פירותייך מתוקים

בט”ו בחודש ללבנה יש הכל. הלבנה מלאה, הלבנה במילוּאה. זה זמן שבו הלבנה מפויסת, לא מתלוננת. התאריך הזה הוא תיקון חטא אדם הראשון

מה זה ט”ו בשבט, מהו היום המהמם הזה? אומר לנו בעל ה”מאור ושמש”: מגיד עליו רעוֹ, ט”ו באב. מי שרוצה להבין מה זה ט”ו בשבט, שתלך ותסתכל על התאום שלו, ט”ו באב. הם בהבדל מדויק של חצי שנה, שניהם מסוגלים לזיווגים. 

“המאור ושמש” כותב: “תמוז וחצי אב הם עת דינים קשים והעולם חשוך בהם ובט”ו באב מתחיל האור להתנוצץ. גם טבת וחצי שבט הם זמנים שחורים ובחמישה עשר בו, מתחילים אורות להתנוצץ. בט”ו בשבט, מתחילים הרחמים והחסדים לבוא על כנסת ישראל ונמשכים רחמים על כנסת ישראל”. אלו שני חגי אהבה. שני ימים שהם לא הלכה, לא “שולחן ערוך” אלא “תערכי שולחן”. תפתחי שולחן ענק-ענק.

תיקון האכילה

רבי צדוק הכהן מלובלין אומר: “תיקון חודש זה – תיקון האכילה. ועל ידי כל אכילת מצווה, מתקנים כל האכילות שיהיו בקדושה. לכן נוהגין ישראל לטעום כל מיני פירות ביום זה. ועל ידי מנהג ישראל שהוא תורה, מכניסים קדושה לאכילה”. 

רואה? מנהגי ט”ו בשבט הם בגדר “מנהג ישראל – תורה”. תלמידיו של רבי יוסף קארו התחילו את המנהג בצפת, ומאז זה הפך מנהג קדוש. אני יודעת שיש המון עיקומי פרצוף “מאיפה זה צץ, הסדר ט”ו בשבט הזה”. 

ה”פרי צדיק” מתעקש שמנהגי ט”ו בשבט הם תורה, ואל תזלזלו בבקשה. הוא אומר דבר מקסים: “ומנהג ישראל – תורה הוא, שאם אינם נביאים, בני נביאים הם. ויכולים להכניס על ידי מנהג ישראל קדושה בפירות, שיהיו רק מסיתרא דעץ החיים ויתוקן כל האכילה. ואדם מתקן את כל האכילה שלו, כל השנה כולה, ומזרים על עצמו פרנסה לשנים עשר החודשים הבאים באמצעות האכילה של ט”ו בשבט”. 

מה יש בו, בט”ו בחודש? מסביר רבי צדוק הכהן מלובלין: בט”ו – הירח מלא. כל חטא אדם הראשון היה מהפרי שהוא רצה, הפרי שאין לו. מאיפה זה צץ לו? מהירח, הלבנה. היא הייתה הראשונה בבריאה שאמרה “לא מספיק לי. למה אני והשמש באותו גודל? אני רוצה שאחד מאיתנו יהיה הכי גדול”. הלבנה הביאה לעולם את חטא אי ההסתפקות, את הנטייה להתלונן. 

אבל בט”ו בחודש ללבנה יש הכל. הלבנה מלאה, הלבנה במילואה. זה זמן שבו הלבנה מפויסת, הלבנה לא מתלוננת. התאריך הזה הוא תיקון חטא אדם הראשון, שהסתכל מה אין לו.

שלוש צלחות 

האשכנזים מניחים על השולחן 15 פירות, ואומרים 15 “שיר המעלות”. המקובלים, לעומת זאת, שמים 30 מיני פירות. וה”תפארת שלמה” מסביר, שכשאת עורכת שולחן עם 30 מיני פירות, את למעשה מחקה את סעודת גן העדן. את עורכת שולחן לט”ו בשבט, והשולחן שלך זהה לחלוטין לשולחן שה’ סועד בו בגן עדן. 

“שלושים סוגי אילנות בגן עדן”, הוא כותב. “עשרה מהם נאכלים כמו שהם, פנים וחוץ. ואלו הם: תפוחים, תאנים, שִקמים, אתרוגים, ענבים, ספרגלים, אגסים, בוטנים, פלפלים ולימונים”. 

בט”ו בשבט אנחנו מניחות שלוש צלחות של פירות על השולחן. בכל צלחת מינימום ארבעה סוגי פירות, מקסימום עשרה. למה? כי בגן עדן היו שלושים עצי פרי, ואנחנו מחקים את סעודת גן העדן במדויק. 

בצלחת הראשונה – פירות שאוכלים גם את החוץ שלהם וגם ואת הפנים שלהם (כולל פירות עם גרעינים קטנים כמו תפוח).

בצלחת השנייה – עשרה מינים שאוכלים את החלק הפנימי שלהם, ואת החוץ משליכים: רימונים, אגוזים, שקדים, פיסטוקים סנובדין, מורלין, קליפלין, גלונדרין וכרומין (כנראה פירות הדר). 

בצלחת השלישית – בין ארבעה לעשרה פירות שאוכלים את החלק החיצוני שלהם, ושבתוכם גרעין גדול שזורקים. ואלו הם: תמרים, זיתים, חרובים, פירסקים, אוזרדים, שזיפים, גודגדניות, חרוטין עלוסים. 

אכילת פירות ט”ו בשבט מתקנת את האכילה האסורה שאכל אדם הראשון כשהיה בגן עדן. בט”ו בשבט הזה נוכל לטעום משהו מגן עדן. 

 

אודות הכותב/ת

הרבנית ימימה מזרחי

כתוב תגובה