השפע שיורד לעולם אינו נראה בגלוי, אך מתגלה בנסתר. המקובלים היו נזהרים מאוד לחגוג את ט"ו בשבט במועד, כי הם הרגישו את הרטט הקדוש הזה במציאות, את התנועה הפנימית בעולם קודם הגילוי והפריצה. סבי, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, לא היה מפספס את הערב הקדוש, והיה עורך סדר ט"ו בשבט מכובד ומפואר ממש כמו בליל הסדר, עם כל הברכות, התפילות והתיקונים.
"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה־עשר באב וכיום הכיפורים" (תענית ד, ח). ורבי חיים ויטאל כותב בספרו 'פרי עץ חיים': יגיד עליו רעהו מט"ו באב לט"ו בשבט, שתבין שאלו ימים גדולים.
השתוקקות למקום עליון
מזל החודש הוא דלי, שמסמל סימן טוב וברכה. הבעל שם טוב היה אומר שכשפוגשים נושאי דליי מים, סימן טוב הוא. היום אנחנו לא פוגשות נושאי דליים ברחוב, אך עצם המהות של חודש שבט היא דליי המים, וכשאדם נכנס לחודש שבט – סימן ברכה לו.
התכונה הפנימית של הדלי היא להיות דולֶה ומשקה. התנועה בנפש היא להיות מקבלת, בהשתוקקות למקום עליון, שמביא לי ברכה, חוכמה ותורה. להיות פנויה בענווה, כדלי, ולקבל שפע גדול ומים חיים. "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה" (ישעיהו יב, ג).
חודש שבט, שיהיו בשורות טובות, אמן! שנזכה לחוש "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" (תהילים כג, ד), שהחודש הזה ינחם אותנו, ויתגלה בו אור גדול.
תיקון חוש האכילה
פעם ביקשנו מסבא, הרב מרדכי אליהו זצוק"ל: תגלה לנו מה הסוד לבהירות שלך, לרוח הקודש. והוא ענה לנו: אם אתם רוצים, זה אפשרי. הסוד הוא לשמור מאוד מה נכנס אל הפה ומה יוצא מהפה.
- רוח הקודש – סגולה מהאר"י הקדוש: כשניגשים לברך ברכות הנהנין, יש לאחוז את המאכל ביד ימין ולברך עליו בכוונה גדולה. כשאני מברכת בכוונה ובאהבה, אני משחררת את הקליפות שנאחזו במאכל, ומכניסה אותו לגופי מתוקן ומשוחרר. כך המוחין שלי במחשבה נקייה ופתוחה לקבל קדושה.
- שפע – הקדימי כבוד נשמתך לכבוד גופך. בנטילת הידיים מלאי את הכלי מים בשפע, וטלי את הידיים בהרבה מים.
- ניקוי הקליפות – מצווה וסגולה לעשות מים אחרונים לפני ברכת המזון. הרב אליהו היה נזהר מאוד במצווה זו והדריך אותנו להרגיל את הילדים לכך כבר מגיל צעיר. המצווה היא למזוג מעט מים מכלי על קצות האצבעות בסיום הארוחה, לנגב ולברך מיד ברכת המזון, בלי הפסק דיבור. מצוות מים אחרונים מנקה קליפות וכוחות חיצוניים וכדאי מאוד לקיים אותה, היא לא ליחידי סגולה בלבד.
- מפתח פרנסה – ברכת המזון, מעבר להיותה מצווה מדאורייתא, היא גם סגולה לפרנסה בשפע.
- קדושה – הרב אליהו היה מדריך כל אדם שחווה בלבול ומבקש בהירות להקפיד לאכול מאכלים שכל מרכיביהם מתוצרת הארץ. גידולי אדמת ארץ ישראל הקדושה ספוגים ומבורכים בקדושה מיוחדת, מה שמשפיע על הנפש והמוח.
- כפרת עוונות – בגמרא כתוב "שולחנו של אדם מכפר עליו" (מנחות צז, א). האר"י הקדוש אומר שבמילה שולחן, האות למ"ד רומזת על לימוד תורה, ואם חלילה מוציאים את הלמ"ד נשארות אותיות נחש, שבא לקטרג. לימוד תורה על השולחן מביא לכפרת עוונות ומציל את האדם מכוח הנחש.
- כוחה של סעודה – רבי ישראל אבוחצירא, הבאבא סאלי זצוק"ל, הקפיד שבשיעוריו ייערכו סעודות, מתוך הבנה שזה סועד את הנפש ומוריד ברכה. זהו כוחן של סעודות בזמנים מיוחדים כמו ליל הסדר וראש השנה, שבהם הברכה והשפע מתעצמים. כאשר יצחק אבינו ביקש לברך את עשיו, הוא אמר: "ועשה לי מטעמים" (בראשית כז, ד), והורה לו להכין סעודה כבסיס לברכה. אם רוצים שהברכה תשרה בבית, מומלץ להרבות בו סעודות מצווה חגיגיות.
- זיו השכינה – "כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בה כאילו נהנה מזיו השכינה" (ברכות סד, א). האכילה של הצדיק משחררת את כל הניצוצות ומעלה אותם למקומות נשגבים, ומי שזוכה לשבת בסעודה כזו מתעלה גם הוא. כשאני בוחרת לראות במי שסועד איתי תלמיד חכם, אני פותחת פתח לזיו השכינה בחיי. ואם המבט שלי על בעלי הוא מבט שרואה בו תלמיד חכם, אנחנו זוכים יחד לזיו השכינה, וזו מתיקות גדולה ונפלאה.
המשך הכתבה בגיליון כסלו תשפ"ה,
קרדיט: הרבנית רחל בזק
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן
