ליבה של שרה לא עמד לה.
סצנת הכמעט-עקידת יצחק בנה הייתה עבורה יותר מידי והיא לא הגיעה לראות את סוף הסיפור. את חיי בנה. רש"י מתאר את מותה הסמוך לעקידת יצחק במילים:
לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה (כ"ג,ב)
מותה של שרה הוא סיפור טראגי נוסף וקשה בחייו של אברהם, סיפור הרצוף נסיונות וקשיים לכל אורך הדרך. בעוד אברהם קיבל את הכול באהבה ובאמונה שלמה ללא עוררין על הנהגת השם והניסיונות שזימן לו – אנחנו מתקשים להבין את הדברים. קשה לתפוס שצדיק ורע לו, ואברהם הוא אולי הדוגמא הראשונה לכך, אך בהחלט לא האחרונה, החל ביעקב, דרך יוסף, דוד, איוב, ועוד רבים וצדיקים שסיפור חייהם רצוף מכשולים ו"במפרים" אמוניים שאנחנו לא תופסים.
יש דין ויש דיין
השבוע היינו עדים לאירוע שהדעת לא יכולה לקבל ולהכיל. משפחה שלמה שנספתה בתאונה, זוג הורים ושישה ילדים, ועוצמת הכאב והטלטלה על אובדנם והאסון הכבד כל כך אדירה, שנדמה לנו שלא יכול להיות שהעולם ממש ומתקיים.
בשיחות הר"ן אומר רבי נחמן דבר תמוה:
וּבֶאֱמֶת, אֵין אָנוּ מְבִינִים דַּרְכֵי ה' עַל כָּל פָּנִים
נִמְצָא שֶׁלִּפְעָמִים אֶחָד עוֹשֶׂה דְּבָרִים טוֹבִים הַרְבֵּה
וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין לוֹ גְּדֻלָּה
מֵחֲמַת שֶׁמֻּכְרָח עַל פִּי הַגְּזֵרָה שֶׁיֻּפְסַק אֶצְלוֹ הַגְּדֻלָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
וְלִפְעָמִים אָדָם זוֹכֶה לִגְדֻלָּה עַל יְדֵי דָּבָר אֶחָד
אֲפִילּוּ עַד דּוֹר רְבִיעִי
וְהָבֵן
דבריו של רבי נחמן מאוד לא פשוטים להכלה. לכאורה יאוש גדול צריך לצמוח מהם. האם בעולם אין דין ואין דיין? העולם הוא הפקר ולא משנה מה עשית או לא עשית? אין שכר ועונש?
השגחה פרטית על כל עשב ועשב
המוטיב החוזר של אבותינו וגדולי התנ"ך שנפגשים בצורה עקבית בייסורים וקשיים אינו מקרי. ההפך הוא הנכון. דווקא כיוון שזה מוטיב החוזר על עצמו שוב ושוב בא ללמד אותנו שחבוי כאן יסוד חשוב באמונה והנהגת השם בעולם.
קחו לדוגמא את דוד המלך, פרשת חייו רצופה נסיונות, רדיפות, מלחמות וייסורים מבית ומחוץ – ודווקא הוא, מכולם כותב ספר שירה שלם שמהלל את השם ופועלו. "הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם" – כותב דוד בתהילים פרק כ"ה.
דוד אינו עיוור למציאות. הוא זוכר בדיוק מה הוא עבר ויודע, שכאדם רגיל הוא היה אמור לזרוק הכול ולצעוק מצער. להיכנע לייאוש ולכעוס על השם. אך מה שהחזיק אותו זו הידיעה שהוא לא יודע. שהעולם לא נמדד בכלי ההבנה שלו והוא נשען כל כולו על השם בידיעה ששם האמת.
דבריו של רבי נחמן,לא רק שאין בהם ייאוש, הם בעצם הדרכה נפלאה שיש בכוחה להחזיק אותנו שפויים בעולם הזה. דווקא המילים הכל כך ברורות שלו שהעולם איננו הפקר,שיש השגחה על כל עשב ועשב שצומח, על כל עלה שנושר ובטח ובטח על בניו – אבל רק שלא ננסה לשפוט בכלי ההבנה שלנו ובהגיון האנושי המוגבל שלנו. כלומר,שלא נבין כלום ושלא ננסה להבין את הנהגת השם בעולם ולא ננסה להבין חשבונות שמיים, כי כאן אנחנו נידונים לכישלון. רק כאשר נאחז ביסוד הזה בכול הכוח, בלי לתת למחשבות לבלבל אותנו, ונבין שהעולם אינו הפקר, גם כשהמציאות היא קשה מנשוא ולא הגיונית וגם כשהאמת שלי אומרת אחרת- רק כך נשרוד את העולם הזה.
כי באמת, העולם אינו הפקר. אברהם אבינו ידע זאת והידיעה הזאת הייתה אצלו כה ברורה שהוא לא שאל שאלות, והוא זכה להיות אבי האומה.
דברים אלו נכתבו לעילוי נשמת
יריב, שושי, יעקב, עטרת, איילה, מוריה, ידיד ואביגיל בני משפחת עטר זכרם לברכה.
