סגולות והנהגות על פי הפנימיות:
להיטהר מהחמץ הפנימי – השנה מקיימים את בדיקת החמץ ביום חמישי בערב. המנהג על פי הסוד הוא לקחת קערה או מגש עם סכין ומלח, ועליהם נר (כדאי שיהיה עשוי שעווה) וגפרור (למקרה שיכבה הנר). הסכין והמלח הם לשמירה רוחנית, כיוון שבפעולה הזו מנקים קליפות של טומאה. מלח הוא חומר משמר, ומלח בגימטריה – שלוש פעמים שם ה'.
מנהג מהאר"י הקדוש להחביא בבית עשרה פתיתים של חמץ כנגד עשר קליפות של טומאה שאנחנו מבקשים לשחרר כדי שיתגלו עשר הספירות של הקדושה. את פירורי החמץ מחפשים בכל פינות הבית לאור הנר: "נר ה' נשמת אדם חופשׂ כל חדרי בטן" (משלי כ, כז).
אני ממליצה לכל אישה לומר את נוסח ביטול החמץ במלואו, וכן ללכת לשרוף את החמץ ביום שישי בבוקר. אין תהליך מטהר מזה! הרב אליהו היה נוהג לשרוף גם את ארבעת המינים ואת הפתילות של חנוכה בשריפת החמץ.
בדיקת חמץ ושריפת חמץ הן סגולות גדולות להגנה ושמירה ממזיקים בעולם, להגנה מחרדות, מפחדים ומבלבולים, ולפתיחה אנרגטית גדולה. אני ממליצה לא לפספס את הרגעים היקרים האלה, ובמיוחד אנחנו, הנשים, האמונות על התקווה והניקוי.
קערת הסדר – הקערה היא "קולט האנרגיה" שלנו בשולחן, ולכן עורכים אותה, כמנהג האר"י הקדוש, על פי סדר הספירות. יש מנהג יפהפה להרים את קערת הסדר ולסובב אותה כמו כפרות מעל ראשי המשתתפים, אחד אחד. זאת סגולה להגנה ולאור מקיף.
מה נשתנה – ליל הסדר הוא הזדמנות לפתוח פתח אמיתי לילדים, לשאלות עמוקות ולקרבה גדולה. אני מבקשת ממך שב"מה נשתנה" תפתחי מקום בלב שלך לילדייך, ותאפשרי להם לפתוח בתוך עצמם את החקירה והשאלה, ואת היכולת להשתנות באמת. לראות שהרשע הוא לא בהכרח רשע, שהתם לא באמת תם… יש משהו באנרגיה הפתוחה של ליל הסדר שמשפיע לעומק על החיבור שלנו עם הילדים, ומזמין פתיחות וקרבה מיוחדת. ב"מה נשתנה" יש פתיחה גדולה בכל הרבדים: בגוף, בנפש, במגירות, בחדרים, במערכות היחסים, בבריאה. הכול נפתח ומשתחרר, ואני רוצה שתהיי בתודעה של פתיחה, כמו האות ה'.
והגדת לבנך – האוהב ישראל אומר שבליל הסדר יש הארה גדולה בחיבור בין ההורים לילדים, פתיחת האוזן להקשבה, כניסת הדברים ללב. אם יש משהו שאת רוצה שהילדים שלך יקבלו ממך – דיבור פנימי או כוונה – תגידי אותו בלילה הזה.
יש לך על מי להישען – כשאת יושבת בהסבה, תרגישי את הפתיחה בכל המערכת הגופנית. ההסבה היא תנועה של ישיבה פתוחה שיש בה אמונה – יש לי על מי להישען, יש לי על מי לסמוך. הרב אליהו היה אומר שגם נשים מסיבות.
ונצעק אל ה' – כשאומרים את המילים האלה בהגדה, אלה רגעים של פתיחת שערי שמיים, וטוב לבקש שם כל מה שהלב חפץ.
לפתוח לאליהו הנביא – כשפותחים את הדלת לאליהו הנביא, דעי שהפעולה הזאת היא המיצוי של כל התהליך של ליל הסדר. טוב להיות זאת שפותחת את הדלת, זו סגולה לפתיחה: בזוגיות, בעשירות, בבריאות, בתודעה… הרב מרדכי אליהו היה קם ופותח את הדלת בכוונה גדולה. "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (מלאכי ג, כג-כד). כשאת פותחת את הדלת, תכווני שתהיה פתיחה בכולך. תבקשי לזכות לגילוי אליהו הנביא, לגלות את הממד של הגאולה ממש, כי ברגע הזה יש גילוי. תבקשי להרגיש את האהבה והחיבור, הארה של שלום.
לשמור על האפיקומן – המנהג בבית הרב מרדכי אליהו היה לעטוף את האפיקומן במפית ולקשור על הזרוע של כל הילדים שיושבים בסדר. המשחק היה שמי שנשאר ער עד צפון יכול לבקש איזו הפתעה שהוא רוצה, ומי שהיה נרדם – מותר לקחת לו את האפיקומן. זה היה גורם לילדים להישאר ערים עד סוף הסדר ומביא לשמחה גדולה. היום אני מבינה שסבא רצה שנשמור את האפיקומן קרוב אלינו, כיוון שמבחינה רוחנית יש לו כוח גדול של שמירה והגנה.
גם היום, אף על פי שאני כבר לא ילדה, אני מבקשת מאבא שלי או מבעלי שיקשרו לי את האפיקומן על היד, לא מוותרת על התחושה העוטפת הזו. כמובן, אחרי צפון לוקחים את האפיקומן ואוכלים אותו בהסבה. כדאי מאוד להשאיר את הטעם הזה בפה ולא לאכול שום דבר אחר כך, חוץ משתיית מים. את האפיקומן אפשר לשמור בניילון ולשים חתיכה קטנה בארנק כסגולה לשמירה. טוב גם לשלוח ממנו לחיילים להגנה. אם אדם זקוק לרפואה, אפשר לטחון את האפיקומן ולתת לחולה לטעום ממנו, כבר ראינו מזה ניסים גדולים.
בני מלכים – ראוי בליל הסדר לנהוג כבני מלכים ממש, להתלבש בבגדים מפוארים ולערוך את השולחן עם הכלים הכי משובחים, וה' מחזיר הוצאות שבת וחג. טוב להיזהר לא לדבר שיחות חולין – איפה הייתי, מה עשיתי, אלא רק שיחות קודש (בלי להעיר לאחרים כמובן). כפי שאומר השל"ה הקדוש: "קדושת לילה זה וכל הדינים הנוהגים בו, קדושה רבה במאוד. כי אז בחר בנו ה' יתברך מכל העמים וקידשנו במצוותיו. על כן ראוי לאדם להיות נזהר שלא ידבר בלילה זה שום שיחה משיחות חולין, ויזהיר לבני ביתו על זה, ולא יהיו נפרדים מדבקות השי"ת, רק יתעסקו במצוות הלילה ובסיפורי ניסי מצרים ולפרסמם לבני ביתו".
המשך הכתבה בגיליון ניסן תשפ"ה,קרדיט: הרבנית רחל בזק
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן
