים שונים כמו אימון משותף או הופעות. אבל בעיקרון אנחנו וירטואליות, כי יש לנו בקבוצה נשים מכל הארץ וגם מהעולם".

מה נשים מוצאות בקבוצה מעבר לעובדה ששמים אותן במרכז? הרי יש אצלכן נשים בגילאים מגוונים, לא רק אימהות צעירות.

אונור: "האמת היא שזה לא עניין של גיל, יש לנו גם סבתות בקבוצה. אני חושבת שמה שתפס באמת הוא שבנות מרגישות אצלנו בית. זר לא יבין. אלו נשים שקמות איתנו, הולכות לישון איתנו, נשים שמשתפות אותנו באירועים הכי משמחים והכי עצובים בחיים שלהן. אלו נשים שברגעי קושי פורקות בקבוצה ומקבלות תמיד כתף חמה, ותמיד ירימו אותן למעלה. זו נהייתה קהילה מגובשת, שבט של נשים, ונוצרו חברויות חזקות וטובות".

רונה: "הקבוצה חוצה מגזרים, זה כור היתוך ענק. הקורונה הביאה לתחושות של בדידות אצל הרבה אנשים, וגם אצל נשים אחרי לידה זו תחושה נפוצה. אצל נשים יש שלב בחיים שבו אנחנו חוות הרבה בדידות. יש מסר של 'שימי את עצמך בצד'. ואז באנו ואמרנו, לא, אל תשימי את עצמך בצד, שימי את עצמך באמצע, אל תהיי בודדה, בואי תהיי איתנו. והקבלה הזו חוצה מגזרים וגילאים".

הן מספרות על מקרים מרגשים שמלווים אותן בעשייה עד היום ונותנים להן כוח. "הייתה בחורה שכתבה לי בפרטי שדברים השתפרו מאוד ביחסים שלה עם בעלה", משתפת רונה. "קודם לכן היא הייתה מדוכאת מהדמות שהשתקפה מולה במראה. היא אישה רגילה לחלוטין, לא ענקית שהפכה לרזונת, אבל בזכות התהליך שעברה היא מסוגלת היום לעשות דברים שלא עשתה. צריך לדעת לשים זרקור, לדבר על הכל ולהאיר את כל הנקודות הכי חשוכות שלנו, וגם לדעת שמה שרואים היום באינסטגרם ובפייסבוק תמיד מצטלם באור יפה, אבל בסופו של דבר אנחנו משתדלות להצטלם באופן אמיתי ולהראות שלכולנו יש פגמים. צרת רבים חצי נחמה".

גם אונור נזכרת בסיפור שהיא לא יכולה לשכוח. "בחורה כתבה לי הודעה יום לפני סדנה, כשכל הכרטיסים נמכרו, 'אני כבר כמה שנים בטיפולי פוריות, לאחרונה הגעתי למשקל שיא ואמרו לי שאני חייבת לעשות עכשיו הפסקה בטיפולים ולרדת במשקל. בבקשה תכניסו אותי, אני חייבת את זה'. היא ממש התחננה. אמרתי לה, 'בסדר, נכניס אותך, אבל את אחראית לעשות את התהליך מאל"ף ועד תי"ו כמו שצריך". היא הבטיחה, ומאז לא שמעתי ממנה. אחרי כמה חודשים היא שלחה לי צילום אולטרסאונד. היא נקלטה להיריון, והדבר המדהים הוא שהיא נקלטה באופן טבעי, בלי שום טיפול, אחרי שנים של טיפולי פוריות. היא אמרה לי, 'אונור, אתן שיניתן לי את החיים. הכל השתנה, ירדתי במשקל והתחלתי לחיות בריא'. היא כתבה לי גם אחרי הלידה. אני חושבת שזה הסיפור הכי מרגש שקרה לי בחיים".

מטרות הקבוצה, כאמור, לא כוללות יעדים לירידה במשקל. "אפשר להגיד שיש לנו שתי מטרות", מסבירה אונור, "הראשונה היא שנשים יתחילו לחיות בריא, על כל מה שמשתמע מכך. אגב, יש הרבה נשים שיחיו בריא ולא ירדו במשקל כי אין להן שום צורך בכך. המטרה השנייה היא שיאהבו את עצמן, וזה בכלל לא תלוי במשקל. ברגע שאת אוהבת את עצמך, אוכלת בריא ומתאמנת, אנחנו עשינו את שלנו".

מה הטיפ הכי חשוב שאתן יכולות לתת, שהרגשתן אותו על עצמכן?

"בכל דבר שאני עושה אני שואלת את עצמי איך ארגיש אחרי", עונה אונור. "זה עוזר לי מאוד. אני תמיד אומרת לבנות שאני לא אוהבת את הביטוי 'בא לי'. אני שואלת את עצמי, איך ארגיש אחרי הכושר? כי אם אשאל אם בא לי לעשות כושר, אז לא, אין לי כוח. אבל איך ארגיש אחרי? מדהים".

תמיד נראה שמאמני כושר אוהבים להתאמן בכל מצב.

"זה מה שאנשים משדרים, אבל אני הרבה פעמים אומרת שאין לי כוח, וזו האמת. כמו שאנחנו לא קמות יפות מהשינה, וצריכות לסדר את השיער, להתלבש ולהתאמן, גם למאמני כושר לא תמיד בא לעשות כושר".

לא מלחיץ להיות מנטורית, כשמסתכלים עלייך בצורה בוחנת ואת צריכה להוות דוגמה?

"ברור, אבל מה שמוריד מהלחץ הוא שאנחנו תמיד מראות את האמת, ואז אני יכולה בכיף לצלם את עצמי אוכלת שוקולד או סוכריית גומי, ולא צריכה לפחד מזה. אם כל הזמן הייתי צריכה להצטלם עם חסה, זה באמת היה מלחיץ לעמוד באיזשהו רף, אבל כל עוד אני מראה את האמת כמו שהיא, אני חיה כרגיל. אנחנו לא מראות אידיאל, אנחנו נשים רגילות, גם באופן שבו אנחנו מתנהלות וגם במראה שלנו".

 

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון חשוון. להצטרפות למגזין פנימה לחצי כאן