פסוקים מתגלגלים על לשונה תדיר, היא משתמשת בחידודי לשון כדי להבין מהות ושורש, ואמונתה מושתתת על תחושה בלתי מעורערת של אהבה אין סופית מהקדוש ברוך הוא. "בתחושה שלי ה' תמיד בעדי", אומרת הרבנית טובה בזק * ראיון חג ביתה של הרבנית טובה בזק בצפת העתיקה עשיר בקשתות אבן עתיקות, בתמונות יפהפיות המעטרות את הקירות ובצבעוניות חמימה המעידה על אופיים של דרי הבית. חן המקום על יושביו.
המפגש בינינו מתגלה לי עד מהרה כנגיעה בתורת חיים. על לשונה של הרבנית מתגלגלים ללא הרף פסוקים, חידודי לשון ומקורות מאוצר החוכמה היהודי, ועולם הדימויים שלה, בכל תחום, נובע מהם. השיחה בינינו נוסקת למחוזות גבוהים, קבליים ופנימיים, ולעיתים אני נדרשת לקטוע את דבריה כדי לנחות לרגע קט אל העולם הזה.
עם זאת, העיסוק בקודש, ברוח ובנשגב אינו פוגם ביחס הקליל והמשועשע שלה אל החיים. הרבנית משתפת אותי שאת ההומור, האהבה לצחוק והיכולת להתבונן במבט מבודח על סיטואציות בחיים היא קיבלה מבית הוריה. "כל יום שישי אחי החרדי, אב ל־15 ילדים, מתקשר אליי ואנחנו לא מנתקים את השיחה לפני שהוא מספר בדיחה", היא מספרת בחיוך ונותנת הצצה להווי המשפחתי.
החשיפה לצורך הכתבה אינה פשוטה עבורה. הסכמתה להתראיין, לדבריה, עומדת כאנטיתזה לכל מה שהיא מלמדת. בהיותה תלמידה של 'רֶבּ אֹשֶׁר' (הרב אשר פריינד זצ"ל), אותו היא מכנה "מורי ורבי", אשר עסק ב'ביטול האני' ובעבודה מתוך הכנעה ושפלות, קשה לה להיות במרכזה של כתבה. למרות זאת ולאחר לבטים רבים מספור היא נאותה לשוחח איתנו, ופותחת בתפילה להיות צינור לדבר ה'.
כנפי רוח
הרבנית בזק היא מייסדת ומנהלת מכון 'עלמיא' ללימוד תורת הנפש, מטפלת ומלמדת תורה לנשים, ובשנה האחרונה גם מובילה מיזם תפילה ולימוד נשי ייחודי בקבר רחל, המתקיים בראשי חודשים. בין לבין היא גם אם ל־7 ילדים וסבתא לנכדים רבים. את גילה, אגב, היא מסרבת לגלות; "אני נצחית", היא אומרת בחיוך.
מכל תאריה הרבים, דווקא את "מקצוע הסבתאות" היא עוד לומדת, לדבריה. "סבתא מלשון סיבה, היא הסיבה להיותנו. כיום, כשאני עוסקת בטיפול אני מבינה כמה דמות הסבתא מיטיבה בהתהוות הילד הפנימי. סבתא היא אהבה ללא תנאי ש'סובבת' אותנו. הפנמת דמות הסבתא והסב בנפש מעצימה את הידיעה שיש אהבת חינם במציאות ושורשה הוא אהבת ה' החינמית אלינו".
אהבת ה' ותחושה עמוקה של קרבה אבהית אליו הם חוויה קיומית ודומיננטית שמובילה ומאירה את הרבנית. עולמה הרוחני המפותח יושב, לדבריה, על מצע מרופד של אהבה מאת ה'. "להיות ילדה עם ה' יתברך", היא מסבירה את תודעת חייה, ומדגימה מתוך סיטואציה יום יומית: "אני הולכת לסופר לפני שבת ומרגישה שה' שופך עליי שמפו פינוק ומרכך אלוקי. אני שואלת אותו: את כל זה הכנת בשבילי? הריחות, הגוונים, הוויזואליות, הפלפלים בשלושה צבעים וכל סוגי היוגורטים, וכל זה בשביל הילדה שלך? זו אהבה שזולגת עליי".
את היחס לקדוש ברוך הוא כאב רחום היא קיבלה, לדבריה, ממצג דמות האב שבתוכה, "אבי היה מפנק אותנו, מדגדג, מצחיק, וזה הקרין על האופן שבו אני תופסת את המציאות האלוקית".
יש לך עצה לאלו שלא מרגישות בטבעיות את אהבת ה' ואת הקרבה אליו?
"אנחנו נמצאות בסוף ימי ספירת העומר. הספירות על פי פנימיות התורה הן מבנה הנפש. הממד הכי גבוה הוא הכתר, המורכב משלושה כוחות: אמונה, רצון ותענוג. התענוג הוא כוח שנמצא גבוה בנפש – להתענג על ה', להיות ילד שעשועים ולהרגיש שבורא עולם אוהב אותי. כאשר יש לחץ, התמודדות או סערה אז תדעי שיש מקום להתייחד עם ה' יתברך. בשבת קודש מתגלה בתוכנו המתג שמאפשר לנו להיכנס למקום העוטף. 'תפילה לעני כי יעטוף', זולגים עליי הגנה, השגחה ורוך ממקום בלתי מותנה. נשמה יתירה, ה' מנשים אותי כפול. זו גאולה".
ומה עם מידת הדין?
"אני באמת מרגישה שעליי להתחזק ביראה ובהלכה", היא אומרת בכנות, "כי בתחושה שלי הקדוש ברוך הוא תמיד בעדי. אני מבקשת 'כנפי רוח', שתי כנפיים – יראה ואהבה. המשימה היומית שלי היא לדייק, להחמיר יותר ולעבוד על יראת השמיים שלי. אני כל כך אוהבת אותך, ה', שאני רוצה לדייק את רצונך".
הרבנית טובה בזק. צילום: אילה יבגי
נשיאת הפכים
דרכה של הרבנית החלה בירושלים, היא הייתה בת יחידה בין שלושה בנים במשפחה שורשית הנטועה זה שבעה דורות בארץ ישראל. סבה וסבתה היו חרדים 'פרושים' מצאצאי תלמידי הגר"א שעלו לארץ.
"אמא שלי הייתה תאבת דעת וממנה לקחתי את התשוקה לצלול לעומק, ואבא שלי היה אומן. הוא למד בבצלאל והיה אבא מתוק שהכין סנדוויצ'ים לילדים. היו בו הרבה ענווה ופינוי מקום", היא מספרת. את שנות התיכון העבירה באולפנת 'חורב', ובבגרותה נחשפה לתורת הרב קוק, שפתחה לה שער ללימוד התורה.
"היינו הולכות, חבורה של בנות, לשיעורים של הרבנית חנה טאו ז"ל", היא נזכרת. "הייתה אז אופנת מיני עם חצאיות קצרות להחריד, והרבנית טאו הלכה עם חצאית עד הרצפה, אז עשינו כמותה והרגשנו נשים עבריות הגואלות את ציון. נסענו לשיעור עם ספרי 'נצח ישראל' של המהר"ל בגאוות יחידה, ובשיעור לא הבנו הרבה, אבל הרגשנו שאנחנו קוטפות כוכבים".
ההתחזקות הרוחנית יצרה פערים בינך ובין הסביבה שבה גדלת?
"באותה תקופה הרגשתי שהתקרה של הבית קטנה עליי ואני פותחת פתחים לגג ומגיעה לשמיים. הדיבורים הגבוהים ששמעתי סביבי על תיקון ההוויה והתחברות לכלל ישראל הביאו אותי לחשוב שהוריי הם אנשים פשוטים, ולא הערכתי די, כמתבגרת מצויה, את עולמם הרוחני. לימים הבנתי שכל היסודות היו לי מאבא ואמא. אבי היה ממתיק את עולמו בסיפורי הבעל שם טוב והולך לאכול 'שלשודס', סעודה שלישית, בחצרו של ר' אושר, ואמא הקדימה את זמנה בלימודי הנפש. הבנתי שההתקרבות שלי לעולם התורה והחסידות התחילה מהוריי, כמאמר השיר 'גרעינים גרעינים נשאם לבבי'".
את בעלה, הרב חיים בזק, המשמש כיום אב בית דין בצפת ובטבריה, הכירו לה שני רבנים מהמכללה בבית וגן, שם למדה. "הרב אליהו ידיד והרב רחמים מלמד חיפשו בחורה גבוהה עבור תלמיד גבוה, והם חשבו עליי. הם יצאו מנקודת מוצא של גובה וה' סידר לנו גבהים אחרים", היא אומרת בחיוך. כקוריוז מספרת לי הרבנית שמכיוון שלבעלה קוראים חיים, ובשל גובהו, היו מכנים אותו 'חיים ארוכים'. אחרי חתונתם כינו אותם 'חיים ארוכים, חיים של טובה', כנאמר בברכת החודש.
על השדכן, הרב רחמים מלמד, שופעת הרבנית מילים טובות. "הרב מלמד היה אדם עם סיפור חיים יוצא דופן. הוא חלה במחלת ניוון שרירים קטלנית, וכל שריריו חדלו לתפקד מלבד אישוני עיניו. במהלך שנות המחלה כתב כשלושים ספרים בכל תחומי ההגות והיצירה. האישונים שלו כנראה זיהו את השכינה שביני לבין בעלי, ולמרות האופי הכה שונה ראה את פוטנציאל 'נשיאת ההפכים', ואני מודה על כך כל חיי".
לא סתם משתמשת הרבנית בביטוי 'נשיאת ההפכים' כדי לתאר את הזוגיות המיוחדת שלה ושל בעלה. היא פיוטית, אישה של חלומות גדולים ועולמות עליונים; "רחפנית", היא מכנה את עצמה בחיוך, ואילו הוא איש הלכה ומשפט. חמיה של הרבנית, אגב, היה השופט הנודע יעקב בזק ז"ל.
קרדיט צילום לתמונה הראשית: אילה יבגי
הכתבה המלאה בגליון סיון של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן
