התנהגות מטרידה

"לעודד את הנפגע שבא להתלונן לאחר מעשה זה חשוב. להציל את הנפגעים הבאים זה חשוב יותר. כמו בביטחון, אל תציבו רק מגנומטר. טפלו בטרור". אמילי עמרוסי עושה סדר בנושא פגיעות והטרדות מיניות

בואי נדבר על הטרדות. אין אישה שלא חוותה הטרדה.
עוד לפני פגיעות חמורות יותר, יש רצף של פיגועים אפשריים – סובייקטיביים לעיתים, זערוריים לעיתים – על רקע הנשיות שלנו, שיכולים להחריב משהו פנימי. התייחסות מילולית, מגע בלתי רצוי, מחמאות תכופות, מבטים שאינם משתמעים אחרת, נוכחות פיזית קרובה מדי, תחושה שהאוויר בחדר משתנה כשהוא נכנס ואת מולו, חשופה וקפואה.

הייתי בת 19 , בת שירות לאומי. המורה לנהיגה היה גבר דתי בן 45 . הוא שלח מבטים, אחר כך רמיזות, מילים מפורשות, בסוף גם ידיים. אחרי עשרה שיעורים עברתי למורה אחר.
למה אחרי עשרה שיעורים? לא חיברתי את הנקודות. חשבתי שזה מקרי, שזה רק בראש שלי.
זה לא היה בראש שלי. זה התרחש בראש שלו ובקע החוצה דרך העיניים, הפה והידיים.
המורה שאליו עברתי היה אדם שמח וקורקטי. הוא לא אמר דברים כמו "תיזהרי שלא תעצרי את התנועה מרוב שאת יפה", "אם הייתי חבר שלך הייתי נותן לך נשיקה על כזאת חניה",
לא נעץ מבטים בגוף שלי ולא הניח את ידו על ידי כדי להסביר איך להעביר הילוכים.
עברתי בטסט ראשון. הדבר הראשון שעשיתי אחרי הטסט היה להתקשר לרב היישוב הדתי הקהילתי שבו התגורר המורה המטריד. אזרתי כוחות וסיפרתי מה עברתי ומה הרגשתי. רציתי שיגיד לי ללכת למשטרה. הוא ביקש להתייעץ עם רב גדול ומפורסם, שכבר נפטר מאז.

אחרי כמה ימים הוא חזר אליי עם תשובה: אל תלכי למשטרה, אנחנו נדבר עם המורה לנהיגה ונזהיר אותו. יש מעט מאוד דברים בחיים שלי שאני לא סולחת לעצמי עליהם, אחד מהם הוא שהקשבתי לו.
המורה המטריד נהג כלפיי באלימות שהסתוותה בחביבות. ברוב המקרים זהו דפוס אישיותי. ברוב מוחלט של המקרים רב שידבר איתו לא יועיל לנפגעת הבאה.
אונס הוא חילול העצמיות ומחיקתה, וההשלכות שלו על הנפגעות והנפגעים נמשכות שנים. דיכאון, חרדה, ניסיונות התאבדות, הפרעות אכילה, קושי ביצירת מערכות יחסים. "כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, כן הדבר הזה".
ולכן אסור להכניס לסל אחד הטרדות מילוליות ופגיעות בגוף.

ולכן כשקמפיין MeToo מזכיר מחמאות מחפיצות במקום העבודה יחד עם מעשי אונס, הוא משטח הכול.
הוא לא מגדיל את התיעוב כלפי מטרידים אלא מקטין את היחס השלילי לאנסים.
יש הטרדות מיניות שהחוק מתייחס אליהן בקשיחות המתבקשת אך הן אינן שונות מחוויה של עובד שהבוס מתעמר בו, ולא על רקע מיני. מבטים, מילים ומגע אגבי הם אירועים דוחים שיכולים לערער את היום. אינוס ומעשים מגונים יכולים לערער חיים שלמים. כשמישהי מוטרדת, היא תרצה לעזוב את מקום העבודה. כשמישהי נאנסת, היא עלולה לרצות לעזוב את העולם הזה. ההתייחסות לשניהם באותו אופן עושה עוול לנאנסות.

מה עושים כדי להילחם בסרטן? הקמפיינים מזכירים לנו ללכת להיבדק בזמן, ולא אומרים מה עדיף לא לאכול כדי למנוע תחלואה.
קמפיינים כמו MeToo או "לא התלוננתי" מעודדים נפגעים לתאר את מה שעברו, להתלונן. זהו מסר משמעותי, בדיוק כמו עידוד ביקור אצל כירורג או רופא עור לגילוי מוקדם של סרטן. אם נפגעת – אל תשתקי אם את מעל גיל חמישים – לכי לממוגרפיה.
ומה לגבי טיפול בשורש התופעה? לא את כל זוגי הסרטן אפשר למנוע, ולא את כל הפגיעות המיניות. אבל אפשר לשים לב לתרופות, למזון, לאוויר שאנחנו נושמים ולאורח החיים. אפשר ליזום שינוי אווירה במקומות העבודה, ברחוב, בשיח. לדבר על צריכת האלכוהול במועדונים ועל סינון אתרים פוגעניים. להנהיג נורמות של דלתות פתוחות במשרדים.
לעודד את הנפגע שבא להתלונן לאחר מעשה זה חשוב. להציל את הנפגעים הבאים זה חשוב יותר. כמו בביטחון, אל תציבו רק מגנומטר. טפלו בטרור.

 

***
מתוך הטור החודשי של אמילי עמרוסי במגזין פנימה 

אודות הכותב/ת

אמילי עמרוסי

5 תגובות

  1. אבשלום בתאריך

    אכן ישנה בעיה ,קטונתי ,גם בתור גבר וגם בתור אחד שיחסית אדיש , אבל כאן דעתנו חלוקות ,אם אותו מורה לנהיגה היה מקבל הערת רב , או אפילו הערה מאימך או מוטב מאביך , הבעיה היתה נעלמת ואם לא מיד אזי אחרי שתים שלוש הערות דומות , פניה למשטרה מפספסת בשני מקרים: היא מכניסה את התוקפן למגננה בסגנון של להיות או לחדול ויוצרת סיפור גדול מעבר למה שהוא. וחשוב יותר היא מפספסת בענק את החינוך וההגנה הקהילתית שיכלנו להעניק ופיספסנו בענק . אינני מדבר כעת עליך שיכולת להגיד לו פשוט – תפסיק . והוא היה מפסיק . נכון שיש עדינות נשית שעלינו לשמור ולשמר (בתור גבר אני אומר זאת, כי לנו זה חסר) אבל לא צריך להגזים בעדינות גם אם את נערה בת 16 . קמפיין מי טו הוא קמפיין שינאה , והוא מתהפך עלינו ובעיקר עליכן . במקום קמפיין נפוח בסגנון אמריקה , עודדי את המסגרת הקהילתית , את בנותיך לפנות לעזרה אם צריך ואת בנייך להיות רגישים וקשובים .

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) בתאריך

    דברתם פעם עם מורה נהיגה, ושמעתם על מה שמתחולל בעולם הזה?
    לא שולחים נערה צעירה ללמוד נהיגה עם גבר.
    נקודה.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) בתאריך

    אכן ישנה בעיה . קטונתי, גם מהיותי גבר וגם מהיותי אדיש מעט . מצד שני דעתי חלוקה עליך , אותו מורה לנהיגה באם היה מקבל הערת רב , במיוחד אם זה רב הקהילה , היה חודל , אבל לא היתי הולך רחוק מדי , אפילו הערת אימך , או מוטב אביך לאותו מורה לנהיגה היתה מפסיקה את התנהגותו הפוגעת (ואגב גם אין צורך להשתמש במילים מלאכותיות – פוגענית, פוגעת זה מספיק והותר) , אבל למה ללכת רחוק , אמרת לו שיפסיק ? אמנם היית נערה בת 16 אבל גם נערות בנות 16 אינן שבירות עד כדי כך שהן צריכות הגנה 24/7 , הן אמורות, כמו כל אחד אחר אגב, להביע רגשות ורצונות באופן עצמאי ,ולקבל התיחסות נאותה לכך,( שאם לא אזי זאת תקיפה) . מעבר לכך ,כל פניה לרמה מעל (משטרה, אירגוני נשים וכדומה ) היתה גורמת מאידך למגננה של אותו מורה לנהיגה בסגנון של להיות או לחדול ומאותו אידך הייתה מפספסת את ההגנה הקהילתית שאפשר וצריך לקבל ושנועדה לטפל בדיוק במקרים כאלו ושכמעט לא קיימת היום . קמפיין מי טו הינו קמפיין שנאה שחובל ללא רחמים בעדינות הנשית שחסרה לנו ושמתהפך עלינו ובעיקר עליכן . עודדי את בנותייך לדבר איתך ולבקש עזרה כשצריך והיי רגישה אליהן , עודדי את בנייך להיות רגישים וקשובים ולהגיש עזרה כשצריך . אין צורך בפטיש 5 קילו כדי להרוג יתוש , כי אז נשבור גם את השולחן .

  4. מאירה בתאריך

    אין גבר שלא חוה הטרדה מצד נשים
    שמתהלכות בלבוש ללא צניעות מנומסת
    ומכשילות בגירוי מדומה ומחטיא

    זה קלקול חברתי נורא. בלבוש. בהופעה. בשיח.
    במודעות רחוב. בתקשורת ההרסנית.
    ובפרסומות בזויות.

    אם צריך לטפל בשורש – הוא לא נמצא בחתול
    אלא בחלב שהניחו חשוף.

    די לחשוף ולשקוף ולצבע והקצר והפתוח והצמוד
    מה עשיתן מעצמכן.. חתיכת גוף ולא אישיות.
    בושה.

    הניחי למכבסת מלים שממלאת כתבה
    והביטי באחריות רצינית של החיים.

    כאשה אני מבינה את זה היטב.
    נשים. קחו אחריות ומנעו חטא נורא שמשתולל ומטריד – וכבדו את עצמכן.

  5. אלישבע. בתאריך

    "בואי נדבר על הטרדות. אין אישה שלא חוותה הטרדה"
    כתיבה בעייתית ולא אחראית שכוללת פרי דמיון מפותח ופראי,
    במסכה של עדין ולא מבין לאן זה מוביל,
    הקשר בן המינים הוא קשר של רוח ונשמה,
    החומריות זה השלב הבא,
    וכשכותבת המאמר הופכת משיכה טבעית לעיקר,
    מבינים שיופי נשי אלים,ולא מחייב כי יש עוד ענפים בריאים וחינוכיים.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: