);

מחיר השלום: הרבנית ימימה לחגי תשרי

ה' מגיע לפתחך עם מיליון מתנות ארוזות יפה. האם יש לך כלי להניח בו את כל המתנות? אם הוא רואה אותך במריבות, בחוסר שלום, אין לו כלי

ראש השנה זה יום הדין גם על הפרנסה. כידוע, מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה. בימים האלה ה' מחשב לך עד השקל האחרון כמה כסף יהיה לך בתש"פ. 

מה צריך לעשות? להגיע לקב"ה בשלום. זוכרנו לחיים – אני חלק מהציבור שסביבי. אנחנו עוברות לפני ה' כבקרת רועה עדרו. ממש כמו עדר. אם אנחנו רועים יחד, ה' ייתן לנו מיליון מרעה. אבל אם כל כבשה מתבייתת על בלטה משלה, ה' ייתן לה בהתאם, דונם פה ודונם שם. 

כתוב במשנה שאין כלי מחזיק ברכה אלא השלום. ה' מגיע לפתחך עם מיליון מתנות ארוזות יפה. האם יש לך כלי להניח בו את כל המתנות? אם הוא רואה אותך במריבות, בחוסר שלום, אין לו כלי. איך אתן לה את הצ'ק הזה, הלוא הוא ילך פה לאיבוד, הוא אומר. 

כלי מחזיק ברכה

"אתם ניצבים היום כולכם". את לא הולכת לבד לדין. את מגיעה קודם כול בזוג ואת נתפסת בעוונו של בעלך. 

נשים חושבות: "נו, הוא רשע. מה אעשה. לפחות שאני אהיה צדיקה". ואז את מפרישה חלה, קמה לסליחות, מגדלת זקן ומניחה תפילין. איזו צדקת! ה' אומר ומדביק לך ציון מאה. ואז הוא שואל: ואיפה בעלך? "מה, גם אותו צריך?". כן. בראש השנה ה' בוחן אותנו משפחה-משפחה, ואתן אחראיות על המשפחה.

פעם בא מישהו לרב יצחק הוטנר, מחבר הספר פחד יצחק, ושאל: "מה אני אשם שאחי מחלל שבת?". "אינך אשם", השיב הרב הוטנר, "אבל דמעות שפכת עליו?". אם בכית על בעלך, על אביך, על אחיותייך וגיסותייך, תקבלי מאה אחוז פרנסה – כי היה לך אכפת מהם. 

אלה ימים של בכייה על הקרובים שלנו. "ה', רחם עליו". רק בצורה הזאת תקבלי מאה אחוז מהפרנסה שלך. כשאת בשלום איתו, כשהלב שלך איתו, יש לך כלי מחזיק ברכה. 

סדנת תקשורת זוגית 

גיליתי שבני זוג לא מדברים. על עצמי גיליתי. אני חוזרת נורא מאוחר, פוגשת את בעלי והוא פוגש אותי. ויש המון מה לספר, בעיקר לי יש. אני מספרת את שלי, והוא את שלו. ככה התרגלנו לדבר – כל אחד והסיפור שלו, ואיש לא מדבר עם השני. 

לא זו בלבד. גיליתי תופעה מדהימה – תמיד את בטוחה שזה הוא שצריך לתקן… 

אז איך עושים שלום? אומר הירושלמי: דברו כבר. האומרת "השמיים ביני לבינך", יעשו סעודה ויתפייסו. 

כשאת אומרת לבעלך "אני מרגישה שיש בינינו מרחק של שמיים שלמים. איך נקבל פרנסה השנה?", יש לחז"ל פתרון: צאו לארוחה. כלומר, שהוא ייקח אותך למסעדה. לא לחתונה שבה יש אוכל בחינם, שיוציא כסף על הקשר שלכם. 

אתם יושבים במסעדה ועושים כסדר הזה: מלכויות, זיכרונות ושופרות: 

מלכויות – את אומרת לו איפה הוא מלך השנה, והוא אומר לך איפה את היית מלכה. "תדע לך, כל השנים התנהגת זוועה לילד והשנה היית מלך בזה". תכיני מראש מה לומר, כי אחרת קשה למצוא. 

זיכרונות – את מזכירה לו קורבן שהקרבת למענו (איך אנחנו מתות על זה). "דע לך, עשרים היו לי לפניך. אני איתך מהרחמים", והוא יזכיר לך משהו טוב שהוא עשה בשבילך. 

שופרות – זה הכי חשוב. שופרות – לשון שיפור. מה אנחנו משפרים השנה? השנה אנחנו משכיבים את הילדים לישון בנחת רוח, בלי כפכפים בראש ובלי צרחות. השנה אנחנו מוציאים את האינטרנט מהבית. השנה אנחנו שמים חסימה על האינטרנט. השנה אנחנו משגיחים על השעות של הילדים באינטרנט. השנה… אולי תיסע לאיזה שמונה-תשעה חודשים לאומן?

בכל שנה בעלי ואני כותבים במה אנחנו מתכננים להשתפר, ובשנה שלאחר מכן אנחנו מסתכלים על הרשימה במסעדה ורואים איך לא השתפרנו בכלום. אבל זה דבר ענקי ומקרב מאוד, אל תוותרו על זה. 

אודות הכותב/ת

הרבנית ימימה מזרחי

השאר תגובה