לא להתבייש כלל

בואו נשבור את השתיקה הזאת, דווקא עכשיו. כדי להתמודד עם הקורונה ועם שאר מרעין בישין אנו זקוקים למערכת חיסון נפשית חזקה

הקורונה תפסה אותנו לא מוכנות. לא הזהירו אותנו שזה מה שהולך לקרות, לא לימדו אותנו איך להתמודד, לא נתנו לנו כלים. כל אישה “נפלה” להתמודדות הזאת לפי כוחות הגוף וכוחות הנפש שהיו לה אז, לפני שנה. 

היו אלו שהאמינו שהגאולה מגיעה עוד היום או מקסימום בשבוע הבא, וזה נתן להן כוחות בהתמודדות הראשונית. חלק נשברו רק בהמשך. היו האופטימיות ואלו שלוקחות אתגרים יחסית בקלות, שהצליחו להפוך את הקושי למנוף.

והיו אלו שאתגרים קשים להן, שהיציאה מהשגרה לא פשוטה להן בכלל. כאלו שהיו מאותגרות עוד קודם, ומה שעוד היה חסר להן זה אתגר חדש, ארוך ומתמשך. נוספו קשיי פרנסה, ימים רבים שהילדים בבית ללא מסגרות, שינויים וחוסר ודאות. המציאות הדורשת והתובענית הפכה למטביעה בעבור נשים רבות.

בתור מטפלת ברפואה משלימה אני רואה עלייה משמעותית במספר הנשים שמתפרקות, שנשברות וקורסות. אני רואה את אלו שפונות לטיפול, אבל בעיקר כואב ליבי על אלו שלא פונות. אלו ששותקות ולא מבקשות עזרה, והכל נשאר בתוך הבית או בבטן.

עולם חדש וטוב

לעתים קרובות קשה לנשים לבקש עזרה. מפחיד להעז ולהגיד “קשה לי, אין לי כוח להמשיך”. זה מתפרש כחולשה שאין לה מקום. אין לגיטימציה להיות חלשה בנפש, ובטח לא חולה. להיות חולה פיזית מצטייר כבסדר, כי לא בחרנו בזה. אבל להיות חולה או חלשה בנפש – זה כבר מחוץ לתחום. לא במחוזותינו. ואם מישהי כבר מעיזה לעשות צעד, היא מרגישה שהיא צריכה לשמור זאת בשקט ובסוד.

רוב מוחלט של הבעיות הפיזיות קשורות קשר ישיר וחזק למציאות הנפשית שלנו. גם כאשר אישה פונה לטיפול בבעיה פיזית לחלוטין, בדרך כלל הריפוי יעבור דרך טיפול במקור הנפשי־רגשי (לעתים לבד, ולעתים בשילוב של טיפול פיזי).

כדי להתמודד עם הקורונה ועם שאר מרעין בישין אנו זקוקים למערכת חיסון חזקה, וזו קשורה באופן ניכר למערכת חיסון נפשית חזקה. כשמערכת החיסון הנפשית חזקה וכוחות הנפש במיטבם, ההתמודדות שלנו עם המחלה תהיה טובה יותר, ובעזרת ה’ נבריא מהר יותר ובקלות יותר. גם ההחלמה מהקורונה וההתאוששות אחריה, שבהרבה מקרים מדווחת כקשה, תלויה במידה רבה במציאות הנפשית שלנו.

אני רוצה לבקש ממך, ממנה, מכולנו – בואו נשבור את השתיקה הזאת, דווקא עכשיו. זה צו השעה. כמו בימי נח, שהמבול הגיע כדי להחריב את העולם הקודם. באי התיבה נכנסו אליה כדי לצאת אל עולם אחר, לא לחזור אל העולם הקודם. ימי המבול אפשרו לעשות איפוס מחדש ולצאת לעולם בריא יותר ומתוקן.

גם העולם שלנו, אפילו שהיינו רגילים אליו, ואף שחונכנו לראות בו את הטוב ולהודות על מה שיש – היה מלא בקלקולים. הקורונה שחטה הרבה פרות קדושות של איך דברים צריכים להתנהל, ובזכותה גילינו על מה אפשר לוותר או מה צריך לשנות. ימי הקורונה משמשים תקופת איפוס, ומאפשרים להמשיך הלאה לעולם בריא, מתוקן ומאוזן יותר (או כמו שקרא הרב זקס זצ”ל לספרו “לרפא עולם שבור”).

אין ספק שזה קשה, ושזה דורש מאיתנו לשחרר את כל המוכר והידוע לנו ואת המציאות שהורגלנו אליה. צריך הרבה אמונה שאכן זו המטרה, שכל הקשיים והניסיונות הם ה”דרך”, ושהם מושגחים ומכוונים בידי בורא עולם למקום טוב יותר, נכון יותר ומדויק לנו יותר. 

זה הזמן לעשות תיקון ושינוי גם בתחום הטיפול, ולתת את הלגיטימציה לגשת לקבלת עזרה בתחום הנפש והרגש. ישנם סוגי מענה רבים, וכל אחת שמרגישה שיש לה צורך יכולה לבחור איזה סוג של עזרה מתאים לה יותר. והעיקר לא להתבייש כלל.

אל תזניחו, אל תתביישו, בקשת עזרה היא לא חולשה. להישאר חלשה ולא לבקש עזרה, זה עוול.

 

הכותבת מלווה נשים, מטפלת ברפלקסולוגיה, בדיקור סיני, בשיטת אביבה ובטיפולים אנרגטיים, ומלווה לידות. לתגובות: [email protected]

אודות הכותב/ת

כתוב תגובה