);

אל תפחדו להכניס את הילדים למטבח

מכירה את הצער הזה אחרי שטרחת והכנת אוכל מושקע, ועוד תוספת, ועוד סלט,
אבל כשמתיישבים סוף סוף – הילדים לא רוצים לאכול?
"לא בא לי"
"לא אוהב את האוכל הזה"
"לא רעב"
מוכר?

יכולות להיות כמה סיבות למצב הזה, הנה כיוון חשיבה אחד:
התחושה שלך כלפי האוכל שטרחת על ההכנה שלו, דומה גם למה שהילד מרגיש. ילד שיהיה שותף בהכנה ובהגשה ירגיש אחריות עליו ואפילו יעודד את האחים וההורים לאכול ממעשה ידיו.

יש לנו נטייה לגרש את הילדים מהמטבח, להיות לבד ב'ממלכה' הזו שלנו ולצפות שהילדים יגיעו כשנקרא להם, שיאכלו בנימוס ויעשו מה שנבקש בשולחן.
אבל האמת היא שגם ילד קטן יכול לעזור במטבח, כל אחד לפי גיל, וככל שנקדים לשלב אותם – כך יהיה קל יותר לצפות שיעזרו כשיגדלו:

♥ אפשר לסדר צלחות, להגיש סלטים לשולחן.

♥ גם ילד בגיל גן יכול לחתוך סלט, בהשגחה, עם סכין מתאים ולא חד מדי. אם הם חותכים סלט בפעילות בגן, אז הם יכולים גם בבית.

♥ אם לא מתאים אז לא חייב לתת לו את כל המשימה המלאה. אפשר לומר למשל – השארתי לך לחתוך את המלפפונים.

♥ לא לתקן אחרי הילד! גם אם הצלחת לא בדיוק בקו ישר או שהסכין משמאל- אל תסדרי בעצמך. גם אם כאילו הוא לא רואה (הוא יראה, והוא יספוג את המסר). אם חשוב לך שיהיה מסודר כרצונך, אפשר להזמין אותו ולהסביר איך לסדר כפי שאת רוצה.

ילדים יכולים להשתלב במטבח בכל גיל. אילוסטרציה

והעצה אולי הכי חשובה:
♥ 
לא בכל מחיר ולפי הכוחות שלי – לפעמים העזרה שלהם מבלגנת, ולי אין מצב רוח לזה. נכון, אז או שניתן להם לעשות משהו ממש פשוט, או שנדחה לפעם אחרת.

חשוב לזכור שגם אם יש לי צער מכך שלא אוכלים את מה שהכנתי, וגם אם ממש השקעתי-  יכול להיות שלא יאכלו, וזו זכותם של הילדים לבחור מה להכניס לגופם.

אודות הכותב/ת

הכותבת היא תזונאית קלינית

השאר תגובה