שניים ורבע

ישבנו באולם המלא עד אפס מקום ולא ידענו למה לצפות – המופע שעמד להתחיל לא נשמע דומה לשום דבר שהכרנו. איך יועץ זוגי שהוא גם שחקן קומי, המגלם דמות של קשישה עיראקית בשם גברת רביע, משלב את שתי היכולות האלו במופע טיפולי ספונטני על הבמה? 

לפתע נשמעה מוזיקה מזרחית, ואי אפשר היה שלא לחייך כשגברת רביע התפרצה בקולניות לאולם, סוחבת סלים ועגלת שוק ומעיפה על הקהל סוכריות, תוך שהיא מספרת על שיטת הטיפול הזוגי שפיתחה ושמבוססת על 58 שנים של טעויות עם בעלה רחמים עליו השלום. 

מהבמה היא פונה לקהל המגוון ושואלת מאיפה באו. למרות שההופעה בפרדס חנה, אני מופתעת לגלות שלא מעט זוגות הגיעו מירושלים, מהמרכז, ואפילו מדרום הר חברון. "מי רב בדרך לכאן?" היא שואלת, ולא מעט זוגות מחייכים ומרימים ידיים. "רק את רבת והוא לא?" היא פונה לאישה שהרימה את היד לבדה, והקהל צוחק.

"לפני שנתחיל, אני רוצה ליצור מרחב טיפולי בטוח", אומרת גברת רביע בכובד ראש. "כל מה שקורה בחדר הזה נשאר כאן. חוץ מהצילומים שאני מעלה ליוטיוב". הקהל פורץ בצחוק רועם. 

https://www.youtube.com/@gveretrabia

הזוגות מתחילים לעלות לבמה בזה אחר זה. הם נרשמים באופן ספונטני בדקות שלפני המופע, כך שגברת רביע לא יודעת מראש מי יעלה. לכל זוג מוקצבות חמש דקות וחמישים וחמש שניות, ומפתיע שלמרות הקושי שבחשיפה, לא מעט זוגות נלחמים לעלות לבמה. 

זוג אחד מספר שכבר שנים האישה לא מצליחה לצאת בזמן מהבית, הם תמיד מאחרים, וזה מכעיס את הבעל. אחריו עולה זוג חרדי, והבעל מספר על קושי מול אחותה של אשתו. זוג אחר מאותגר מכך שבן הזוג אוהב לחיות בתוך בלגן קיצוני, וכן הלאה. לכל זוג גברת רביע נותנת מבט חדש ומפוכח על הסיטואציה, מתובל בהומור ובחוכמת חיים.

בין הזוגות עולה נעמה אור, בת הזוג של דניאל, המגלם את גברת רביע, ושרה בכישרון רב שירים שכתבה זה עתה מאחורי הקלעים ושנותנים רובד נוסף לדברים שהועלו. 

חריפותה של גברת רביע, בשילוב ההומור והשירים, מביאים לכך שלמרות שהזוג עולה רק לדקות ספורות, הוא יורד מהבמה עם תובנה חדשה, ולא פחות חשוב – עם חיוך, תוך שגם הקהל המתבונן בו לומד משהו חדש על עצמו.

 

הומור ככלי טיפולי 

דניאל קישינובסקי ונעמה אור מתגוררים עם שני ילדיהם באזור ירוק ושלו בגבעת עדה. ביתם טובל בתוך חורש פסטורלי ונראה כמקום הולם לאומנים ויוצרים. מלבד המופע של גברת רביע הם מעבירים ביחד סדנאות זוגיות. דניאל הוא גם בעל קליניקה לטיפול זוגי, ונעמה פסנתרנית ויוצרת. 

אם היה לי חשש קל מחדות לשונה של גברת רביע, הוא התמסמס ברגע שדניאל פתח לי את הדלת ונראה לבבי ואמפתי כל כך, עד שהתקשיתי לקשר בינו ובין הגברת חסרת הטקט. נעמה מצטרפת ואני מתיישבת מולם על הספה, "שתרגישי יותר כמו בטיפול זוגי", דניאל צוחק.

אני פותחת בתהייה על החיבור שבין הומור לטיפול זוגי – שנתפס כתהליך כבד ומאיים. "אנחנו ממש בשאיפה להכניס את זה לעולם הטיפול", מסביר דניאל. "מגיעים אלינו המון מטפלים כדי ללמוד איך עושים את זה". הוא מדגיש שגם מי שאין לו כישרון מולד לכך, יכול ללמוד ולרכוש כלים להטמעת ההומור ככלי טיפולי. "משחקיוּת אפשר ללמוד, יש את זה לכל אחד. המון זוגות באים אלינו ואומרים שאין להם הומור, אבל לכל אחד יש בתוכו ילד שיודע לשחק. צריך רק את הקריצה הזאת על החיים, שיש לכל אחד". 

גברת רביע אומרת דברים שלא נראה שמטפל זוגי יגיד בצורה שהיא אומרת.

דניאל: "לגמרי. לכל היותר, אולי מטפל זוגי שבנה אמון במשך הרבה זמן יחשוב איך להביא את זה בצורה שיכולה להתקבל".

נעמה: "מי שעולה יודע שזה גבר שמחופש לאישה, יש לו מראש את הקריצה הזאת. יש הסכמה של שני הצדדים שבאים כדי לשחק, וכל מה שנאמר הוא במסגרת הגבולות האלה".

במופע אתם באים יותר ממקום של להצחיק או של לטפל?

דניאל: "גם וגם. אנחנו משחקים עם המינונים כל הזמן".

נעמה: " כשזה היה טיפולי מדי ראינו שזה לא מספיק מצחיק. חקרנו את זה והעלינו קצת את המינון של הצחוק, כי זו גם מטרה מבחינתנו, שאנשים יבואו לצחוק וליהנות". 

דניאל: "צריך גם להיות רגישים לתקופה. למשל עכשיו, בתקופת המלחמה, אנשים פשוט צריכים את הפעולה הזאת של לצחוק וליהנות".

אני משתפת את בני הזוג בשאלה שעלתה לי תוך כדי המופע – האם אנשים עולים לבמה בשביל החוויה או בשביל שמשהו באמת ייפתר ביניהם, ודניאל משיב כי לדעתו אנשים עולים בשביל לקבל עצה. "יומרני לומר שבחמש דקות וחמישים וחמש שניות אפשר לפתור בעיה, אבל יש בבמה הזאת משהו מאוד עוצמתי, כשיש 400 איש שמסתכלים עליך. לא צריך חודשים של טיפול בשביל להבין משהו. 

"אנחנו אנשים אינטליגנטיים ואנחנו מבינים דברים", הוא מפרט את הגישה שלו, "אנחנו פשוט נמנעים מלהבין אותם כי זה נוח לנו. אני לא אומר שאין תובנות חדשות בחיים, אבל הרבה אנחנו כבר יודעים. כשאתה עולה מול 400 איש, זה מחייב אותך להיות אינטליגנט, לקחת אחריות וגם להבין משהו. מי שעולה משתף פעולה עם המשחק. הוא בא לקדם עלילה ולהביא אמת". 

נעמה מוסיפה: "הרבה פעמים זה גם לא מה שהם התכוונו להביא. הם עולים, וגברת רביע תופסת משהו בדינמיקה ושואלת אותם. המצב מאוד חשוף, צריך הרבה אומץ לעלות לשם. מי שעולה ממש נותן מתנה לכל הקהל, הוא מאוורר לרגע את הכביסות האלה שכל אחד שומר לעצמו. אין מה להתבייש בזה, זה מה שקורה בזוגיות, עכשיו רק נבין מה עושים שם אחרת כדי להצליח".

גברת רביע ניגשת לאחד מבני הזוג בדרך כלל.

דניאל: "היא לרוב ניגשת למי שמתלונן, ומראה לו איפה האחריות שלו במה שקורה. היא לא הולכת למי שאשם יותר, אלא למי שפתוח יותר ללמוד ולקחת אחריות. בגלל קוצר הזמן, בדרך כלל צד אחד מקבל יותר תובנה מאשר הצד השני. אבל בהן צדקי אני אומר – גברת רביע לא בצד של אף אחד, היא רואה דינמיקה, מערכת יחסים". 

גם נעמה בעצמה עלתה לבמה לא פעם. "יצא פעמיים, בלי להתכוון, שעליתי בעצמי לבמה של גברת רביע", היא משתפת. "היה סשן על ביקורת, ואני מאוד רגישה לביקורת, זה ממש היה מנהל את הבית שלנו. אחרי הסשן הזה דברים השתנו. ראיתי אז שזה משנה את ההתנהלות, וממש הוריד לנו את רמת הביקורת בבית ואת הרגישות לגביה".

טרמפיסטית בלתי נשכחת

כיום גברת רביע היא כבר תופעה ידועה בעולם הטיפול. היא הובאה לכנס המטפלים הזוגיים הארצי לעשות סופרוויז'ן למטפלים, סרטונים שלה מוקרנים באוניברסיטאות, ומטפלות מגיעות להופעות ורושמות אותן כהשתלמות.

דמותה נוצרה לפני עשרים שנה, כשדניאל היה סטודנט למשחק שנה א' בניסן נתיב, ונסע בלילה לדירתו במעלה החמישה. "ביציאה מירושלים עמדה על הכביש זקנה עם שקיות וצ'ימידנים, ועצרה טרמפ. עצרתי לה, היא לא שאלה לאן אני מגיע, אלא פתחה את הדלת, הכניסה רגל לתוך האוטו ואמרה: 'בוא תעזור לי עם רגל ימין, עברתי תאונת דרכים בשער הגיא'", דניאל אומר בקולה, ואני מתחילה להאמין שהוא אכן השחקן שמגלם אותה. "עד היום יש לי את המשפט הזה במופע. היא הייתה טיפוס עם צחוק וקריצה על החיים, ואמרה מה שהיא רוצה".

כשדניאל שאל אותה לאן היא צריכה להגיע, הגברת הזקנה סירבה לענות ורק אמרה: "קצת, קצת, כפרה עליך". הם עברו את מעלה החמישה והמשיכו עוד 40 דקות עד שהגיעו למושב שבו התגוררה. "כנראה שזה היה המנהג שלה, לתפוס אנשים ולסחוב אותם שייקחו אותה עד הבית", דניאל נזכר במקרה המשעשע. 

יום למחרת דניאל הביא את דמותה של גברת רביע לתרגיל בלימודים, ומשם הוא המשיך לעלות איתה לבמות ולפתח את דמותה במשך 20 שנה. במקביל, הוא למד טיפול ופתח קליניקה. אחרי שהכיר את נעמה הם למדו יחד טיפול זוגי, ובהמשך החלו לערוך סדנאות זוגיות ייחודיות לזוגות. "הבנו שאנשים הולכים לטיפולים זוגיים, מגיעים להרבה תובנות, ועדיין שום דבר לא משתנה", מסביר דניאל. "הבנו שכשיש לך שם את התבלין של ההומור העצמי, הוא מביא איתו פרספקטיבה רחבה וגם מעלה את האיי־קיו". 

נעמה: "יש מחקרים שמראים שכשאנחנו רבים, אנחנו פחות יצירתיים וחכמים. כשאנחנו בודקים את זה בסדנה, לא בתוך הריב, אנחנו בעצם מראים לאנשים עוד אופציות, ואז הם נהיים יצירתיים יותר ברגע האמת".

כל הסדנה היא דרך הומור?

דניאל: "לא, כי בשביל לעשות הומור טוב צריכים לבסס אמון. הומור גם יכול להיות מאוד רעיל ועוקצני, וזה משהו שצריך ללמוד לעבוד איתו. זה לא שאם רק תכניסו הומור זה יסדר לכם את החיים. בשביל הומור טוב צריך לעשות קודם חקירה אמיתית של מה שקורה". 

איך גברת רביע הגיעה לטיפול הזוגי?

דניאל: "הגיע זוג לקליניקה, ובטיפול הרביעי או החמישי הם אמרו – 'אפשר להיות כנים איתך? אתה אחלה, אבל האמת שבאנו בשביל גברת רביע'. לא ידעתי מה לעשות עם המידע הזה, אבל משהו בי אמר שאם דבר כזה מגיע לפתחי – אני אומר כן. בטיפול הבא גברת רביע פתחה להם את הדלת. עשינו טיפול של שעה ורבע, והיה חזק בטירוף". 

מה השתנה? פתאום יכולת להגיד דברים שחשבת קודם כמטפל?

דניאל: "אפילו לא חשבתי את הדברים קודם בתור המטפל. בתוכה אני רואה את הדברים אחרת. יש לה זווית אחרת על החיים". 

בשלב הבא דניאל ונעמה הכניסו את גברת רביע לסדנאות, ואחרי מאות טיפולים בסדנאות הם החליטו לצאת איתה למופע. "היה מטורף לראות את זה בהתחלה", משחזרת נעמה, "משהו ששנינו לא ראינו אף פעם בחיים. זה נוצר מול העיניים". 

ההצטרפות של נעמה למופע הייתה כמעט מקרית. כמה שעות לפני שהתחילה ההופעה הראשונה דניאל הציע לה לבוא עם פסנתר ולעלות עם שירים בין הזוגות, והשילוב בין התוכן של המופע ובין המוזיקה יצר חיבור קסום. 

נעמה, למה את מכוונת כשאת כותבת שיר במופע?

"אני מנסה להקשיב למילים ולהבין מה הרגש שיש שם, מה העומק ומה התובנה. איך אני יכולה לחבר את הזוג ולהניע אותם קדימה. חשוב לי להביא משהו מרים ומקרב, עם תקווה, ושכל הקהל גם יתחבר לסיפור". 

 

מחזיקה לכם את העורף

הטלטלה שעברה המדינה כולה עם פרוץ המלחמה, לא פסחה על עולמם של דניאל ונעמה. נעמה היא במקור בת קיבוץ כרמיה מעוטף עזה, וכל משפחתה התפנתה מהקיבוץ. ההופעות והסדנאות של גברת רביע התבטלו בגלל המצב, ובני הזוג חיפשו את דרכם לתרום ולהעניק ערך בתוך המצב הקשה.

שבועיים אחרי תחילת המלחמה הם החלו לקיים בהתנדבות זום שבועי לתמיכה בימי המלחמה. בזום משתתפים מדי שבוע כאלף איש, והוא נקרא "גברת רביע מחזיקה לכם את העורף". לזומים עלו אנשים המתמודדים עם אתגרים בעקבות המצב כמו מילואימניקים, נשות מגויסים, אימהות לחיילים ואפילו חיילים עם הלם קרב.

"אנשים שם עולים עם הכול", מספר דניאל. "בזום האחרון עלה מישהו שחזר מעזה ואמר – חזרתי לאישה, לילדים ולעבודה, ואני לא מוצא את משמעות החיים. גברת רביע נתנה לו להבין שהוא עבר בתקופה האחרונה פחד מוות, שהוא בסדר במקום שלו, ושכרגע זה לא הזמן הנכון לחפש את משמעות החיים, אלא הוא צריך לתת לעצמו מקום 'לרעוד' את הפחד, ולנוח. לא צריך עכשיו לתקתק". 

עולים שם דברים מאוד שונים מהמופע.

דניאל: "נכון. גברת רביע אחרת שם".

נעמה: "כולנו בוכים שם. הזום הוא יותר כמו מסאז' ללב, גם השירים שם הם בשביל לשחרר את מה שקורה ולבכות ביחד". 

אם במופע הזוגי גברת רביע מזהה את הדינימיקה, מה היא מזהה כשמישהו עולה לבד בזום? 

דניאל: "את הדפוס שלו. זה בעיקר להעצים אנשים, למצוא את המקום שבו יש להם כוחות ואפשרות להיות שם בשביל עצמם". למרות שמדובר בזום שבועי של כאלף איש, יש גרעין גדול של קהל קבוע. "אנחנו כבר מכירים פרצופים ונוצרה ממש קהילה", הוא מוסיף.

נעמה: "יש המון קשר עם הקהל. זה חלק מהקסם. אנחנו מקבלים הרבה תודות ותגובות של 'סוף סוף הצלחתי לישון בלילה' ו'איזה כיף, בכיתי אחרי חודשיים'".

נשות מגויסים עלו לזום?

נעמה: "כל העונה הן עלו, ופתאום, בזום האחרון, שלוש נשים שעלו לאורך המלחמה הגיעו יחד עם הבעלים שלהן. זה היה ממש מרגש – ליווינו את הפחד של ההתחלה, את העומס והמרמור, ואחר כך את המפגש המחודש, שגם הוא לא פשוט. גם כשהוא חוזר הביתה זה לא רק 'איזה יופי'. יש מורכבות מטורפת".

מה גברת רביע יעצה להן?

דניאל: "היה זוג שעלה והאישה סיפרה שהיא כל כך חיכתה לבעלה שיחזור, אבל הבעל חזר והיא מרגישה שהוא לא איתה. זה קודם כול לקלוט מאיפה כל אחד הגיע: הבעל ישן בשטח במשך חודשים וכל הגוף שלו דרוך, מוכן להקפצות, וכך הוא מגיע למיטה שלהם עכשיו, דרוך. ושם נכנסת הדינמיקה. היא מרגישה שהוא לא איתה אחרי שמאוד חיכתה לו, והיא נעלבת, אבל הוא כולו קפוא, עדיין בהלם קרב, ואז היא מסתגרת מפניו. גברת רביע לימדה אותה, במקום להיעלב ולהרגיש לבד, לנהוג אחרת. האישה אמרה שהיא מדברת איתו, וגברת רביע אמרה לה דווקא לשתוק – 'קחי את היד שלך, שימי עליו יד. את רואה איך הוא קפוא? את רואה את הלם הקרב שלו?' האישה ענתה שהיא רואה. היא שמה עליו יד, וראו איך הוא פתאום נרגע לתוך המגע. גברת רביע לימדה אותה לגשר בין העולמות".

נשות מילואמניקים עלו עם קונפליקטים נוספים, כמו בעל שחוזר ורוצה את כל תשומת הלב, או אישה ששאלה אם מותר להתלונן שקשה לך, כשיש מצבים גרועים בהרבה. ניתן לראות דרך מסך הזום כיצד שפת גופם של המשתתפים משתנה לאורך השיחה.

"כל זוג כזה עם הסיפור שלו", אומר דניאל, "זו התרומה שלנו למלחמה".

"ולעצמנו", מוסיפה נעמה. "זה ממש החזיק אותנו ונתן משמעות".

 

 הטרגדיה של הזוגיות

אחד הדברים שבולטים בשיחה עם נעמה ודניאל הוא שלמרות שההערכה ההדדית ביניהם ניכרת, הם לא מתאמצים לרגע ליחצן זוגיות מושלמת. הם הכירו לפני שמונה שנים בסדנה של מודעות עצמית, שנעמה הגיעה אליה לכבוד יום ההולדת ה־30, ודניאל הגיע אליה עם אמא שלו. "ראיתי את דניאל והוא מצא חן בעיניי", מחייכת נעמה. "שרתי וניגנתי בסדנה והתביישתי להסתכל עליו, אז שרתי לאמא שלו שיר", שניהם נזכרים וצוחקים. 

"היא הסתכלה על אמא שלי", אומר דניאל, "אז הבנתי שהיא רוצה להסתכל עליי ולא מעיזה".

בהמשך, אחרי שהפכו לזוג, הם הלכו יחד ללימודי טיפול, ומספרים שהם חוללו אצלם שינוי עמוק. "היינו גם קודם זוג טוב ואוהב", אומרת נעמה, "אבל זה הקפיץ אותנו בעוד רמה, ונתן לנו המון ידע והבנה. הבנו שיש מהלכים שאפשר ללמוד על איך להתקרב, במקום לבזבז את הזמן על ריחוק. עדיין אנחנו רבים ויש לנו תקלים, אבל יוצאים מהם הרבה יותר מהר".

דניאל: "אני חושב שכל הזוגות רוצים להשתפר, להפסיק את הריבים והקונפליקטים ושיהיה נעים בבית. זה דבר כל כך בסיסי, אבל לא מלמדים אותו. ברגע שהתחלנו ללמוד, גילינו שיש מפתחות ושזה משפר את החיים. היום אנחנו מזהים הרבה יותר מהר את הקונפליקט, כי לזוגות הרבה פעמים קשה בכלל לזהות מה קורה, מרוב שהם נמצאים בתוך הדרמה. אני חושב שמה שהשתנה בעיקר הוא הראייה המערכתית שלנו את הזוגיות. כי כשאנחנו בתוך ריב, כל אחד בתוך עצמו, אתה לא רואה את המערכת".

איך זה עובד בעצם?

"לכל זוג יש דינמיקה. אם נלחץ כפתור אצל בן זוג אחד, הוא מדליק אצלו משהו, וקופץ מנגנון ההגנה שלו, של ביקורת, תקיפה, היאטמות וכדומה. מנגנון ההגנה הזה לוחץ בתורו בדיוק על הכפתור שמדליק את בן הזוג השני, ומקפיץ את מנגנון ההגנה שלו. הטרגדיה של זוגיות היא שברוב הדינמיקה הזוגית, הזוגות נמצאים בשני מנגנוני הגנה שמנסים ליצור אינטימיות". אך מנגנוני ההגנה האלה, מבהיר דניאל, כמובן לא נועדו כדי ליצור אינטימיות, אלא כדי להגן עלינו. לעיתים קרובות אנחנו מבלי משים משתמשים בהם, ובצורה לא מודעת דווקא מרחיקים את בן הזוג. 

"אם לדוגמה אני מבקר אותך ותוקף אותך כי אני רוצה שתקשיבי לי, זה גורם לך להיאטם ועוד יותר לא להקשיב לי, ואז אני מפעיל עוד יותר חזק את הטקטיקה הגרועה הזאת, עד שאם אנחנו פורשים את זה על פני הרבה שנים, הטקטיקה הולכת לגמרי וזוגות מתגרשים רק על זה. אני חושב שרוב הזוגות מתגרשים על דינמיקה".

אז מה אפשר לעשות? 

"התיקון הוא קודם כול להבין את זה שאנחנו מגיעים לזוגיות עם סיפור חיים ועם ילדות. כשכל אחד מבני הזוג לומד לעשות את ההפרדה הזאת ולקבל אחריות על המקום שלו, מתחיל התיקון. כשזה קורה אנחנו קודם כול גדלים – כל אחד בעצמו, ואז אנחנו יכולים להיפגש ברמה אחרת, לא של מנגנוני הגנה, אלא של כמיהה עמוקה לקשר".

 

גברתי השדכנית 

הנטייה של דניאל ונעמה להמציא את עצמם בכל פעם מחדש, הביאה אותם להכניס לאחרונה את גברת רביע גם לעולם השידוכים ולמופע לפנויים ופנויות.

"במופע של הפנויים־פנויות כל הקהל רוצה להתנפל על הבמה", מספר דניאל, "הם באים לפגוש אהבה. כולם נמצאים היום באפליקציות, והתרגלו לתנועת הכן או לא ולחפש פרמטרים. אנחנו יוצרים שם תנועה חדשה של מפגש".

"אנחנו מראים להם איפה הם כבר רגילים לפסול אנשים או לא לתת צ'אנס אמיתי לקשר", מוסיפה נעמה, "ואיך זה לא קשור בכלל למי שמולם". במהלך המופע גברת רביע מעלה רווק או רווקה לבמה, משוחחת איתם, ולאחר מכן מארגנת להם דייט על הבמה. "זה דייט שאין בו כן ולא", מסבירה נעמה. "אנחנו עוסקים בדינמיקה של כל אחד, כך שגם אם הם יחליטו שלא להמשיך ביחד מחוץ לבמה, הם יוכלו לקחת תובנות הלאה, וכך גם הקהל". 

גם גברת רביע שואלת "למה את בררנית"?

דניאל: "ממש לא. השאלה היא – מה הטריק שלך, איך את מצליחה להרחיק ממך האהבה? עם כל הנתונים המדהימים שלך, איך את כזאת מתוחכמת ומצליחה לא למצוא אהבה?"

כלומר, גברת רביע מחמיאה, לא באה ממקום מבקר.

דניאל: "כן. ואז מגלים ביחד פתאום את הדפוסים. ברגע שהיא מביאה את הסיפור שלה, שהולך הרבה פעמים לילדות או לאיך שהיא סוגרת את הלב ומפחדת להיפגש – היא כבר פתחה את הלב. ברגע שבן אדם מגלה מה הטריק שלו להרחיק אהבה, זו הנקודה שבה הוא פותח את הלב שלו, כי הוא חשוף".

נעמה: "עלתה מישהי שמרגישה דחויה, והיא כל כך לא רוצה להרגיש עוד יותר דחויה, אז היא פוסלת את כולם על הרבה דברים. זה הראה לכל אחת את המנגנונים שיש לה כדי להגן על עצמה. זה מרתק. מסתכלים ומבינים שזה מה שאני עושה, זו לא גזרת גורל שאין לי בן זוג".

אתם ממש עושים שידוכים במופע? יצאו משם זוגות? 

"כן", משיב דניאל, "הלכתי ועשיתי שיחות עם הרבה שדכניות לפני המופע הזה. ממש חקרתי את עולם השדכנות. הזוגות שיצאו מהמופע בעיקר מספרים שנוצרת שם אינטראקציה שונה לחלוטין מכל האפליקציות. זה יוצר תרבות שיח אחרת, כי גברת רביע מלמדת שם איך לפגוש עוד בן אדם בלי הדפוסים שלי".

כדי לעקוף את המנגנונים הרגילים של היכרויות, גם כאן ההומור משחק תפקיד חשוב, ודניאל מספר שגם בקבוצת הווטסאפ שנפתחה לטובת העניין הם מבקשים מהמשתתפים להציג את עצמם בדרך יצירתית ובהומור, שיוצר בהמשך אינטראקציה שונה. 

כמו בטיפול המקלף שכבות, רק לקראת סיום הריאיון אני מגלה משהו מהכוח המניע של שניהם. נעמה מספרת שעד גיל שש היא גדלה בבית ילדים בקיבוץ, שבאופן חריג לתקופה שימר את עקרונות הלינה המשותפת, ושגם היא וגם דניאל הרגישו לבד בתקופות מסוימות בחיים.

"חשוב לנו בעשייה שלנו שאנשים לא ירגישו לבד", אומרת נעמה. "גם עם הריבים שלהם. לא לשמור בבטן כשקשה. אני חושבת שמתוך הכאב של כל אחד מאיתנו, ההבנה שאפשר לא להישאר עם זה לבד, הפכה ממש להיות המתנה שלנו לעולם. 

"בגלל שהתקופה הנוכחית היא תקופה שהרבה זוגות עוברים בה אתגרים, חשוב לי להעביר את המסר שיש מה לעשות. זה לא שרק אצלם לא הולך טוב עכשיו, זאת תקופה מאתגרת לזוגות, ואפשר ללמוד ולהשקיע בכך".

דניאל: "ואפילו בחמש דקות וחמישים וחמש שניות".

 

הכתבה פורסמה בגיליון אדר א' תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן