);

לא בשמיים היא: ביקורת תרבות

"החבורה הזאת, שהיא תלושה והזויה אך שובת לב ומלאת חן, מצליחה לקחת את הצופה איתה למסע של חיפוש עצמי" המופע 'שמימיים' מבית אספקלריא, על בימת התאטרון. ביקורת תרבות

על במת התיאטרון בבית מזי"א בירושלים עומדים תשעה גברים. הבמה ריקה לחלוטין, בלי תפאורה או אביזרים, מלבד אבן אחת קטנה בצד הבמה, שכמעט לא מבחינים בה. השחקנים גם לא ידברו לאורך המופע.
לפחות לא בשפה שתבינו, לרוב.
ההבנה שהמופע מסתמך אך ורק על עבודת הגוף של השחקנים ותו לא מחלחלת לאט לאט, עם כל תנועה, פירוק ותנועה חדשה שנבנית. אך כמו יצירה טובה, היא לא נחה לרגע על זרי הדפנה שמפזר לה הקהל, וברגע שחשבתי שזהו, הבנתי את הקונספט – שלפו אנסמבל השחקנים בזה אחר זה יש מאין הפתעות ששמרו על הקצב ורמת העניין לאורך שעה וחצי של מופע. זה הישג אדיר למופע כמעט אילם.

מופע התיאטרון- מחול 'שמימיים' מגולל את סיפורם של תשעה חסידים שמחפשים עשירי למניין. לא ברור לאיזו חסידות הם משתייכים או איפה בדיוק הם נמצאים. החבורה הרחיקה לכת בחיפושיה והיא מגיעה בתעופה על כדור פורח רעוע ונוחתת בשום מקום, נקודה גיאוגרפית אבסטרקטית ושוממת שלא ניתנת לשיוך. החסידים זועקים "מניין" לכל עבר, משוועים לאחרון שישלים את העשירייה המנצחת ויהפוך אותם מתשעה חסרים לאחד שלם. הדחיפות של החיפוש אחר העשירי הופכת נואשת ומיוסרת והשאלה שחוזרת ומהדהדת, כמו במחזה אבסורד קלאסי, היא האם הם מחפשים באמת רק אדם נוסף לתפילה, או משהו עמוק ושורשי יותר, מהותי ונצרך הרבה יותר, שישלים אצלם, אצלנו, חלק חסר בנפש.

מסע של חיפוש עצמי. צילום: אילן בשור

אנסמבל השחקנים-רקדנים לא מנסה לייפות דבר.
הם נעים, זועקים, נוהמים, בוכים וצוהלים על הבמה כאילו אף אחד בחדר אינו רואה אותם. הם מתמסרים באופן טוטאלי ומעורר הערצה לתפקיד ולמחזה כולו, שבמהלכו הם נעים על הרצף שבין קבוצה שפועלת כקולקטיב אחיד ושטנצי, ובין תשעה אנשים שונים, עם רצונות וחשיבה משלהם, שרבים ומתפלפלים ביניהם על סוגיות בגמרא או על מי ייגש לשאול עוברי אורח אם הם פנויים למניין.
המחזה כולו בג'יבריש, מלבד המילים "מניין" וסוגיה מתוך מסכת ברכות שמביאה את המקור לחשיבות המניין, הנושא שלשמו נתכנסנו.
המסע של הדמויות בחיפוש אחר העשירי מביא אותם לקצה הטירוף ופורט על קשת שלמה של רגשות, מצחוק ועד דמע. הם לא מהססים לגעת בנושאים חשופים וכואבים ולשאול שאלות, אך לא פחות חשוב מזה, הם לא מפחדים מהומור.
התנועה על הבמה היא שילוב בין הכוראוגרפיה הנהדרת של אופיר נהרי (כמו כתיבתו ובימויו הנפלאים למופע
כולו) ועבודת אימפרוביזציה שהשחקנים עבדו עליה לאורך החזרות. הפסקול המקורי למחזה, שהלחין נהרי יחד עם מתן ביטון, מוסיף קומה נוספת על הדרמה המתחוללת על הבמה, כמו גם התלבושות המדויקות של מתן אנחייסי (שהוא גם אחד מחברי האנסמבל).
החבורה הזאת, שהיא תלושה והזויה אך שובת לב ומלאת חן, מצליחה לקחת את הצופה איתה למסע של חיפוש עצמי, שבמרכזו עומדת השאלה איפה נמצא הפרט בתוך הקבוצה – האם אני עצמי ראוי רק מעצם היותי, גם מחוץ לגבולות המניין הכללי? ועד כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת כדי להיות שייכים ולהרגיש חלק?
מופע חובה לכל
מי שאי פעם שאל את עצמו את השאלות הללו.

שמימיים, יוצר ובמאי: אופיר נהרי,
מבית תיאטרון אספקלריא.
עיצוב תפאורה: ניר זאבי, עיצוב תאורה: זיו וולושין, מוזיקה: אופיר נהרי ומתן ביטון, עיצוב תלבושות:
מתן אנחייסי.
ליצירת קשר והזמנת כרטיסים: אתר אספקלריא

מתוך מדור התרבות במגזין פנימה 

אודות הכותב/ת

טל ביסמוט

השאר תגובה