חול המועד פסח, הדשא בבית גבריאל עדיין רטוב מהגשם של הבוקר, לא יודע שיירטב עוד קצת הלילה. על רקע הכנרת, שנראית לאחרונה מלאה מתמיד, קולו של ישי ריבו מפלס דרך היישר אל לבבותיהם של אלפי האנשים שהגיעו מקרוב ומרחוק. המופע שאליו הגעתי הוא בעצם שני מופעים שלמים, הראשון של ריבו ומיד לאחריו מופע נוסף של אביתר בנאי. הלו"ז צפוי היה למשוך קהל דתי בלבד, אך את הדשא שטפו לא רק כיפות וכיסויי ראש – עם ישראל על כל גווניו עמד ושר על ניסיונות, על בית המקדש ועל פאר גודלו של הקב"ה בעולם. ככה בפשטות, עם לב פתוח.
פסוקים, פיוטים וקטעי תפילה נשזרו במילותיו ובלחניו הקסומים של ריבו וריחפו בחלל האוויר, מותירים הדים של הדרת קודש. שיריו של ריבו שמצאו את דרכם במהרה ללב המיינסטרים בפלייליסטים של גלגל"צ הפכו מזמן לשגורים בפי כול, וקולו הרך בשילוב התנועה הכמעט אין-סופית שלו בתוך המנגינה מרשים ומענג כאחד. הוא מודה לאנשים שוב ושוב על שהגיעו בהמוניהם, וזוכה לאהבת הקהל שמאמץ אותו בזרועות פתוחות. אבל אם ריבו הוא ממתק להמונים, אביתר בנאי שעלה על הבמה יותר משעה אחריו הוא קוויאר.
בנאי מתחיל לאט, לא מתאמץ ללכוד את ליבו של הקהל שהגיע שבוי מלכתחילה, וטווה את הקורים בקצב שלו, באדישות כמעט. הוא מרוכז בעצמו ובמוזיקה, כאילו אין איש מלבדו שמאזין לו. רק אחרי יותר משעה הקהל מבין שהוא כבר לגמרי שייך לבנאי, נסחף אחריו בתהומות של "יש לי סיכוי להינצל" ו"תחרות כלבים", נשדד ב"גנב", ומתאהב ב"יפה כלבנה".
זאפה, בית גבריאל. ישי ריבו | אביתר בנאי מחיר: 154 ש"ח לכרטיס
בנאי הוא וירטואוז מוכשר וותיק, הוא מכיר את הדרך ולא מפחד לעמוד חשוף מול הקהל, לפרוש ולפרוט את פחדיו ומחשבותיו על עולם הזוהר, העלמא דשקרא שהוא ראה משני צידי המתרס, וגם לדבר על הקפה הרגיל של הבוקר, הפרגולה והמקום השמור בבית הכנסת. הוא מדבר על הכול גלויות, בהגשה מוזיקלית שובת לב.
אחרי שני מופעים שלמים של כל אחד בנפרד, הגיע הקתרזיס המתוק שכולם קיוו לו, ושני האומנים עלו יחד להדרן משובח, שבו שרו את "עד מחר" של בנאי, את "אור החיים" של ריבו וביצוע מרגש במיוחד ל"לך אלי תשוקתי", שבוצע במקור על ידי אחיו הגדול של אביתר, מאיר בנאי ז"ל.
היה מרתק לראות אומן צעיר, יחסית בתחילת דרכו, עם קהל אוהב ורפרטואר מרשים של שירי קודש בעטיפה שמתאימה לכולם, ואמן ותיק שעבר כמה גלגולים בחייו ולא מפסיק ליצור, להפתיע ולהגיש לקהל את ליבו הפועם. בנאי שר משיריו הישנים והופך אותם כמעט מבלי להתכוון לשירי קודש של ממש, כמעט כמו אלו של ריבו.
מתוך מדור פינת-תרבות במגזין פנימה
