תעודת זהות:
שם מלא: דָּוִד בֶּן־גּוּרְיוֹן (במקור: גְרִין)
נולד: ה' באב תרמ"ו (16 באוקטובר 1886)
ארץ לידה: פלונסק, פולין
עלייה לארץ: בשנת תרס"ו (1906), בגיל 20
אירוע בלתי נשכח: הכרזת המדינה, ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948)
משפחה: נישא לפּוֹלָה, שהכיר בניו יורק, ונולדו להם שלושה ילדים: עמוס, רננה וגאולה
פרישה: בשנות ה־50 עבר לשדה בוקר כדי לשמש דוגמה להתיישבות חלוצית
פטירה: ו' בכסלו תשל"ד (1 בדצמבר 1973), בגיל 87
הילדות
למרות שהיה ילד חכם וסקרן, דוד יוסף גרין, לימים בן־גוריון, לא תמיד היה תלמיד ממושמע. הוא נהג לשחק בשיעורים והכעיס את המורים. הוא אהב לטייל בשדות ובטבע ולעזור לאביו, שהיה עורך דין, לסדר ניירות ולשלוח מכתבים. בגיל 14 כבר לימד ילדים צעירים עברית, והיה ממייסדי "חבורת עזרא" – אגודה ציונית חלוצית צעירה בפולין שהוקדשה לשפה העברית. בילדותו חלה בקדחת, וסבל מכך כל חייו, אך לא הפסיק לחלום על עלייה לארץ ישראל. הוא נהג לשחק שחמט עם אביו, אהב לחשוב ולהתחרות, ותמיד משך אליו חברים ברעיונות מנהיגותיים. החלום הגדול שלו היה להיות איכר בארץ ישראל, לשתול עצים ולעבוד בשדות. הוא ממש לא חלם להיות פוליטיקאי. תראו מה קורה לאנשים גדולים עם חלומות קטנים. תארו לכם – אילו היה חולם בגדול, לאן היה מגיע!
העלייה
בגיל 20 קיבל דוד החלטה אמיצה: לעזוב את פולין ולעלות לארץ ישראל. זה לא היה פשוט. הוא הפליג באונייה, ובשנת 1906 הגיע ליפו. החיים בארץ באותם ימים היו קשים, וחיכו לו שם ביצות, מחלות ועבודה פיזית קשה. כשהגיע ארצה עבד דוד הצעיר בחקלאות כדי לעזור ליישוב היהודי לגדול. למרות הקשיים, הוא היה מלא שמחה וגאווה: הוא סוף סוף בארץ שחלם עליה כל חייו! הוא האמין שהשפה העברית היא הלב של העם היהודי. לכן שנים אחדות לאחר מכן שינה ועִבְרֵת את שם משפחתו לבן־גוריון, בהשראת יוסף בן־גוריון, מנהיג יהודי בימי המרד הגדול ברומאים. כשהפך למנהיג היישוב, עודד אחרים ואף לחץ עליהם לעברת את שמותיהם. הוא חשב ששמות לועזיים אינם מתאימים למדינה עברית חדשה, וכי יש לשוב אל המקורות ואל השפה העברית.
המדינה
דוד נחשב לאחד המנהיגים החשובים בתולדות עם ישראל. הוא פעל ללא לאות להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. עוד לפני קום המדינה היה ממקימי ארגונים חשובים כמו ההסתדרות הכללית, שסייעה לעובדים ולחלוצים, ודָגַל בביטחון עצמי יהודי, מה שהוביל להקמת ארגון "ההגנה". בזמן מלחמת העולם השנייה עודד גיוס יהודים לצבא הבריטי, כדי להכין בסיס צבאי לעתיד. בשנים שלפני קום המדינה הוביל את המאבק המדיני והארגוני לעצמאות. בה' באייר תש"ח הכריז על הקמת מדינת ישראל וקרא קְבַל עַם וְעֵדָה את מגילת העצמאות, והכרזת המדינה בקולו הפכה לסמל של ממש. כראש הממשלה הראשון של המדינה הצעירה, הנהיג את קליטת העלייה ההמונית, ייסוד צה"ל, בניית תשתיות, פיתוח החינוך והנחת היסודות לצמיחה כלכלית. הוא האמין בפיתוח הנגב, בהשקעה במדע ובחזון של מדינה חזקה ובטוחה. תרומתו העצומה עיצבה את דמותה של ישראל לשנים רבות.
הכור
בן־גוריון האמין שהמדע הוא המפתח לעתיד של מדינת ישראל. בשנות ה־50 החליט החלטה אמיצה: להקים בישראל כור גרעיני למטרות מחקר ופיתוח אנרגיה. הוא ראה בכך "ביטוח" ביטחוני לעם היהודי. הכור הוקם בדימונה שבנגב – מקום שהיה אז כמעט ריק, והכול נעשה בשקט מוחלט ובסודיות, כדי לשמור על ביטחון המדינה. היום הכור נחשב לאחד הפרויקטים הגדולים בתולדות ישראל, הודות לפרי האמונה של בן־גוריון, שהאמין בכוח המדע וביכולתה של המדינה הקטנה להגן על עצמה.
התנ"ך
בן־גוריון אהב מאוד לקרוא ספרים, ובמיוחד את התנ"ך. הוא האמין שהתנ"ך הוא הבסיס לקשר של עם ישראל לארצו. לעיתים היה מזמין אנשים לביתו לשיחות על סיפורי התנ"ך ומארח חוגי לימוד. אפילו כראש ממשלה, באמצע ימים עמוסים, מצא זמן לקרוא ולהתעמק. הוא ראה בגיבורי התנ"ך דוגמה לאומץ ולעשייה, ורצה שגם מדינת ישראל תהיה חזקה ושורשית כמו בימי המקרא. אהבתו לתנ"ך הפכה לסמל ולחלק חשוב באישיותו ובאישיותה של מדינת ישראל. חשבתם פעם למה בחידון התנ"ך ביום העצמאות ישנה "שאלת ראש הממשלה"? גם זה בזכות דוד בן־גוריון! כעשור אחרי הקמת המדינה, מתוך אהבתו הגדולה לתנ"ך ולארץ, נערך ביום העצמאות, ביוזמתו, חידון התנ"ך העולמי. אחד הדברים שהטמיע בחידון היה "שאלת ראש הממשלה", כדי לשלב ידע תנ"כי עם ההיסטוריה והמנהיגות של העם היהודי, ולעודד את הצעירים ללמוד ולהעמיק בכתובים.
הנגב
לאחר שהוקמה המדינה, חלם בן־גוריון לפתח את הנגב. הוא האמין ש"בנגב ייבחן העם בישראל", כלומר גורלו ומעמדו של העם יוכרע על פי הנגב, על אף שהמקום היה מדברי ושומם. כדי לתת דוגמה אישית, עבר בעצמו לקיבוץ שְׂדֵה בּוֹקֵר שבנגב, שם חי חיים צנועים, עסק בחקלאות והאמין שלמרות הצחיחות – הנגב יפרח. בזכות החזון שלו נבנו בנגב עוד יישובים רבים, כבישים ותשתיות. והיום, כשנוסעים בערי הנגב ורואים שדות ירוקים בלב המדבר, אנחנו יכולים להירגע ולהאמין שהנה, חלומות מתגשמים!
הידעתם?
- למרות שהיה קירח, הוא טיפח מאוד את השיער בצידי הראש.
- הוא אהב מאוד לרקוד הוֹרָה, אפילו בארצות הברית רקד עם חבורות ישראליות.
- הוא נהג להתעמל מדי יום, ואפילו לעמוד על הראש, כדי לשמור על בריאותו וצלילות מחשבתו.
- הוא לא סבל שמצלצלים אליו בטלפון, והעדיף לכתוב מכתבים גם כשהיה ראש ממשלה. יכול להיות שהוא אבי הווטסאפ הראשון?
- לתקופה מסוימת החליט לא לאכול בשר ולהפוך לצמחוני, אבל ויתר על כך די מהר, וחזר לאכול את הקציצות של פולה אשתו.
- הוא אהב לצפות בסרטים, ותמיד התעקש לשבת מלפנים כדי לא להחמיץ כלום.
- הוא היה ישן מעט מאוד, לפעמים רק ארבע שעות בלילה, כי העדיף לקרוא ולכתוב עד מאוחר.
- הוא היה אדם מסודר מאוד. אם מישהו הזיז לו ספר במדף, היה מבחין בכך מייד!
- בשדה בוקר היה יוצא לטיולים ומחפש עשבי מרפא. הוא אהב גם לטייל בין שבילי הקיבוץ כשספר פתוח בידו, והיה חבל לנסות לפנות אליו, כי הוא היה שקוע למדי, כמו בכל דבר שעשה במהלך חייו.
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן
