לידה היא אחד הרגעים המכוננים בחייה של אישה. לכל אחת סיפור הלידה שלה. בשנים האחרונות יותר ויותר נשים מבקשות להגיע ללידה מתוך ידע ובחירה. הן קוראות, שואלות ומבקשות ליצור לעצמן סביבה שתתאים לצרכים שלהן, מתוך חיבור לגוף ולנפש. בתוך המרחב הזה נשמע קולן של מי שמבקשות להרחיב את טווח האפשרויות. אליזבת ברנט היא אחת מן הדמויות הבולטות בתחום זה.
אליזבת (48) נולדה באנגליה, היא אמא לארבעה ילדים, עורכת דין ובעלת תואר שני באתיקה ומשפט רפואי. בימים אלה היא נמצאת בעיצומו של מחקר לדוקטורט העוסק בזכויות נשים ובהסכמה חופשית בלידה, ובעשור האחרון הפכה לאחת הנשים המשפיעות בישראל בתחום הלידה הטבעית ולידות הבית.
"הכרתי את בן זוגי, ערן, בטיול ביפן, והתגוררנו שם כמה שנים. לקראת הקמת המשפחה התחלתי לחקור את נושא ההיריון והלידה ושמעתי סיפורי לידה של חברות. לחלקן היו חוויות קשות מאוד מבתי החולים, וזה הלחיץ אותי. הבנתי שיש עניינים בלידה שקשורים לפגיעה באוטונומיה שלי, שאני פוחדת מהם ולא רוצה שיהיו בלידה שלי", היא מספרת, ומשתפת בבדיקה רפואית שעברה בנערותה והותירה בה משקעים טראומטיים, לצד הערה לא במקומה של רופאת נשים. אלו חיזקו בה את הרצון לשליטה על גופה, במיוחד בזמן היריון ולידה. "לפני ההיריון הראשון ביקרתי אצל רופאת נשים בישראל. כשהיא שמעה שאני נשואה ובת 29 היא נזפה בי באופן פטרנליסטי על כך שאני לא נכנסת להיריון. לאחר הבדיקה קניתי את הספר 'לידה פעילה' וקראתי אותו בטיסה בחזרה לביתי. כשפגשתי את ערן סיפרתי לו שאנחנו הולכים ללדת בבית – וכל זה עוד לפני שהייתי בהיריון. הבנתי שבבתי החולים יש חסמים מערכתיים, שלא יאפשרו לי להיות אדון לעצמי באופן מלא, שהגוף שלי יהיה תחת שליטה של אחרים. המחשבה לשכב על הגב מול אנשים רבים הפחידה אותי, רציתי להרגיש מוגנת".
עבור אישה צעירה בסביבה מודרנית, ההחלטה הזאת דרשה ביטחון בדרך ותכנון קפדני. "הייתי צריכה לבנות את זה באופן אסטרטגי. ידעתי שחברתית זה לא מקובל ושזה דורש ממני ללמוד את הנושא לעומק, במקביל, במהלך ההיריון, פעלתי כדי שהגוף שלי יהיה במיטבו, באמצעות כושר ושגרה מוקפדת, תוך תקשורת עם התינוקת שלי".
משימה נוספת שהוטלה על כתפיה של אליזבת הייתה מציאת מיילדת. לאחר ראיונות עם כמה מועמדות, מצאה מיילדת יפנית מקצועית ותיקה שתלווה אותה בלידה. "התחברתי אליה מבחינה אנושית. אני תמיד ממליצה ליולדות לחפש חיבור אנושי, מישהי שתרצי לידך ברגע הכי אינטימי בחייך".
ואיך הייתה חוויית הלידה?
"מדהימה. פחדתי מאוד מהלידה והתכוננתי אליה רבות. למרות שהיא הייתה מאוד ארוכה, כשהיא הגיעה לסופה אמרתי למיילדת שאני לא מאמינה כמה זה היה פשוט. הלידה הייתה במים, והוצאתי את התינוקת שלי בעצמי אל תוך זרועותיי. זה היה מאוד מרגש, הרגשתי שאני חווה חוויה רוחנית חזקה מאוד. רציתי לצעוק לעולם כמה לידה זה דבר מדהים ושאפשר ללדת אחרת".
בלי הטפות
עם לידת בתה הבכורה חזרה אליזבת לישראל כדי לגדל אותה בארץ. היא השתלבה כעורכת דין ויועצת משפטית במשרד הרווחה – מסלול קריירה בטוח ומבטיח, אך בפנים בערה בה קריאה אחרת. לאחר לידת ילדה השלישי אזרה אומץ ושינתה את מסלול חייה: "הודעתי שאני לא חוזרת למשרד, הלכתי עם הלב שלי".
ההחלטה הולידה בשנת 2013 את קהילת הפייסבוק 'לידה פעילה, לידה טבעית ולידת בית'. מה שהתחיל כניסיון פשוט לעודד שיח פורה בנושא, הפך לתנועה שסחפה רבבות נשים והביאה לדיוק תחום ההתמקצעות של אליזבת: "תחום המשפט והלידה, זכויות הלידה, לא היה מוכר אז, וגם לא תחום לידות הבית ושיטת ההיפנוברת'ינג שבהם אני עוסקת". כיום חברות בקבוצה יותר מ־44,000 נשים, שחולקות זו עם זו סיפורי לידה אישיים, שאלות והתלבטויות. אליזבת מקפידה להוביל קו שמבוסס על שיח מכבד, מתון וענייני, ללא הטפות, הרחק מהקיצוניות שמאפיינת לעיתים קרובות את הרשתות החברתיות. "אני לא באה לשכנע אף אחת איך ללדת, אני מנגישה מידע ומחקרים. לידה היא לא אירוע מפחיד שרק צריך 'לעבור אותו', היא יכולה וצריכה להיות חוויה מכוננת ושמחה. באופן כללי, מי שמביעה התנגדות או חשש מלידת בית, תמיד מקבלת ממני מענה בצורה זהירה ומכבדת מאוד. בניתי את הטיעונים שלי מתוך היגיון ולא מתוך התלהמות. לצעוק ולחשוב ש'גילית את אמריקה' ושכולם חייבים לנהוג כמוך, לא מוביל לשום מקום חיובי. השאיפה שלי היא שנשים יחוו חוויה טובה ומעצימה, אך מתוך הבנה ברורה שלא לכולן זה מתאים ולא לכולן המצב הרפואי מאפשר זאת".
באילו מקרים נשים מעוניינות בלידת בית, אבל לא מתאימות לכך רפואית?
"במצב של היריון בסיכון נמוך, לידת בית היא בטוחה, אבל כאשר ישנם גורמי סיכון רפואיים הסטטיסטיקה משתנה. אם עברת ניתוח קיסרי או שיש לך סוכרת היריון, רמת הסיכון עולה. כמו כן, לידה ללא ליווי של מיילדת מוסמכת מגדילה את הסיכונים.
"כדאי ללדת בבית חולים כאשר את לא עומדת בקריטריונים של משרד הבריאות ללידת בית. אומנם הקריטריונים מאוד מחמירים בישראל, אבל זו הדרך ללדת עם מיילדת מוסמכת בארץ".
אליזבת מצביעה על הבדלים נוספים בין המדינות: "ביפן הלידות המסורתיות, כמו המעמד החברתי של המיילדת כחכמת השבט, נשמרו. לכן לידת בית לא נתפסת כדבר שלילי. מבחינה חוקית, בישראל ובאנגליה לאישה יש זכות לקבל החלטות על הגוף שלה ולסרב לטיפול. ההבדל הוא במסגרת המקצועית המגינה על המיילדות. באנגליה, אם אישה בוחרת להמשיך בלידת בית בניגוד להמלצה, ברוב המקרים המיילדת יכולה להמשיך לתמוך בה – היא תתעד את הסירוב ותעניק את הטיפול הבטוח ביותר שאפשר. יש לה מחויבות אתית להפחתת נזקים והיא נשארת עם היולדת. בישראל, אנשי המקצוע חוששים מהשלכות רגולטוריות משמעותיות אם ימשיכו ללוות אישה שחורגת מהנהלים, והפחד משפיע על היכולת של האישה לממש את הבחירה שלה".
אליזבת מפרטת גם על הקשיים הבירוקרטיים והכלכליים העומדים בפני המבקשות ללדת בבית: "ישראל מעודדת נשים ללדת בבית חולים, ובעבר אף התנתה בכך את קבלת מענק הלידה. המערכת מכבידה ברישום של תינוק שנולד בבית. אבל הנושא שהכי כואב לי הוא העלות הגבוהה של לידה בבית – כ־10,000 ש"ח – והמחירים רק הולכים ועולים. באנגליה, למשל, לידת בית היא חלק מסל הבריאות הציבורי הנגיש לכולן". נקודת האור, לדבריה, מגיעה דווקא מהשטח. קולות מתוך ארגון המיילדות הארצי פועלים לאחרונה להפיכת לידות הבית לשירות נגיש וממומן יותר, "זה נותן תקווה אמיתית, שהמסרים הללו יחלחלו ושנראה שינוי לטובה בקרוב".
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן
