מה היה לנו?

אין דבר כזה, למחוק שורשים. אי אפשר למחוק עבר של בעלת תשובה, למשל. את תצאי כל כך מבולבלת. אמא שלך היא תמיד אמא שלך, המוצא שלך הוא תמיד המוצא שלך

בכל אישה מסתתרת ילדה קטנה. נשים הן בסך הכל ילדות קטנות שרוצות לשבת ולקבל עצה טובה מאמא. והגילוי המופלא הוא שרק כאשר יהיה בית לאמא הבוכייה / לרחל אמנו / לשכינה, רק כשיהיה בית לאבא, את תוכלי סוף סוף לנוח ולהיות שוב הילדה הקטנה של מישהו. יהיה לך בית לחזור אליו. כשדואגים לעבר שלנו, מכינים לעצמנו את העתיד שלנו.

זה חלק מהאשם הנורא של מגילת איכה: פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ (איכה ה’, י”ב). “נהדרו” – מהמילה ‘הדרן’; חזרה, בארמית. אף אחד לא חזר אל הזקנים.

וזו הייתה הטעות של אספסיאנוס, המצביא הרומאי שהחריב את ירושלים. “צִיּוֹן – שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ” (ירמיהו כ”ו, י”ח), כך הוא אמר. “אני רוצה שיחרשו את הר הבית ולא יישאר שם כלום. תפסיקו להיות אנשים גלותיים. די לבכיין איפה היה כל דבר. פה המזבח ושם ארון העדות – מספיק. תהיו אנשים חדשים. תתחילו התחלה חדשה בכל מחיר”.

אבל איך נדע לאן נחזור אם לא נדע מאין באנו, אספסיאנוס? חייבים לחזור אחורה. חייבים לזכור מֶה הָיָה לָנוּ (איכה ה’, א’), זו העבודה של הימים האלה.

עבר ועתיד במזוודה

ילד שיש לו עבר יש לו עתיד. זו קלישאה ידועה, ונכונה עד כאב. לפני שנתיים הייתי בוועידה גדולה בדרום אפריקה, ושמעתי שם הרצאה של פסיכולוג יהודי בשם גרי ניומן. הוא כוכב עולמי גדול, בן אדם עם כיפה שחורה. הוא סיפר שנערך מחקר נרחב, שאלו ילדים: “מה אתה יודע על סבא? מה סבתא שלך הייתה עושה? מה אתה יודע על ההיסטוריה המשפחתית שלך? איך קראו לאבא של סבא שלך?” ולאחר שהילדים מילאו את השאלונים, עקבו אחריהם לאורך כמה וכמה שנים.

התברר שהילדים שידעו לספר מה סבא עשה (“סבא הקים עסק ודוד ברל חירב לו הכל, סבתא פייגה רצתה להתחתן עם ג’ורג’ ודודה אליזבט עשתה פדיחות”) הם הילדים שהצטיינו בלימודים, היו מלאי ביטחון עצמי ובעלי חברים והתחתנו באושר ובעושר. לעומת זאת, אלו שלא ידעו דבר על המשפחה שלהם, החיים שלהם היו מבולגנים והבחירות הזוגיות שלהם היו כושלות. זה היה מחקר אבסולוטי ברמת התאמה של תשעים אחוז.

אלה שידעו – הצליחו. והמשמעות היא, שהם גם ידעו איזה צער עבר על אבותיהם. ועל אבות אבותיהם. מה קרה לסבתא בשואה, מה קרה לדודה כשהעסק התמוטט, איך פעלה אמא ברגעי משבר ואיך לסבתא של סבתא הייתה אנגינה שפגעה לה בסוגר הלב. כשהם ידעו את כל הרכילות המשפחתית, הם גדלו להיות ילדים עם שורשים. כי כשיש עבר, יהיה גם עתיד.

מכים שורשים

הוא דיבר גם על אלה שמיד שואלות אותך, “תגידי, את מרוטשילד האלה או מרוטשילד האלה?” או שהן מתחילות לבדוק איזה ‘מזרחי’ אני, שהרי כידוע ‘מזרחי’ זה שם מודבק. בתפוצות הגולה, כשראו מישהו קצת חום, אמרו מיד אִם חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ את השם ‘מזרחי’. מישהו שקצת נראה מהאוריינט, מיד הדביקו לו את השם ‘מזרחי’. אז כולם מתחילים לנבור: “אתם מאלה או מאלה?” וגרי ניומן אמר שזה החיידק היהודי הגדול ביותר, לברר בדיוק מנין באת.

אין דבר כזה, למחוק שורשים. אי אפשר למחוק עבר של בעלת תשובה, למשל. את תצאי כל כך מבולבלת. אמא שלך היא תמיד אמא שלך, המוצא שלך הוא תמיד המוצא שלך ואם יש לך משהו טוב זה מהאמא הזו מהקיבוץ, שהייתה אוכלת כל מיני חיות ורדרדות בתוך הלחם בחול המועד פסח. כולך – ממנה!

היום נצא בעזרת ה’ למסע הגדול הזה, אלה מסעיהם למוצאיהם. והמסקנה של כל הדיון הזה היא שאנחנו חייבות להתחיל לחפור בסיפורי החורבן המדכאים האלה שוב.

אודות הכותב/ת

הרבנית ימימה מזרחי

כתוב תגובה