כמה נערות אני פוגשת שמחכות להתחתן. חולמות על השמלה הלבנה ועל החתן הצדיק, החם והמפרגן. אחד הדברים שהן אומרות לי הוא: "ברור לי שהבית שלי לא יהיה כמו הבית שגדלתי בו, שהיו שם תמיד כעסים ולחץ. אצלי הבית יהיה מלא בשמחה!"
זה מדהים איך החלום הזה משותף לכולנו. הרצון להיות אישה שמחה מול בעלי ומול עצמי, לעבוד את ה' בשמחה ולגדל את הילדים באהבה.
ואז אנחנו מתחתנות, וברוך ה' הילדים מגיעים, ויחד עם כל ילד שבחסדי שמים מצטרף למשפחה, אנחנו מרגישות שאנחנו עולות על מסלול של מרוץ מטורף: להעיר את כולם, להלביש, להניק, לחתל, להסיע למוסדות, לקבל טלפונים מהגננת, לזכור להביא לכל ילד בגדי החלפה ולהגיע לאספות הורים.
אנחנו נתונות כל הזמן לעייפות גדולה משלל המשימות שמוטלות על כתפינו. כשבעלך חוזר מהעבודה את כל כך רוצה לקבל אותו בשמחה, אך כשהוא סוף סוף מגיע, איפה החלום ואיפה המציאות? הוא מגיע ואת מפורקת, מתוסכלת מהאינטנסיביות, מרגישה שהיעדים שהציבו לך כאמא הם בלתי ניתנים להשגה. איך אפשר שהילדים יהיו כל הזמן מתוקתקים, שהבית יהיה תמיד מסודר, שסלי הכביסה יהיו ריקים, ושהזאטוטים יעסיקו את עצמם וישחקו יפה?
במקום כל השאיפות האלה המציאות שאת פוגשת היא: "אמא, אני רוצה לשתות!", "אמא, מה יש לאכול?", "אמא, תביאי לי את המשחק", "אמא שבי איתי לשיעורי בית". ואת מרגישה שאת רוצה לרצות את כולם בו בזמן: את עצמך, את בן הזוג שלך ואת הבוס שדורש שתגיעי בזמן לעבודה. אבל אז לילד אחד הנעל הלכה שוב לאיבוד, מכונת הכביסה שבקה חיים, שניים התחילו לריב, ויש עלייך כל כך הרבה לחצים.
זה באמת מלחיץ! המשימות רבות, והילדים שאת כל כך מתאמצת למענם, לא רק שלא מעריכים, אלא לפעמים אפילו מזלזלים ומתלוננים, מה שמוריד לך סופית את הרוח ואת המוטיבציה.
וחוץ מכל ההתמודדות שלך בשטח, את גם נחשפת לגישות חינוכיות שמספרות לך ש"אמא טובה" היא אמא שקוראת לילדים שלה כל יום סיפור, מכילה אותם בלי לכעוס, ומקבלת את פניהם בחיוך. ואם את לא עומדת בכל הדרישות האלו, את מרגישה שאת אמא לא טובה.
וכשברגע של הפוגה את נכנסת לפייסבוק ולאינסטגרם, את רואה תמונות שבהן הכל נראה מושלם – הילדים של האחרים מחונכים, הבתים תמיד מסודרים והאימהות מחייכות. מה אפשר לעשות כדי לצאת מהמרוץ הזה ולהכניס שפיות ושמחה? איך ננהל את היום בלי תחושה של תסכול, של יום רודף יום ומשימה רודפת משימה?
שמחה ולא מושלמת
תפסיקי להשוות: תפסיקי לבדוק באיזו שעה השכנה יצאה עם הילדים בבוקר, לתחקר אותה מה היא בישלה וכמה מנות היא מכינה לשבת. ההשוואה הזאת שקרית ולא נכונה. אין משוואה בין הכנה של מאכלי גורמה לבית יותר שמח.
תזכרי שאת מושלמת בדיוק כמו שאת. כשאת נאמנה וקשובה ליכולותייך, לכישרונותייך ולכוחותייך, ואת משתמשת בהם במינון המדויק לך, את האמא הכי טובה שיש. את לא צריכה לפזול הצידה. בין אם ישבת לעשות איתם חמש יצירות בשבוע, ובין אם "רק" הרעפת עליהם נשיקות כשהם חזרו הביתה, תדעי שאת אמא מדהימה!
מה נכון לך? מה שנכון לגיסתך או לחברה הכי טובה זה לא מה שנכון לך. לכל אחת יש את סדרי העדיפויות שלה, שנגזרים ממכלול הנתונים האישיים והמשפחתיים שלה. אין מודל אחד נכון שקובע מיהי אמא טובה או מהי הדרך המדויקת לגדל ילדים. העיקר שתפעלי מתוך חיבור ולא מתוך אילוץ – כי ככה אמרו לך שצריך.
כמות מול איכות צאי מהמרדף להספיק הכל. הילד שלך ישמח שתספיקי קצת פחות, אבל לא מתוך כעס, עצבים והאשמה מול עצמך ומול כל העולם, אלא מתוך רוגע וסיפוק.
לא הכל עלייך חשבי אילו מטלות את יכולה להוריד מעלייך בשביל להקל על עצמך. זה יכול להיות בעזרת נערה שתנקה את הבית, שיתוף של הבעל או רתימה של הילדים לחלק מהמשימות לפי גילם וכוחותיהם.
ברגע שנהיה נאמנות לעצמנו, ולא נפזול לשום שדה שאינו שלנו, אלא נפעל רק על פי כוחותינו ויכולותינו, נוכל להשקיע בבית במינון המתאים לנו, וממילא המרדף ייפסק, והשמחה תוכל להיכנס ולגדול.
הטיפ של גלית: הפסיקי להסתכל החוצה מה קורה בבתים של אחרים. השמחה תגיע כשתהיי מחוברת לעצמך ולכוחותייך.
