בין החמץ למדבר: פרשת בשלח

אחרי הניסים הגדולים במכות וביציאת מצרים החפוזה מגיעה הליכה ארוכה ארוכה במדבר, מה מלמדת אותנו התורה על הפער הזה בין המהר ללאט?

פרשת בשלח מציגה את השיא של יציאת מצרים, המרדף של פרעה אחרי בני ישראל וההצלה הגדולה בים

אחד מהניסים הכי גדולים של עם ישראל, חז"ל אמרו "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי "(מכילתא דשירה ג, ד"ה זה אלי) ככול הנראה דרגתם של בני ישראל ברגעי יציאת מצרים הייתה גבוהה מאי פעם ומצבם הדרדר בחטא העגל

אך לא כך פני הדברים,אם נעמיק במדרשים נראה שקיטרוג עצום עמד על בני ישראל באותו הרגע על הים.

בילקוט ראובני בשלח סי' פב נאמר:
שבאותו רגע שמלאכי השרת ראו את בני ישראל על הים ואת מצרים רודפים אחריהם, אמרו להקב"ה "הללו עובדי עבודה-זרה והללו עובדי עבודה-זרה. מדוע אתה מציל את ישראל ומטביע את המִצרים בים, הרי אין הבדל ביניהם:"

המדרש אומר שהקב"ה ירד בעצמו במכת בכורות להוציא את בני ישראל כי ,אף מלאך או שליח אחר לא היה מצליח להוציא את בני ישראל ממ"ט שערי טומא שנמצאו בהם והדברים האלו, יחד עם הניגודיות העצומה בין החופזה של יציאת מצרים לבין ההליכה במדבר 40 שנה מתמיהה למדי, אנחנו שואלים את עצמנו האם מצבם של בני ישראל מבחינה רוחנית היה כה נמוך מבחינה רוחנית שהיו צריכים 40 שנה כדי להתנקות מטומאת מצרים.

ואפשר ללמוד מכך, ששתי בחינות של עבודה יש לאדם בעולם הזה: האחת "ויצאתם בחצות הלילה בחיפזון" והשנייה , "והלכת במדבר 40 שנה"

במהלך חייו יהודי מגיע במידותיו לכול מיני סיטואציות שהוא לא צריך להיות בהן או שהוא עוד לא שם מבחינה רוחנית והתורה מלמדת שיש שני סוגי התנהגות בהם

"ויצאתם בחצות הלילה בחיפזון"- יש מקומות שצריכים לברוח באותו הרגע שקולטים שאנחנו שמה, המקומות השליליים והלא טובים שבתוכנו- יכול להיות חברה לא טובה, או מידה רעה שפוגעת באדם ופה מלמדת התורה לצאת כמו יציאת מצרים,עכשיו! בלי לחשוב לרגע,גם כשאין כול סיכוי לנצח ושם מובטח שהקב"ה ירד בעצמו לקרוא לנו וש "יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"

אם נחזור לבני ישראל במצרים, מצבם שיקף בדיוק את המצב שבו צריך לפעול כיציאת מצרים: כאשר אדם רואה שאין לו כול סיכוי לנצח ושהוא מושקע עמוק עמוק למטה והיחיד שיכול להוציא אותו ממצבו זה הקב"ה, ברגע שהוא מבין ומספיק שהוא קם ומתחיל לצאת מ"מצרים" שלו והוא כבר נכנס לבחינת "יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן.  "

ויש "והלכת במדבר 40 שנה"- עבודות ארוכות שהמלחמה העיקרית בהם זה היאוש מחוסר התקדמות ונפילה אחרי נפילה- בדיוק כמו בני ישראל במדבר, על אשר יגיע ל"ארץ המובטחת"

זו עבודה קשה ויומיומית לדעת איך לפעול נכון, כי בכל רגע מגיעה לפתחנו הבחירה איך לנהוג. מפרשתנו אנחנו לומדים יסוד עצום בעבודת השם, דווקא כשבני ישראל היו במצב הרוחני הקשה ביותר, דווקא אז הם ראו את הניסים הגדולים ביותר, כך גם בפרטיות האדם, "אין שום יאוש בעולם כלל"

 

שבת שלום

אודות הכותב/ת

השאר תגובה