);

שירה חדשה ישנה: פרשת האזינו

רגע לפני שנפרד משה מעם ישראל הוא מעניק להם שירה שתלווה אותם לתתן להם כוח, ומזמן את העדים הנצחיים שתמיד היו ותמיד יהיו, לשמוע ולהיות להם לעזר

כדי להתחיל להבין את הפרשה הזו צריכים לחזור מעט אחורה, ולקרוא שוב את הפסוקים האחרונים בפרשה הקודמת:

כִּי יָדַעְתִּי, אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי-הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם; וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים–כִּי-תַעֲשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם

זהו נאומו האחרון של משה, רגע לפני שהוא נפטר ועוזב את בני ישראל, שמשה היה בעבורם המנהיג הראשון והיחיד שהכירו.
את שירת האזינו נותן משה לישראל מתוך ראיה עתידית, לאחרית הימים ומעניק להם אותה כצידה לדרך, כמו שיר בפנקס קטן שאפשר יהיה להוציא ולקרוא כדי לקבל חיזוק או תזכורת.

במדרש ספרי נאמר:

"גדולה שירה זו, שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא" ולזה רמז הכתוב שאמר "ויבא משה וידבר את כל דברי השירה זאת באזני העם" הזכיר "כל" להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו,"

האזינו השמיים והארץ

משה מזמן עדים שיהיו נוכחים במעמד הזה, יזכרו אותו ויהיו אחראים להזכיר גם לישראל אם ישכחו, עדים נצחיים שתמיד יהיו: השמיים, והארץ.

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי

השמים והארץ היו הראשונים שנבראו, ומלווים את עם ישראל לאורך הדורות, ועל כן משה מזמן אותם כ"זקני השבט" שכבר ראו הכול ועוד יראו. אך אם נשים לב, משה כלל לא קורא להם להעיד בלבד, אלא פונה אליהם ישירות לכל אורך השירה ועם ישראל הוא רק גוף שלישי שמדבריו עליו.
ובכלל, השירה הזאת לא ממש מלאה בדברי חיזוק לישראל, בלשון המעטה:

עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם….ַ יִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ…. הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל,
כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם;  וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם

לא מחמיא במיוחד.

שירה שהיא צידה לדרך ארוכה | תמונת אילוסטרציה

מחוייבים לדורות

והנה מגיע השיר לסיומו ורק אז, בארבעת הפסוקים האחרונים מקבל השיר תפנית ומעט נחמה, אך שוב – הפניה היא אל השמיים והארץ:

כִּי-אֶשָּׂא אֶל-שָׁמַיִם, יָדִי; וְאָמַרְתִּי, חַי אָנֹכִי לְעֹלָם.
אִם-שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי, וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי
אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי, וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם.
אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם, וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר;
מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה, מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב.
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם;
וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

אפשר לראות בשמיים והארץ עדים, עדים חשובים – אך אם נביט פנימה ( 😉 ) נראה שהם שני השחקניים הראשיים במשחק!

משה ביומו האחרון,יודע עד כמה קשה יהיה לעם ישראל באחרית הימים, בגלות. הוא יודע שהוא לא ממשיך איתם את הדרך ושמעתה עליהם להתמודד עם הנהגה אחרת, לכן הוא מגייס לא רק את מי שתמיד היו ויהיו קיימים, אלא גם מי שתמיד יהיו שם איתם לאורך הדרך והוא יודע, שיבוא יום וכל מה שיישאר ליהודי לעשות זה לשאת תפילה אל השמיים ולאחז בכול כוחו בקרקע.

כשמבינים זאת כך – מצליחים להבין עד כמה נפלאה השירה הזאת: משה מודיע לעם ישראל, רגע לפני הפרידה, שגם ברגעים הכי קשים, גם בחטאים הכי גדולים, בהסתרה שבהסתרה – השם לא יעזוב אותם.
כול עוד השמיים למעלה והקרקע למטה הם מחוייבים לשמור וללוות את העם עד וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

שבת שלום וחג שמח

אודות הכותב/ת

השאר תגובה