איזו התרגשות לחזור לפה. למילים, למחשבות, ובעיקר אליכן, קוראות יקרות. ברוך ה', בשנים שעברו המשפחה שלי גדלה, שישה ילדים שיהיו בריאים, וגם אני גדלתי איתם.
כשאת חוזרת בתשובה את כולך באורות, באהבה, מלטפת את הבצק של החלות של שבת, בוכה כשהילדים שרים לך אשת חיל, ופשוט מרגישה שהבורא מחבק אותך בכל רגע ורגע.
זה כל כך מהמם, מקסים ופשוט.
כשחוזרים בתשובה לא מקבלים חוברת הדרכה שמסבירה איך ומה לעשות. אין כלום, קופצים למים. זורקים את הבגדים הישנים, הרגלים מיותרים, ומשתדלים לא לטבוע בתוך ים ההלכות שבכלל לא ידעת על קיומן.
אבל אחרי 15 שנה של שיעורי תורה ו־12 שנה של שמירת שבת דברים מתיישבים ונרגעים יותר, ואז מתחילה העבודה האמיתית. עבודת המידות.
לא פעם בשיחות שלי מול בנות שגדלו בבית דתי אני נשאלת על הפער ביניהן לבין בעלות התשובה. הן מרגישות שזה קצת לא הוגן שאין להן את תחושת האורות, ואז אני מסבירה להן את תיאוריית הגשר שלי: יש נקודה שכולנו נפגשות בה. הן מגיעות מצד אחד של הגשר, ובעלות התשובה מהצד השני. ובנקודת האמצע, עבודת ה' היא שווה. צריך לעורר את הלב, להתרגש, לא ליפול למצוות אנשים מלומדה, והדבר שבאמת מאתגר, לפחות אותי, הוא ראיית הטוב בעצמי.
חזקה מהרוח
חודש אדר מזמין אותנו להתבוננות עמוקה ופנימית על השמחה. כמה שנים חשבתי שלהתהולל זה לשמוח. שאיבוד הדעת הוא השמחה האמיתית. אבל בבוקר, כשהמציאות הריקה הייתה פוגשת את הלב המחפש, הייתי חווה מפח נפש גדול. וכמה חיפשתי אחר אותה שמחה מיוחלת.
אז מה היא שמחה אמיתית? שמחה היא מראה של שלמות, מסביר בעל הסולם. אנחנו חווים אותה כשהנפש שלנו מתגלה. "כי בשמחה תצאו": אפשר לצאת מהכל על ידי שמחה, היא כוח גדול מאוד שמאפשר לנו לצאת ממצבים קשים, שיכול לשנות לנו את כל החיים, ממש, אבל צריך ללמוד איך להתחבר אליה מבפנים. לא לחשוב שאותה שמלה, חופשה או כל דבר חומרי אחר ימלא אותי לאורך זמן וייתן לי הארה אמיתית.
אני יודעת שכולנו רוצות להיות מחוברות לה' מתוך חדווה, והיום יום שואב אותנו לתוכו בכוחו האדיר. המלחמה על הרוח היא בכל רגע ורגע, אז מה ייתן לנו את הכוח לעמוד מול עולם החומר? איך נצליח לעמוד חזק מול הרוחות הסוערות שבאות עלינו ומאיימות לסחרר אותנו ולהתפזר לכל עבר? כל פעם מחדש אני נרגשת לראות וללמוד כמה עמוקה ורחבה היהדות, ואיך כל התשובות מקופלות בתוך הדפים, מחכות שמישהו יבוא ויקרא אותן.
עולם חסד
כתוב ששמחה היא תולדה של מעשים נכונים. אי אפשר להחליט 'לעבוד' עליה ישירות. אפשר לעשות מעשים של השפעה, נתינה, אהבה, ומתוך כך היא כבר תגיע. כל אחת מאיתנו קיבלה מתנה מה', פיקדון, וירדה איתו לעולם. עם אותו פיקדון צריך להשפיע בשביל לעשות את העולם טוב יותר ומחובר יותר, וכך "עולם חסד ייבנה".
אני חייבת לספר לכן איך חסד קטן שעשו איתי הפך לי את החיים. לפני 11 שנים עברנו לרמת השרון, וכמה חודשים אחרי שעברנו ילדתי את בננו השלישי. השמועה עשתה לה כנפיים, וכשחזרתי הביתה התחילו מלאכיות לדפוק על דלתי. הן היו מגיעות כל יום, בדיוק בזמן. כל פעם אישה אחרת מהגרעין התורני הייתה מפנקת אותנו בארוחת צהריים. בפעם הראשונה היינו בהלם, לא הבנו איך יכול להיות דבר כזה, ולמה?!
החיוך החם שלהן הסביר לי שזה הכי טבעי ונורמלי. ככה עושים ליולדת, באים ועוזרים לה עם אוכל כדי שתוכל לנוח ולטפל בתינוק החדש. אני בטוחה שאתן מכירות את זה, אבל אני מעולם לא נתקלתי בדבר כל כך יפה לפני כן. בפשטות ובאהבת חינם הן קנו את ליבנו. וכך זכינו להיכנס ולהיות חלק מהקהילה של רמת השרון, ובהמשך להחזיר ליולדת אחרת את אהבת החינם.
אז לא צריך לחשוב איך נבנה אימפריה של חסדים, רק לחשוב על איך נעשה את הסביבה הקרובה שלנו טובה יותר, ומתוך החסדים תתגלה לנו השמחה.
