לא יודעת מה איתכן, אבל חודש כסלו תמיד מביא לי בשורה של התעוררות פנימית. בעיניי זה לא סתם עוד חודש בלוח השנה. כסלו הוא חודש של ניסים, של גאולה, של אמונה, של גילוי האור מתוך החושך.
אבל השנה, נדמה שהחושך מתעבה: חדשות, שערוריות, פרשיות. כל מה שהיה מוסתר מתגלה. התשובה נמצאת דווקא באור. אומרים שהשעה החשוכה ביום היא השעה שלפני עלות השחר. כלומר, אם כל כך חשוך, אפשר להבין איזה אור עוצמתי עומד להאיר ולהתגלות.
זה קצת כמו הניקיונות לפני פסח. כשמתחילים לנקות, מגלים כמה לכלוך מסתתר מתחת לשטיחים. זה לא לכלוך חדש – הוא תמיד היה שם, רק שלא ראינו אותו. כך גם עכשיו, לפני הגאולה, העולם עובר ניקוי יסודי: כל השקר, הזיוף, מה שלא באמת – צף למעלה. חשוב שנזכיר לעצמנו שזה לא סימן לקריסה. הפוך, זה סימן לריפוי.
האמת שלנו
כך קרה בי״ט בכסלו, היום שמציין את גאולתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו״ר הזקן, ממאסרו ברוסיה. המאסר שלו לא היה רק מאסר אישי, הוא היה קטרוג על הפצת חסידות ברבים. יום השחרור שלו מהמקום הכי נמוך נקבע כראש השנה לחסידות – תחילת גילוי האור הפנימי של התורה לכל היהודים באשר הם. מאז אנחנו רואים את השפעת החסידות בעולם על אנשים שהיו רחוקים מכול ועל חיבור מהותי ופנימי למצוות.
אני רואה את זה מתקשר אלינו אישית. אני זוכרת את עצמי בגיל 19, חיילת בחיל האוויר. לא ידעתי מה זה “שמע ישראל”. לא הכרתי את הפסוק הזה שעליו עומד כל עם ישראל. גדלתי בעולם שלא דיברו בו על הקב״ה, לא על נשמה, לא על אמת.
עד שיום אחד נחשפתי לאמת הזו, ליהדות, שבמשך כל השנים ניסו להעלים מאיתנו. גדלתי בארץ ישראל, לא באיזה חור בעולם, אבל היה חשוב למערכת החינוך לא להכניס יהדות כמו שהיא, אלא לסלף אותה, כדי שאחשוב שזה מקצוע משעמם שאבד עליו הכלח והוא לא רלוונטי לחיינו. כשנחשפתי לאמת, אני זוכרת ששאלתי את עצמי – רגע, איך זה שאני לא יודעת? איך זה שלא הכרתי את המאור הזה? איך זה הוסתר ממני ומכל החבר׳ה שלי כל השנים?
אני זוכרת את שיעור החסידות הראשון שנכנסתי אליו, של הרב יוסי גינזבורג בתל אביב, בפאב בדיזנגוף סנטר. הוא דיבר בכזו שלווה, שהרגשתי שזה מה שהיה חסר לי כל השנים. פתאום הבנתי שהאמת היא לא ברעש ובצלצולים, אלא בקול דממה דקה.
לא הבנתי כלום ממה שאמר הרב, אבל דבר אחד הבנתי: שיש פה אמת. ואותה אני רוצה ללמוד. כך התחלתי לחקור, עקב בצד אגודל, בידיעה ברורה שיש כאן שורשים עמוקים ויסודיים שכל השנים ניסו להחביא מאיתנו וכעת הגיע הזמן לגלות אותם.
מאז החיפוש לא נגמר. מתוך המקום שבו לא ידעתי כלום, מתוך בלבול מאוד סוער בתוכי, הגיעה הבחירה באור. ההליכה אליו לא פשוטה, אבל עצם הבחירה היא גאולה של כל אחת מאיתנו.
כותבת-מורן קורס
המשך הכתבה בגיליון כסלו תשפ"ו,
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן
