האישה שכרעה ללדת בביתה בעיצומה של סופת שלגים, העובדת שנתקעה בסופר השכונתי בעקבות תשתיות חסומות והגשם שכמעט הרס ראיון עבודה חשוב: לכבוד חודש חשוון, שבו מתחילים לבקש על הגשמים, ליקטנו עבורכן כמה סיפורי חורף מתוקים. אז הכינו לעצמכן כוס שוקו חם, התכרבלו מתחת לשמיכת הפוך ובואו ליהנות מסיפורים שעושים נעים בלב
כותבת: שירה סגל
לידה בשלג / נועה מורסיאנו
זה היה אחד מימי החורף הכבדים שידעה ירושלים. שלג ירד ברחובות, צירי תנועה נחסמו והלימודים הושבתו. בדירה בשכונת גבעת מרדכי אפיתי עוגיות שוקולד צ'יפס, הכנתי ספלי שוקו חם, וכשריח נעים ומנחם התפשט ברחבי הבית, התיישבתי עם הילדים מול החלון להביט בפתיתי השלג הקסומים.
פתאום נשמעה דפיקה בדלת. על המפתן עמדה אחת השכנות. מתנשפת ומתרגשת, סיפרה במהירות: "השכנה החדשה, עולה מצרפת, כורעת ללדת. האמבולנס לא מצליח להיכנס לשכונה, והיא כאובה ובלחץ".
אני, סטודנטית שנה שנייה בלימודי אחיוּת, לא האמנתי להזדמנות שהגיעה לידי. כמה חלמתי להיות מיילדת. מיד העברתי את הילדים הקטנים להשגחה אצל שכנה אחרת, נשאתי תפילה לריבונו של עולם שאהיה שליחה נאמנה, וירדתי במהירות לדירתה של היולדת.
כשהגעתי ראיתי אותה לחוצה ובוכה. בעלה לידה, חצי מבוהל, חצי מאושר. העליתי על קו הטלפון נציגת מד"א, והיא הדריכה אותי מה לבדוק ואחרי מה לעקוב. כך הדקות חלפו בחדר שינה של אנשים זרים, כשאני מכינה אישה ללידה. בדקתי דופק, הרטבתי את מצחה עם מגבת לחה, העמדתי מגבות נקיות למקרה שהלידה תתקדם, והרגשתי על גג העולם, כשתחושת שליחות אדירה שוטפת את ליבי.
שעה וחצי חלפו והצירים הלכו והתגברו. במד"א דיווחו לי שנראה כי האמבולנס מצליח לפלס את דרכו. בתוכי אני מייחלת ליילד את התינוק בעצמי, אך למען היולדת, עדיף שצוות מד"א יספיק להגיע.
שעתיים חלפו והאמבולנס הגיע. הראש כמעט בחוץ, ובחדר התלבטות אם לנסות לנסוע לבית החולים או ליילד את האישה בביתה. לבסוף התקבלה ההכרעה לנסוע, אך לריבונו של עולם תוכניות משלו, וכמה דקות לאחר מכן, באמבולנס, התינוק יצא לאוויר העולם ונשם את נשימותיו הראשונות.
מזל טוב.
אורח לחורף / רחלי משה
זה היה ערב חורפי, הגשם ירד בעוצמה. גרנו בשכונה ותיקה, שבה התשתיות ישנות מאוד, ובעקבות הגשם נוצרה חסימה במערכת הניקוז. כך הרחוב השקט שלנו הוצף לגמרי והפך לבריכה, לנהר שוטף. באותו הזמן בדיוק הגיע למקום בחור נחמד על אופניים, סוחב שקיות עם קניות לבית. הבחור ניסה להגיע מהסופר השכונתי לדירתו, והיה חייב לעבור ברחוב שלנו, שהפך לבריכה. לא הייתה לו דרך אחרת.
בעלי קלט אותו מנסה לדשדש באופניו וכושל. המצב הפך מסוכן, ולכן הוא החליט לגשת אליו ולהזמין אותו לביתנו, לפחות עד שהסופה תחלוף והמים יתנקזו. הבחור נענה בתודה, ונכנס בדיוק בזמן ארוחת הערב. הילדים קפצו משמחה, התלהבו מהאורח הלא צפוי שהגיע אל ביתנו. יחד אכלנו מרק חם והתפתחה שיחה נעימה על החיים.
כשהגשם אט אט פסק והדרכים הפכו בטוחות יותר, הוא נפרד מאיתנו, והודה על קבלת הפנים החמה שהגיעה בדיוק בזמן, בתקופה מאתגרת מבחינתו בפן המשפחתי. החלפנו טלפונים, ומאז ועד היום אנחנו בקשר, מברכים זה את זה בימי הולדת, אומרים שלום כשנפגשים ברחוב. היכרות שהגיעה רק בעקבות סופת גשם.
גל של פחד / איתי זלצמן
יש ימים גשומים שבהם שלולית היא רק שלולית. ויש ימים שבהם היא יכולה לסבך אותך עם הילד שהכי פחדת ממנו בבית הספר.
זה היה אחד הימים הגשומים ביותר שאני זוכר. אבא שלי הסיע אותי ואת האחיות שלי ללימודים – אותן לאולפנה ואותי לישיבה התיכונית. בתי הספר היו קרובים זה לזה והאחיות שלי ירדו ראשונות. אבא שלי המשיך בנסיעה לכיוון בית הספר שלי, אלא שאז, בלי לשים לב, הרכב נכנס לבור עמוק שהתמלא כולו במי גשמים.
בדיוק בזמן שזה קרה עבר ילד ליד הרכב שלנו, מה שנקרא: במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון – כי הרכב השפריץ עליו מבול של מים, שכיסה אותו מכף רגל ועד ראש. "וואו!" פלטתי, ורק אז אבא שלי קלט מה קרה. הוא הרגיש כל כך לא נעים, והחליט לחזור אל הילד ולהציע לו טרמפ.
מה התברר? שזה לא היה סתם ילד שקיבל שטיפה מאבא שלי, אלא הילד הכי מפחיד בבית הספר… הוא נכנס לרכב, כולו ספוג ונוטף מהגל שקיבל לפני רגע מהרכב שלנו, ואני לא הייתי מסוגל להסתכל עליו מרוב בושה ופחד. ישבתי שם בשקט, ניסיתי להתנהג כאילו הכול רגיל, אבל בתוך הראש שלי כבר דמיינתי את כל הדרכים שבהן הוא הולך להחזיר לי על מה שקרה ולמי מהחברים שלו הוא הולך לספר על זה. גם הוא לא פצה פה כל הדרך, וזה רק הלחיץ אותי עוד יותר.
אחרי שאבא שלי הוריד אותנו בבית הספר הוא רץ פנימה. אני הייתי בטוח שהוא יחזיר לי על זה במהלך הלימודים, וכל היום הייתי עם מבט מעבר לכתף, אחוז מתח אם ומתי זה יקרה. מיותר לציין שכמובן לא קרה כלום. בדיעבד, כנראה הוא לא התייחס למקרה כמו שאני תפסתי אותו, ואני בטוח שהוא בכלל לא היה מודע לאירוע הזה מנקודת המבט שלי. אבל עד היום, בכל פעם שיש גשם ואני רואה רכב שמעיף גל מים מהכביש לעבר המדרכה, אני חושב שאולי בכל זאת הוא זוכר לי את זה ורק מחכה להזדמנות הנכונה לנקום.
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן
