על פי תורת הסוד, לכל שבוע בספירת העומר יש מידה משלו, ולכל יום יש עבודה פנימית המיוחדת לו. בפרויקט מיוחד, נשים שהספירות שזורות בחיי היום יום שלהן, משתפות בסיפורן האישי ויוצקות משמעות נוספת לימי הספירה
הצטבר עלייך כל כך הרבה לכלוך. אז את מסתכלת בראי ואומרת, 'אני צריכה לעשות delete, ביטול, לאישה הזאת. אני צריכה להיות אישה אחרת, אישה חדשה
כל גידול שהוא לא בני אדם קטנים שיצאו מרחמי הוא חתיכת טרחה מיותרת. למה לגדל מחמצת כשאפשר לקנות לחם פרוס בסופר, או לגדל תרנגולות לביצים כשאפשר להשיג בקלות רבה קרטון ביצים במכולת?
כשאני משתפת במקומות אישיים ומצפה להכלה, אני מצפה שהוא יחזיק איתי את המקומות שקשה לי לשאת לבד? לקיחת אחריות אישית ורגשית של כל אחד על עצמו, היא תשתית לבריאות של הקשר הזוגי
כמעט שבע שנים שלאה גולדין, יחד עם בעלה שמחה, הופכת כל אבן בדרך להשבת בנה, סגן הדר גולדין, משבי חמאס. ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, היא פוסעת דרך זיכרונות ילדותו עד לאירוע שהפך אותה בעל כורחה לדמות ציבורית, ומספרת על הגעגוע, על האכזבה מהפוליטיקאים ועל התקווה שעוד תזכה להשיב את בנה לקבר ישראל
שנים צעדו יחד הרב ישעיהו הבר ז"ל ואשתו רחל * לפני 12 שנים הקימו השניים את ארגון 'מתנת חיים', שהעניק חיים חדשים למאות חולי כליות בארץ והוביל למהפכה של ממש בכל הנוגע לתרומות כליה אלטרואיסטיות * ביתם שבירושלים הפך למוקד התעניינות שמושך רופאים ועיתונאים מכל רחבי העולם * לקראת יום השנה לפטירתו של בעלה מנגיף הקורונה, מספרת הרבנית רחל על געגוע שאין לו סוף, על אתגרי החיים שחישלו אותם כזוג ועל שנת שיא בתרומות כליה
שנים של שליחות ציבורית, בית פתוח, נסיעות בכל רחבי הארץ לחיזוק ולתמיכה, עמידה מול דמויות ציבוריות שסרחו ומסירות אין סופית למען הכלל הפכו את הרב שמואל והרבנית טובה אליהו לדמויות אהובות ומשפיעות ביותר על כולנו, ברמה התורנית והציבורית. כעת הם מדברים על אתגרי השעה, על ההתמודדות עם מגפת הקורונה ועל תהליכים חברתיים ומבהירים: 'זו טעות לחשוב שהמשיח לא בא, אנחנו נמצאים בימות המשיח ומתקדמים בתוכם כל הזמן'
אני לא מבינה איך מגיעים למצב של כיור ריק, כזה שאפשר ממש לשטוף אותו עצמו. עולם הכוסות והכפיות הוא בור ללא תחתית, אין לי מושג איך נראה החור של הביוב בסוף המנהרה הזאת
סיפורה של קרינה צ'פלינסקי מתפרש על פני שלוש יבשות, שלושה דורות ושלושה יצרני שוקולד, שהיא האחרונה שבהם. את אהבתה הגדולה לשוקולד היא שזרה יחד עם אהבתה לארץ ישראל ולנופיה, ושניהם יחד באים לידי ביטוי בהחלטה להקים מפעל מקצועי ומרשים, שאין שני לו, בקיבוץ קטנטן ברמת הגולן. כבר 15 שנה שהיא מייצרת שוקולד, מאמינה בסגולותיו הבריאותיות, מתרגשת מהעבודה, ומקווה שילדיה ימשיכו את המורשת המשפחתית
תקופה שבה שילוב בין אימהות לקריירה הפך לאידיאל, ולעתים קרובות גם לכורח כלכלי, נשים רבות קורסות תחת הניסיון לתחזק בית מתוקתק, ילדים מחונכים ועבודה דורשת. נשים שבחרו לפרוש מהמרוץ ולקחת פסק זמן משמעותי לגידול הילדים, מספרות על אימהות אחרת, על בית רגוע, על פניות רגשית מופלאה, ואפילו על אפיקי פרנסה חדשים שנפתחו להן