);

התחלה חדשה: החיים החדשים של יהודה גליק והדס דיסין

יהודה גליק והדס דיסין פותחים את הבית, את הלב וגם את הזיכרונות הכואבים מבני הזוג שאיבדו. תשעה חודשים אחרי שעמדו בהתרגשות מתחת לחופה, הם מספרים איך בונים זוגיות מאפס והופכים מקום חדש לבית ל-12 ילדים. "זוגיות חדשה וכניסה למשפחה מורכבת היא משימה שדורשת זמן, תשומת לב והשקעה", הם אומרים, "צריך להצטייד בהרבה אורך רוח"

"לא האמנתי שבגילי אפשר שוב להתאהב, להתרגש, להתחתן פעם שנייה ולהרגיש כמו בן 16 עם פרפרים בבטן", אומר יהודה גליק. רעייתו הטרייה הדס דיסין מהנהנת בהסכמה. השניים נישאו לפני כתשעה חודשים (יהודה סופר את הימים) והם שמחים לשתף באושר הגדול שאינו מובן מאליו, בקשיים ובתובנות מהתקופה האחרונה.
שומר החומות
גליק (53) מוכר כאיש ציבור, כחבר כנסת לשעבר מטעם הליכוד וכפעיל זכויות אדם שנאבק נגד הגבלת כניסת יהודים להר הבית. הוא נולד בארצות הברית, בצעירותו עלתה משפחתו ארצה והתמקמה בבאר שבע, שם גדל. אל התודעה הציבורית פרץ לראשונה כשעבד במשרד הקליטה והיה העובד הבכיר ביותר שהתפטר בעקבות תוכנית ההתנתקות. בהמשך הפך להיות הפעיל הבולט ביותר למען זכויות יהודים בהר הבית, ולפני חמש שנים נפצע קשה מירי מחבל שניסה להתנקש בחייו בעקבות הפעילות בהר. הוא ניצל בנס, וזוקף זאת לזכות התפילות הרבות של אשתו יפי ז"ל ושל אנשים רבים ברחבי העולם כולו שייחלו להחלמתו.
יפי, שהייתה עדה לפיגוע, סבלה מפוסט טראומה שממנה לא התאוששה והיא הוכרה רשמית כנפגעת פעולת איבה. "אני נשארתי בחיים, אבל היא לא שרדה", אומר גליק ודוק של עצב נשקף מעיניו. יפי הלכה לעולמה לפני כמעט שנתיים, וניכר כי הכאב על לכתה רב. "אני עדיין לא מעכל את האובדן שלה. 26 שנים חיינו באושר, והאובדן של יפי וזיכרונה יהיו נוכחים תמיד בחיי".
יהודה הוא אב לשמונה ילדים, שניים מהם מנישואיה הראשונים של יפי שהתאלמנה בגיל צעיר, ארבעה ילדים משותפים לשניהם ושני ילדי אומנה ששומרים על קשר עם הוריהם הביולוגיים.
לאחר שנדחק מרשימת הליכוד לכנסת בבחירות הקודמות, הקים גליק את ארגון 'שלום ירושלים' העוסק בחיבור עמי העולם לתורה, מתוך שאיפה להפוך את ירושלים למרכז העולם. בימים אלו הוא שוקד על כנס לימוד תנ"ך בינלאומי שייערך השנה לראשונה בירושלים ובו יהודים ילמדו גויים תורה.

רעידת אדמה פרטית

הדס (48) היא אישה מרשימה ומלאת שמחת חיים. היא גדלה בבני ברק למשפחה חרדית ציונית ולמדה בבית יעקב. בגיל צעיר נישאה ליוסי דיסין, עורך דין במקצועו, ויחד נולדו להם ארבעה ילדים. הם התגוררו ביישוב טלמון וחייהם התנהלו על מי מנוחות. יום אחד, כשהיה בן 35, נפטר יוסי במפתיע מדום לב תוך כדי אפיית מצות ביישוב.
"זו הייתה רעידת אדמה", היא מתארת. "התאלמנתי בגיל 29. היו לי ארבעה ילדים שהגדול בהם היה בן שבע והקטנה בת שבעה חודשים, כך שלא יכולתי להרשות לעצמי להישבר. למזלי, תמיד הייתי אישה עצמאית, כך שכלפי חוץ תפקדתי היטב – עבדתי כמנהלת חשבונות, גידלתי את ילדיי, טיילתי איתם ברחבי הארץ והקפדתי שהבית יהיה שמח ומלא חיים. השקעתי בכך כוחות רבים. במשך שנים רבות ההורים שלי באו לשבת והביאו איתם ארגזים של אוכל שאמא שלי בישלה ופירות וירקות שאבא שלי היה קונה, הכול כדי להקל עליי. גם האחים והאחיות שלי באו אלינו הרבה. הבית היה תמיד מלא אנשים. אבל לי היה מאוד קשה. זו הייתה הישרדות יומיומית".
מה היה קשה?
"יוסי היה איש מאוד שמח ומצחיק, ופתאום נשארתי לבד בין ארבעה קירות. גם האחריות העצומה על ארבעה ילדים והמטלות הבלתי נגמרות – אין חופש. הכי קשה זה שלא רק לי היה קשה להיות אלמנה, היו לי ארבעה יתומים שחייהם לא חזרו יותר למסלולם. ילדים שמתייתמים בגיל צעיר חיים בדאגה תמידית, סובלים מחרדת נטישה כרונית וחסרים את הדבר הטבעי שיש לכל אחד מאיתנו – אימא ואבא. זהו קוד בסיסי שבלעדיו החיים תמיד יהיו 'על העוקם', כמו נכה עם רגל אחת".

להרגיש כמו כמו בני 16. הדס דיסין ויהודה גליק. איפור: רונית טורוול. צילום: אביטל הירש

מתי החלטת שאת רוצה להתחתן שוב?
"מיד. מכיוון שחוויתי זוגיות טובה שנקטעה מוקדם מדי, ידעתי שאני רוצה להתחתן בשנית והייתי בטוחה שאתחתן מהר כי כולם אמרו לי 'את ישר תתחתני, יחטפו אותך'. בפועל יצאתי עם המוני גברים ואפילו קיבלתי הצעות נישואין, אבל זה לקח 17 שנה".
התייאשת בדרך?
"כן", הדס עונה בכנות, "יצאתי שוב ושוב, שנה אחרי שנה, ופשוט התייאשתי. הסתכלתי על חברות שלי שלא זכו להתחתן וללדת ילדים – הקב"ה לא ברא אותן לחינם, גם להן יש תפקיד ושליחות בעולם הזה. אמרתי לעצמי שיש לי ילדים ועבודה, וגם אם לא אתחתן בשנית אני עדיין בן אדם שיש לו מה לעשות כאן. ואז, בדיוק כשהרמתי ידיים וויתרתי, פתאום זה קרה".

ריב בדייט השני

איך נפגשתם?
הדס: "זה סיפור ארוך. שש שנים אחרי שיוסי נפטר, עזבתי הכול והלכתי ללמוד קולנוע. שנתיים אחרי סיום הלימודים התקבלתי לחממה דוקומנטרית עם רעיון לסרט תיעודי על עולמן של האלמנות הצעירות. במהלך התחקיר לסרט הבנתי שחייבים שיהיה במדינת ישראל מי שידאג לאזרחים יתומים, לאלמנים ולאלמנות צעירים כקהילה. הייתי בהלם כשגיליתי שבמשך 70 שנות קיומה של המדינה מעולם לא התכנסה ולו ועדה אחת לדון במצבם של עשרות אלפי האזרחים הללו. אין אף גוף יציג או מוסד שנותן להם סעד נפשי, רגשי וכלכלי. הפרט הזה קומם אותי לאור העובדה שהתורה מבקשת מאיתנו שוב ושוב לדאוג דווקא לגר, ליתום ולאלמנה.
"לפני כשנתיים הקמתי את עמותת 'אמיצים', שמטרתה להיות הגוף היציג והבית של אוכלוסיית המשפחות היתומות בישראל. העמותה מקיימת מפגשי תמיכה, חוגים לילדים וימי כיף למשפחות. היא מעניקה שירותי ייעוץ בנוגע לזכויות ועזרה בקבלת ייעוץ משפטי, ומעל הכול היא פועלת לחקיקת חוק שיסדיר את מעמד היתומים בישראל. במהלך העבודה על החוק הצטלבו דרכינו".
במהלך תקופה, כמה אנשים העלו גם בפני יהודה וגם בפניה של הדס את האפשרות שייצאו זו עם זה. אפילו אביה של הדס, שפגש את יהודה בכובעו כיו"ר שדולת התנ"ך בכנסת, הציע לחבר הכנסת להיפגש עם בתו.
"לא ידעתי על יהודה כמעט דבר", היא מודה, "למעט היותו אלמן טרי וג'ינג'י. חשבתי שעליו לחכות קצת ולהתאבל על אשתו. אני משתגעת מכך שאלמנים לא יכולים להיות דקה לבד עם הילדים שלהם וממהרים להתחתן. זה לא ראוי בעיניי".
איך אתם מסבירים את העובדה שאלמנים טריים מקבלים הצעות שידוכים כבר בשבעה אבל לאלמנות קשה יותר?
יהודה: "אשתי שכבה בבית החולים בתרדמת במשך חצי שנה, וכבר אז העלו כל מיני שמות של נשים למטרת שידוך. גם בשבעה היו מי שתכננו את הבאות, אבל אני התעקשתי לחכות שלושה רגלים".
הדס: "זו עובדה ידועה ומקוממת שלגבר יש יותר הצעות שידוכים מאשר לנשים, בגלל שהחברה הדתית לא שומרת על הפרש גילים מאוזן. אישה צריכה לפעמים להמתין חודשים בין הצעה להצעה, אם בכלל".
בתחילה סירב יהודה להצעות לצאת עם הדס משום שביקש לעצמו כמה חודשים נוספים לפני שיצא אל שוק הפנויים-פנויות. לאחר תקופה ולחץ מכמה חברים, הוא מגלה: "אמרתי לעצמי שאפגוש אותה ואסמן וי. הייתי בטוח שלא ייצא מזה דבר".

הכתבה המלאה החודש במגזין פנימה להצטרפות לחצי כאן

אודות הכותב/ת

השאר תגובה