פרדוקס הקרבה והריחוק

כאשר אנחנו חוטאים, האהבה שה’ אוהב אותנו מתבטאת בכך שהוא מעניש אותנו. כך יש לנו אפשרות לתקן את עצמנו ולחזור ולהתקרב אליו

חודש אב הוא החודש הכי פנימי בחודשי השנה, והדבר מתבטא בשמו. אב. אבא. אומנם תחילת החודש מעוררת בנו תחושת מרחק, האשמה על החורבן גורמת לנו להרגיש נזופים ומרוחקים; אך בחלוף האבלות יש היפוך וקרבה. משיח נולד. יש שנוהגים לנקות את הבית כדי לקבל פני משיח. וכן, לא אומרים תחנון בתשעה באב בגלל מה שנאמר באיכה, ”קרא עליי מועד”.

יש פרדוקס מהדהד בין הקרבה והריחוק, שנוכח בצורה חזקה בימי התענית על חורבן הבית, ובייחוד בתשעה באב. הגמרא מספרת שכאשר באו נוכרים להיכל, בזמן החרבת בית המקדש, הם נכנסו לקודש הקודשים וראו את הכרובים, שהיו מעורים (מחוברים) זה בזה. והוא פלא. הרי אנחנו יודעים שכאשר ישראל היו עושים רצונו של מקום היו מעורים זה בזה, וכאשר חס וחלילה לא, היו מפנים עורף זה לזה. לכאורה בזמן החורבן היה שיא המרחק האפשרי. איך יכול להיות שבזמן הזה היו מעורים זה בזה?

תיאור זה גורם להבין בצורה חדשה את מידת הדין האלוקית. כאשר אנחנו חוטאים, האהבה שה’ אוהב אותנו מתבטאת בכך שהוא מעניש אותנו. כך יש לנו אפשרות לתקן את עצמנו ולחזור ולהתקרב אליו. אם אדם מתנהג בצורה פוגענית ואין מי שמגביל אותו, הוא חושב שכך טוב לנהוג וממשיך בדרכו. חוסר אהבה מצד הזולת מתבטא בכך שהוא לא מנחה אותו ומעמיד אותו על טעותו. אהבת הזולת מתבטאת בתוכחה ולעיתים בעונש.

עומק מידת הדין הוא רחמים. ולכן, כשנכנסו נוכרים להיכל הם ראו כרובים מעורים זה בזה. אהבת ה’ אותנו לא זזה כמלוא הנימה, אלא, בעקבות חטאינו, היא מתגלה בעונש שה’ משית עלינו כדי לתקן אותנו. לכן אנחנו מודים לה’ שכילה חמתו על עצים ועל אבנים.

רחמי הדין

בחודש אב יש הזדמנות להתבונן בצורת הגילוי העמוקה הזאת של אהבת ה’ אותנו. אהבה מסותרת. אנחנו אבלים על החורבן ועל חולשותינו האנושיות, ובטוחים באהבת ה’ אותנו. בשנה וחצי האחרונות אנחנו עוברים צרות קשות וישועות גדולות. נגיף הקורונה הפיל חללים רבים והביא הרבה צער וקשיים, וגם לימד אותנו שותפות, ביתיות, גמישות, ריבוי תורה וחסד.

סוף סוף יצאנו מהמגפה, והתרגשה עלינו צרת האסון בל”ג בעומר. ומיד אחריה מבצע שומר החומות שטלטל את אושיות הקיום הערבי־ישראלי המשותף והרג בנו. את קולו של ה’ שומעים. אך מה הוא אומר לנו?

תכונתו של חודש אב מראה לנו לחפש בתוך הצרה את אהבת ה’ אלינו. בתוך העונש לחפש את הרחמים. בתוך המרחק כביכול למצוא את הקרבה. כמו בני זוג, שדווקא הכאב מכריח אותם להקשיב זה לזה מעומק הלב. כדי לקבל תשובות לשאלות צריך לפתוח את שערי הלב. להתבונן פנימה. להיות קשובים וכנים. להבנות, ולתהיות. ולפנות אל ה’.

מעומק הלב נולדת זעקה לה’ יתברך. פקח לנו את העיניים לראות את השגחתך מלאת הרחמים. פתח לנו את הלב לזכך את מעשינו ולפעול לטובה. הרם קרננו לגלות ולהאדיר את שמך. שים שלום בינינו וגלה לנו את אור פניך. הושיענו וניוושע.

אודות הכותב/ת

Avatar

כתוב תגובה