יש משהו טריקי בהצגות יחיד. מצד אחד מדהים לראות יכולת של שחקן אחד למלא תפקידים רבים או לספר סיפור שיהיה מספיק מרתק כדי להחזיק קהל לאורך כל ההצגה. מנגד בזמן המופע אין לשחקן, ולו רגע אחד קטן, להחליף כוחות ולשמר אנרגיה עד לסצנה הבאה. התוצאה לעיתים יוצרת לאות גדולה, הן אצל הקהל והן אצל השחקן שמגיע להדרן מותש וסחוט.
למרות ההקדמה הזו, אפתח בשבח המקום ואספר כי ההצגה "לולקע" של תאטרון אספקלריא בכיכובו של השחקן יהב גל, שכתב וביים את ההצגה יחד עם בצלאל בורוכוב שאליו נגיע עוד מעט, היא הצגה טובה. גל מחזיק על כתפיו את המופע באנרגיות שיא, עם עיניים בוערות ותשוקה אמיתית למשחק.
"לולקע" מבוסס על סיפורי הבעל שם טוב מתוך קובץ הסיפורים "שבחי הבעש"ט" שנכתב בסוף המאה ה-18, וכשמו מספר הוא סיפורים בשבחו של מי שהביא לעולם את אורה הגדול של החסידות. הדמות הראשית של המספר, היא דמותו של רבי יעקב, מי שהיה המשמש של הבעל שם טוב, וידע לשתף במדויק את שאירע ואת שחולל הצדיק. יעקב מסתובב מעיירה לעיירה ומספר את סיפורי המופת של רבו, בהתאם לצוואתו שיפיץ את הסיפורים לכל מקום אליו הוא מגיע, והבטחה בצידה, שיום יבוא והוא אף יתעשר מסיפורים אלו. המסע של יעקב בעקבות צוואת הבעל שם טוב וקורותיו כמעט ואינם מלווים באבזרי במה, מלבד ארגז עץ גדול שמחליף צורתו בתחכום. עבודת המשחק של גל מרשימה ועוצמתית. אך אליה וקוץ בה. כדי לשמור על ערנות הקהל הוא משתמש בכל מאת אחוזי האנרגיה שבו ומתמסר לחלוטין לתפקיד באינטנסיביות גדולה. הדבר לא נותן לרוך להיכנס בדלת ולהעניק לקהל גם רגעי שקט קטנים שהיה זקוק להם להפוגה.
את ההצגה מלווה מוזיקה חיה ונהדרת של בצלאל בורוכוב שמנגן על קלידים את פסקול המסע ומצטרף לשירתו של גל בניגון הבעל שם טוב המוכר. שי סקיבא אחראי על עבודת התאורה המצוינת שמוסיפה נופך חשוב לסצנה שמתרחשת על הבמה. זהו תאטרון-סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור ששואב אט אט את הקהל פנימה. השפה והאווירה של המאה הקודמת לוקחים את הצופה לקתרזיס הסופי בהתאם לרוח סיפורי הצדיקים. לא מדובר בטוויסט מהפכני, אך הוא מעניק קיטש יידישקייט מתוק, שכמעט וכבר עבר מן העולם.
לולקע // תיאטרון אספקלריא
כתיבה: יהב גל על פי "שבחי הבעש"ט"
בימוי: יהב גל ובצלאל בורוכוב
משחק: יהב גל
מוסיקה: בצלאל בורוכוב
תאורה: שי סקיבא
תפאורה ואביזרים: מיכל לאור
תלבושות : רונה משעול
תנועה: ערן לביא
עוזרת במאי והפקה: בת שבע אוטולנגי
צילום: ז'ראר אלון