רחם.
המקום הראשון בסדר המוגנות בעולם.
בהסתכלות נשית ורפואית, הרחם הוא המקום הטוב ביותר לילד שלנו לפני בואו לעולם המשוגע הזה.
אני זוכרת הריונות שהייתי יושבת עם היד על הבטן ומאושרת מהידיעה שהילד שלי מקבל את כל מה שהוא צריך. השבוע התאוריה הזאת נופצה.
הרחם אינו מקום מוגן, בעצם, שום מקום כבר אינו מוגן. ואין כללים ואין גיל לקרבנות הטרור.
המקום הראשון בסדר המוגנות בעולם.
בהסתכלות נשית ורפואית, הרחם הוא המקום הטוב ביותר לילד שלנו לפני בואו לעולם המשוגע הזה.
אני זוכרת הריונות שהייתי יושבת עם היד על הבטן ומאושרת מהידיעה שהילד שלי מקבל את כל מה שהוא צריך. השבוע התאוריה הזאת נופצה.
הרחם אינו מקום מוגן, בעצם, שום מקום כבר אינו מוגן. ואין כללים ואין גיל לקרבנות הטרור.
אני חושבת על שירה, כלה צעירה, הריון ראשון, האופטימיות של החיים. אני כבר לא יודעת אם יש מילים שיביעו את הזוועה הזאת.
מהרגע הזה של העמידה בטרמפיאדה, זוג מפטפט, נינוח ופתאום אימה, צרור יריות, שחור, כאב והכל יוצא מכלל שליטה. זהו, אין לה את היכולת להגן על הדבר התמים ביותר, העלום ביותר, הזך ביותר.
תחושת האובדן יחד עם איבוד השליטה הוא אחד הדברים ששברו אותי בסיפור הזה של התינוק שעוד טרם היוולדו למד מה זה יהודי ועוד טרם נימול כבר הפך לקורבן.
מהרגע הזה של העמידה בטרמפיאדה, זוג מפטפט, נינוח ופתאום אימה, צרור יריות, שחור, כאב והכל יוצא מכלל שליטה. זהו, אין לה את היכולת להגן על הדבר התמים ביותר, העלום ביותר, הזך ביותר.
תחושת האובדן יחד עם איבוד השליטה הוא אחד הדברים ששברו אותי בסיפור הזה של התינוק שעוד טרם היוולדו למד מה זה יהודי ועוד טרם נימול כבר הפך לקורבן.
ואנחנו? איפה אנחנו בסיפור הזה? צועדים כצאן הממתין לרועה שיקום ויגן עליו.
שכחנו להיות אריות, שכחנו את הזהות שלנו.
הצעקה שעומדת במעמקי בטני מסרבת לצאת. אני עוד מפחדת מהמילים שאני עלולה להוציא.
שכחנו להיות אריות, שכחנו את הזהות שלנו.
הצעקה שעומדת במעמקי בטני מסרבת לצאת. אני עוד מפחדת מהמילים שאני עלולה להוציא.
כרגע אני רק חושבת על ילדי.
אלה שאין לי יכולת להגן עליהם.
אלה שכבר מזמן אינם ברחם, הם מבינים את מה שקורה מסביב ועם כל זאת, לא תמיד מבינים.
אלה שאין לי יכולת להגן עליהם.
אלה שכבר מזמן אינם ברחם, הם מבינים את מה שקורה מסביב ועם כל זאת, לא תמיד מבינים.
אני חושבת על שירה ועמיחי איש-רן שמסע שיקום מצפה להם. שיקום הגוף, שיקום הנפש ומתפללת שהקב"ה ייתן
להם כוחות. שהאהבה תנצח את הכאב. שהזוגיות תחסה על האבדן.
ושאנחנו, שאנחנו לא נשכח את שמו של עמיעד- ישראל.
שלא יכנס לרשימת הקורבנות שיקח לנו זמן לתת להם פנים.
שנזכור תינוק בן ארבעה ימים שמדינת ישראל לא הצליחה להגן עליו.
להם כוחות. שהאהבה תנצח את הכאב. שהזוגיות תחסה על האבדן.
ושאנחנו, שאנחנו לא נשכח את שמו של עמיעד- ישראל.
שלא יכנס לרשימת הקורבנות שיקח לנו זמן לתת להם פנים.
שנזכור תינוק בן ארבעה ימים שמדינת ישראל לא הצליחה להגן עליו.
יהי זכרו ברוך.
אין גיל לקורבנות הטרור. איור: אור רייכרט
4 תגובות
את התמונה הזאת צריך להוריד מיד! השתגעתם?
ממש לא !!
זו האמת, הנאצים החדשים מסמנים ומחפשים אותנו גם בתוך הבטן.
תמונה מזעזעת חזקה ולצערנו גם אמיתית !!!
למה השתגעתם?
זה נורא וזו לא הפעם הראשונה שנרצח תינוק בבטן אימו- זה קרה גם בפיגוע בעמנואל ביולי 2002