הם בנו יחד בית משותף ומשפחה ברוכת ילדים, ובד בבד הקימו אימפריה של מפעלים להפצת יהדות. הם מתעסקים עם צעירים מכל המגזרים כדי להנגיש אליהם את אור התורה והחסידות. כשהוא מצהיר "אני רוצה לשנות את המדינה", זה עלול להישמע שאפתני מדי אם היה מדובר באדם אחר, אבל משה שילת באמת מחולל מהפכה יהודית שקטה בישראל.
'מהפכה יהודית שקטה בישראל' ברכי ומשה שילת, צילום: נסיה אלון, מגזין פנימה.
כבר אחרי חמש דקות של שיחה עם הרב משה וברכי שילת ניתן לזהות את יחסי הכוחות ביניהם: הרב משה הוא דומיננטי ודעתן, בעל יצירתיות ואנרגיה מתפרצת, וברכי, האישה שאיתו, מפרגנת לו את כל הבמה. אך כשהיא מספרת על הזווית ועל הפעילות שלה, והוא מעיר ומוסיף על דבריה גם את הזווית שלו, היא משיבה בחיוך: "מוישי, תן לי לספר מה שאני רוצה. אתה כבר דיברת". והוא עונה בצחוק, "את רצית ריאיון זוגי", מודע היטב לסיטואציה.
אנחנו נפגשים לקראת האירוע שהפך בשנים האחרונות למיזם הכי מוכר שלהם: המופע 'צמאה', שמתקיים מדי שנה בבנייני האומה לקראת י"ט כסלו. על אף שמדובר בחג חב"די מובהק, הצליחו היוזמים לסחוף אלפים לאירוע על טהרת החסידות. מיטב האומנים והיוצרים בישראל עולים על במה אחת בהפקה מושקעת ושרים מניגוני חב"ד, ומרווים את הצמא הרוחני של כל אחד ואחת.
הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה כסליו – תשפ"ב, לרכישת מנוי למגזין- https://did.li/a4arl
אומני ישראל על במה אחת
"אברהם פריד אומר לי בכל שנה: 'זה המופע הכי קשה שאני עושה, והיחיד שלעולם לא אוותר עליו. ואתה יודע טוב מאוד שלא בגלל הכסף!'", מספר הרב משה בחיוך. המופעים של צמאה מושכים אליהם קהל רב ומגוון מכל רחבי הארץ: כיפות סרוגות, חרדים, בני ישיבות ליטאיות, מסורתיים וחילוניים, נשים וגברים, נוער ומבוגרים.
איך התחיל הפרויקט הזה?
"לאחר פעילות של כמה שנים בתחום לימוד החסידות עם ציבורים שונים, רצינו לתת לכך ביטוי ציבורי רחב יותר. הבחירה בי"ט כסלו הייתה מתבקשת, כי זה ראש השנה לחסידות ויום ההילולה של המגיד ממעזריטש, תלמידו וממשיך דרכו של הבעל שם טוב הקדוש".
המיזם התחיל בתור יום של לימוד חסידות ברוב עם, ואחר כך הצטרפו גם הניגונים. "ניגונים חסידיים הם דבר שתופס אנשים. לפעמים הנשמה מתעוררת לתשובה רק מהניגונים הללו", אומרת ברכי, וכדי לחדד מתבלת בסיפור חסידי על האדמו"ר הזקן, שהגיע לשאת דרשה בבית כנסת בעיירה יהודית כלשהי. "מיטב תלמידי החכמים והלמדנים של העיירה הגיעו לשמוע את הדרשה, כיוון שידעו שמדובר בגאון עצום, והיו להם קושיות שונות על דרכי החסידות בעבודת ה' שרצו להציג בפניו. לפני שהחל לדבר, פנה האדמו"ר הזקן אל הקהל ואמר: 'אני יודע שיש לרבים מכם קושיות שאתם רוצים שאתרץ. אני אנגן לכם ניגון, ואחר כך אענה על שאלותיכם'. הוא פתח בניגון חסידי משתפך, וכשסיים, לאיש מהנוכחים כבר לא היה מה לשאול. הניגון רומם אותם מבחינה רוחנית והקושיות נפתרו מעצמן".
מופע צמאה, קרדיט צליום: חיים טויטו.
"בכל שנה אנחנו פונים לאומנים ישראלים מוכרים", מספר הרב משה, "כמו אביתר בנאי, ישי ריבו, שולי רנד, אברהם פריד, חנן בן ארי, עקיבא, האחים רזאל, ברי סחרוף, נתן גושן, עידן עמדי, אמיר דדון ועוד רבים, ומבקשים שינגישו את הניגונים העתיקים הללו לכלל הציבור. בכל שנה משתתפים במופע אומנים מסוימים, אבל גם האומנים שלא משתתפים בצמאה של אותה שנה נמצאים בדרך כלל בקהל ואיכשהו בסוף עולים לבמה כדי לשיר. מאחורי הקלעים הם תמיד אומרים שצמאה זה מעבר לקריירה ולכסף. קשה להם לוותר על המופע, כי הם מקבלים ממנו כוחות גדולים והתרוממות רוח".
במקביל לאירוע בבנייני האומה יוצא מדי שנה גם דיסק ניגונים, זו השנה השישית במספר. "הניגון אינו אמצעי", מסבירים בני הזוג את התפיסה החסידית, "הוא תכלית בפני עצמה. ניגון הוא עבודת ה', עבודת מידות וחיבור לנשמה. האדמו"ר הזקן, השכלתני והלמדן, העיד על עצמו: 'באתי לדבר בעולם על ידי תורות ועל ידי ניגונים'. בדור שלנו, כשהסבלנות שואפת לאפס והטכנולוגיה שואפת לאין סוף, המוזיקה מדברת לנפש ולפעמים מסוגלת לפעול יותר מלימוד תורה או מקיום מצוות. הניגון מבטא דברים שהדיבור לא מסוגל לבטא".
הם מספרים כי במופעי צמאה יש תחושה של חשמל באולם מתחילת המופע ועד סופו. אנשים מגיעים כדי לעוף גבוה. ברכי מספרת: "חברתי שרון אדם, אמו של עומר אדם, מגיעה בכל שנה לצמאה. היא תמיד אומרת לי: 'צמאה זה קרחנה דקדושה'".
"באחת השנים פתח אביתר בנאי את המופע בניגון שקט. למרות זאת, איך שהוא התחיל לשיר, כל הקהל נעמד על הרגליים והתחיל לשיר יחד איתו", משחזר הרב משה. "כשהוא ירד מהבמה, הוא אמר לי: 'זה לא ייאמן, בדרך כלל יש כרונולוגיה בהופעות, מתחילים שקט, אחר כך עושים שמח, ואז שוב מרגיעים. פה ב'צמאה', ברגע שעולים על הבמה מיד כולם על הרגליים, שרים ורוקדים עד סוף המופע'".
חסיד מגיל 14
הרב משה שילת (45) הוא בן בכור במשפחה מוכרת וחשובה. אביו הוא הרב יצחק שילת, ראש ישיבת ההסדר 'ברכת משה' במעלה אדומים, ואמו, הרבנית יהודית שילת, היא מנהלת פורום תקנה. בגיל 13 הסתקרן מההתלהבות שראה סביב דמותו של הרבי מליובאוויטש, ונסע לחצרו בניו יורק. "זה היה משהו שרציתי להיות קשור אליו", הוא אומר.
הרב משה שילת, צילום: נסיה אלון, מגזין פנימה.
מה תפס אותך, נער בן 14 מישראל, בדמותו של הרבי המבוגר מניו יורק?
"זה לא משהו שאפשר להגדיר. היו הרבה רגעים קטנים שהרשימו וריגשו אותי". הוא מתאר סיטואציה מסוימת שהשאירה עליו רושם עמוק: "הרבי היה מתוועד עם החסידים בכל שבת. להתוועדות היו מגיעים המוני אנשים והייתה צפיפות עצומה. אנשים עמדו על ארגזים ויצרו פירמידות כדי לראות ולשמוע. באחת השבתות הגיעה קבוצה של אמריקאים צעירים, כעשרים בחורים מגודלי שיער בבגדים מרושלים. הם עמדו על הפירמידה ודי השתעממו כשהרבי דיבר ביידיש, שפה שהם לא הבינו. בשלב מסוים פתח הרבי בניגון שהמילים שלו היו 'אנו רוצים משיח עכשיו' באנגלית. הקבוצה הזו החלה לשיר בהתלהבות. הרבי חייך אליהם חיוך רחב, פנה אליהם עם כל הגוף, רקד והקפיץ אותם על הפירמידה בתנועות ידיים נמרצות, עד שהם שאגו את הניגון בגרון ניחר והזיעו מרוב ריקודים".
הוא מהרהר לרגע ואומר: "הרבי לא התייחס אליהם בצורה של 'אתם רחוקים ואני מקרב אתכם', אלא שידר להם מסר של 'אתם היהודים שאני הכי אוהב, הנשמות הכי גבוהות! כיף לי להיות איתכם, אני חבר שלכם'. הוא רקד ושמח איתם. החסידות מסבירה שהיהודי צריך לקיים את התורה, אבל מבחינת חשיבות ומהות, היהודי קודם לתורה. כך הרבי התייחס לכל יהודי – הוא קודם לתורה".
בדרך זו הפך הרב משה לחב"דניק בגיל 14. בתחילה להוריו לא היה קל עם הבחירה שלו, "אבל היום הם גאים בנו מאוד ויש לנו יחסים קרובים וחמים".
יש לכם ויכוחים על ציונות?
"חב"ד מצטיינת באהבת הארץ ובחיבור לעם ישראל", הוא עונה. "הרבי דיבר על שלוש השלמויות: שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ, כשהארץ היא עניין בפני עצמו. הוא הכיר כל שביל בארץ על אף שלא ביקר פה מעולם. הוא הסביר שעליו להיות עם בני ישראל בגלות, ומפני קדושת הארץ נמנע מלבקר בה. זה מראה על קשר עמוק עם ארץ ישראל".
הוא מוסיף שהרבי אומנם לא הקים התנחלויות, כי לא ראה בכך את המשימה העיקרית של חב"ד, אבל עודד את המתיישבים ותמך בהם. ברכי מזכירה את חסיד חב"ד, הצייר ברוך נחשון ז"ל, שהיה מחלוצי המתיישבים בחברון. "הוא היה זה שהגה את הרעיון של התבצרות נשים וילדים בבית הדסה. אשתו הייתה אחת מהנשים הללו, והרבי דיבר עליה באותו זמן בהתוועדות בניו יורק, כשדמעות בעיניו".
תמונה משפחתית. קרדיט צילום: יונתן הלפרין
ברכי (42) היא בת לזוג בעלי תשובה, עולים מארצות הברית. אמה חזרה בתשובה דרך חב"ד בקמפוס באוניברסיטה שבה למדה. "הפעילות שלנו עם סטודנטים היא סגירת מעגל מעניינת", היא מחייכת. "משפחתי חב"דניקית, אבל אני למדתי בבית יעקב כלל חסידי, שם למדו בנות מכל הזרמים, וכך הכרתי הרבה זרמים ביהדות והרבה סוגים של אנשים. אני חושבת שזה מסייע לי מאוד בפעילות שלנו כיום". בני הזוג מתגוררים בכפר חב"ד והם הורים לשמונה ילדים, הבכורה שבהם נישאה לפני כשנה.
איך הילדים מקבלים את הפעילות האינטנסיבית שלכם?
"כשהם היו קטנים הייתי בעיקר בבית", מספרת ברכי. "חמש הבנות הראשונות נולדו לנו זו אחר זו, ברוך ה'. בשנים הללו בעלי ידע שהוא משוחרר כל היום לענייניו, אבל לא משנה מה קורה, בין חמש לשבע הוא בא הביתה לעזור לי עם הילדים". כיום, כשהילדים גדולים יותר, היא מרכזת את הפעילות הנשית הענפה של הארגון,/ והילדים גם הם שותפים, מעורבים וחווים.
רוצים משיח עכשיו
מהי מטרת העל שלכם?
"להביא לימות המשיח", הם מצהירים פה אחד. "כאשר עוסקים בהפצת יהדות ובקירוב לבבות עלולים להתייאש כשהעבודה לא מניבה את התוצאות המקוות, אבל אם מבינים שעל כל יהודי ויהודייה מוטל להביא לימות המשיח, וזוכרים שגם השכינה בגלות ושה' מתייסר יחד איתנו, ממילא ברור שאין לנו רשות להניח ידינו מהמלאכה. המטרה אינה הסיפוק האישי וההצלחה שלנו, אלא הגשמת חלום כל הדורות: להביא גאולה בפועל ממש".
זה לא קצת יומרני?
"בעניין של משיח וגאולה, זה לא אמור להיות משהו שנשאר רק בתפילות או בספרי הנבואה", מבהיר הרב משה. "באחת מעליות הנשמה שלו, הבעל שם טוב פגש במשיח ושאל אותו מתי יבוא. המשיח ענה לו 'לכשיפוצו מעיינותיך חוצה', כלומר, שהגאולה תבוא על ידי הפצת יהדות וחסידות. החסידות משולה לשמן: היא מפעפעת בכל דבר ומאירה ומחיה את הרוחניות שבו. זה בדיוק מה שאנחנו עושים: מביאים חסידות ליהודים בכל מיני דרכים. בניגונים, בלימוד, בקיום מצוות, בהתוועדויות, בחברותא, בחגים. בנערותי החסידות נתנה לי המון, ואני רואה חשיבות עליונה בלהביא אותה לאחרים".
'מעצמה של הפצת יהדות' ברכי ומשה שילת, צילום: נסיה אלון, מגזין פנימה.
