);

על אבות ובנים: פרשת כי תצא

מתי ילדים משלמים על חטאי אבותיהם ומתי לא? פרשת כי תצא מלמדת אותנו על אחריות למעשים ועל דרכו של היצר הרע להתגנב דווקא ברגעים הכי לא צפויים

לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים, וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת:  אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יוּמָתוּ.
(דברים,כ"ד, ט"ז)

בפרשתינו יש אמירה קצרה אך ברורה לגבי השלכות של מעשים: כל אדם אחראי למעשיו, ואין חטאי אב ישפיעו על הבנים ולהפך. אבות יאכלו בוסר ושיניהם תיקהנו – ולא של ילדיהם.
אך מיד בפרק אחר כך מגיע ציווי שסותר בדיוק את הפסוק הזה, כשמדובר במחיית זכר עמלק:

זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ–וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ–תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח
(דברים, כ"ה י"ז-י"ט)

אם בנים לא אשמים בחטאי אביהם – מה אשמים צאצאיו של עמלק במה שעשו לנו העמלקים ביציאת מצרים?
ויותר מכך, הדגש בפסוק על הסבה למה למחות את זכר עמלק היא דווקא בגלל מה שעשו לנו אבותם ולא הם עצמם.

פירוש הנועם אלימלך בסוף פרשת בשלח על הציווי החריג הוא שעמלק משול ליצר הרע. לכוח הרע שקיים בעולם, ולכן אנחנו מחויבים קודם כול לזכור את מה שעשה לנו אז, לפני אלפי שנים ביציאה ממצרים.
כי זה דרכו של היצר: לתפוס אותנו כשאנחנו עייפים ויגעים מלעסוק בתורה, קצת מרפים ושם  – לפגוע בנו. עמלק, שבכל דור ודור קם עלינו לכלותינו, מסמל את כוח הרוע בעולם ובאדם כאחד ולכן עליו אין לרחם ואין "הנחות" צריך לחסלו גם בטרם הוא תוקף אותנו.
אם נזכור את זה ונדע להיערך בהתאם; הרי שכבר התחלנו את מחיית העמלק שבתוכנו.

 

אודות הכותב/ת

השאר תגובה