המדרש מספר שאדם הראשון ראה את הימים מתקצרים והולכים ונבהל – אולי העולם חוזר לתוהו ובוהו, ואולי נגזר עליו מוות. נראה כי אותו פחד קדום מהדהד גם בצאצאיו. כשהימים מתקררים והאור מתמעט, רבים מתחילים להרגיש ירידה במצב הרוח. האפרוריות והחושך נכנסים גם אל המחשבות והגוף.
מחקרים מצביעים על כך שזו לא רק תחושה סתווית־חורפית, אלא תופעה שיש לה גם יסוד פיזיולוגי. החשיפה המופחתת לשמש מפחיתה את רמות הסרוטונין – מוליך עצבי הקשור לשמחת חיים – ומעלה את רמות המלוטונין – הורמון השינה, שגורם לעייפות. לאור השמש יש תפקיד מיוחד נוסף: הוא עשיר באור כחול, שכאשר נספג בתאים הוא מווסת את שעות הערות ותורם לשיפור מצב הרוח. מחקר שנערך ב־2021 על ידי צוות בראשות ד"ר רוקליין מאוניברסיטת פיטסבורג מצא כי אנשים הסובלים מדיכאון עונתי רגישים פחות לאור כחול לעומת אחרים, במיוחד בחודשי החורף. כלומר, לא מדובר רק ב"מצב רוח חורפי", אלא בשינויים פיזיולוגיים אמיתיים הפוגעים בשעון הביולוגי.
מעבר לגורמים הפיזיים, גם המציאות החברתית משתנה עם בוא החורף. השמש מזמינה אותנו לצאת החוצה, להיפגש ולהיות פעילים, אך כשהאוויר מתקרר והשמיים מתקדרים, גני השעשועים מתרוקנים, המפגשים החברתיים מצטמצמים, והחושך המוקדם מחדד את תחושת הבדידות.
עבור רבים אלו שינויים חולפים, אך אצל אחרים החורף מביא איתו לא רק דכדוך אלא גם דיכאון עונתי ממשי, הנקראSAD (Seasonal Affective Disorder). הסובלים ממנו חשים ריקנות ועצבות, עייפות, בדידות, קשיי ריכוז, איבוד עניין בפעילויות, בתחביבים ובמפגשים חברתיים, חוסר במוטיבציה, ובעיות כמו היעדר תיאבון או השתוקקות למתוק ועלייה במשקל.
לעומת דכדוך החורף, דיכאון החורף הוא בדרך כלל חמור ומתמשך יותר, ועשוי לדרוש טיפול מקצועי.
אבל יש גם תקווה: הטיפול בפוטותרפיה, טיפול באור, נחשב לאחד היעילים ביותר. ישיבה של 30-20 דקות מדי בוקר מול מכשיר הפולט אור בהיר במיוחד יכולה לחולל שינוי דרמטי. המכשירים מקרינים אור בעוצמה הגבוהה פי 20 מתאורה ביתית רגילה, ורבים מהמטופלים מדווחים על שיפור ניכר כבר בתוך שבוע מתחילת הטיפול. ההמלצה היא להמשיך בו לאורך כל חודשי החורף.
המלצות נוספות הן הקפדה על שגרת יום סדירה ופעילות גופנית, טיפול קוגניטיבי־התנהגותי (CBT) ומיינדפולנס, ובמידת הצורך גם תרופות נוגדות דיכאון. אפילו מקלחות ניגוד (חמות וקרות לסירוגין) או טיפוח גינה יכולים להועיל – הפרחים, הצבע והמגע עם האדמה מזכירים לנו את מחזוריות החיים ואת כוחה של הצמיחה.
חושך מצרים
על שינה, בריאות ומבט לכוכבים
אם אי פעם עמדת מתחת לכוכבים ונשמת נשימה עמוקה, אולי הרגשת את כוחות הריפוי של הלילה הטבעי.
החשכה, מאיימת ככל שתהיה, טובה למוח, לנפש וגם לגוף. בעבר בני האדם חיו בלילות חשוכים, לאור ירח, מדורות או מנורות נפט. כיום, כ־80% מאוכלוסיית העולם חשופה בלילה לזיהום אור: פנסי רחוב, שלטי ניאון ופרסומות זוהרות שמדמים יום מלאכותי. אלא שכמו שאנו זקוקים לאור ביום, אנו זקוקים גם לחשכה בלילה. חשיפה לאור מופרז בלילה משבשת את השעון הפנימי של הגוף, האחראי בין היתר על ויסות הורמונים ושינה, ומגדילה את הסיכון להפרעות פסיכיאטריות ולדיכאון.
האור בלילה עלול לגרום לנדודי שינה – מצב שמסכן את הבריאות במובנים רבים. הוא מפחית את ייצור המלטונין, הורמון השינה המופרש בחושך, פוגע במערכת החיסון, ומקושר לדלקות, לסרטן השד ולשבץ. נורות לד, הפולטות אור כחול קצר־גל, הן המזיקות ביותר מבחינה זו: אור כחול מדכא את ייצור המלטונין בעוצמה הגבוהה פי עשרה לעומת אור אדום. ההשפעה חמורה במיוחד כאשר חסרה לנו חשיפה מספקת לאור שמש טבעי במשך היום.
ולא רק האדם נפגע. זיהום האור מחבל במערכות אקולוגיות שלמות: חרקים נמשכים לאורות מלאכותיים ומתים בהמוניהם סביב פנסים – מה שפוגע בהאבקה ובשרשרת המזון; צבי ים שבוקעים בחופים נמשכים אל אורות העיר במקום אל האופק המואר של הים, ולעיתים מתים עוד לפני שהגיעו אליו; וציפורים נודדות מתבלבלות מהבהובי הערים ומסכנות את חייהן במפגש עם גורדי שחקים. מחקר רחב שפורסם ב־Science Advances מצא כי שטחי כדור הארץ המוארים גדלו ביותר מ־2% בשנה בעשור האחרון – שינוי דרמטי שמערער את מחזורי החיים של בעלי חיים בדיוק כפי שהוא משבש את המקצבים הביולוגיים שלנו.
מה בכל זאת אפשר לעשות? כדי לאפשר לגוף ולנפש להיטען מחדש, מומלץ לאמץ כמה הרגלים פשוטים: לבחור נורות חמות בגוון צהוב או כתום במקום אור לבן קר; להחשיך את חדר השינה בווילונות אטומים או להשתמש במסכת עיניים; לכבות מסכים כחולים לפחות חצי שעה לפני השינה; ולהקדיש בבית פינה מוארת בתאורה רכה ושקטה להתכנסות, קריאה או מדיטציה. ואם מתאפשר – לצאת מדי פעם אל מחוץ לעיר ולהרים מבט לשמי הלילה זרועי הכוכבים.
דווקא החושך מזמן לנו רגעי התבוננות פנימה. מחקרים מראים שתאורה עמומה מעודדת יצירתיות, ותנאי לילה טבעיים הם קרקע פורייה לתרגול מיינדפולנס – תשומת לב לרגע הנוכחי. צפייה בכוכבים בשקט הלילה מעודדת נוכחות מלאה, מפחיתה חרדה ומעניקה תחושת רוגע ואיזון. אפילו בלב העיר, מבט אחד לשמיים זרועי כוכבים יכול לעורר בנו יראת כבוד, תחושת שייכות ופרספקטיבה חדשה: המחשבות מואטות, הלחץ מתפוגג, הביקורת העצמית נחלשת – ובמקומה מתעוררת השראה פנימית לחמלה ולנדיבות.
האור הגנוז
כשהחושך הוא שער להתגלות
רעיון לדימוי: תיבה נעולה שיוצאות ממנה קרני אור
יש מי שמתארים את האור הזה כמו תחושת פליאה מול שקיעה נדירה או געגועים לאדם, לזמן או למקום שרחקו מאיתנו. אולי זו רק נוסטלגיה של הרגע, ואולי, כפי שמציעה הקבלה, זיכרון קדום של אור אחר, אינסופי, שידענו פעם.
לפני בריאת העולם, על פי המדרש, היה אור אינסופי. אור עליון ומופלא לאין ערוך מזה המוכר לנו מאור השמש. בעוד אור השמש מאפשר לראות למרחק מוגבל ולחוש רק את הגשמיות, האור שנברא ביום הראשון אפשר לאדם לראות "מסוף העולם ועד סופו": את העולמות העליונים, את אחרית הימים, ואת מהותם הפנימית של הדברים עצמם.
כאשר נברא העולם, נברא גם אור שנועד להביא את קץ החושך – להסיר את הכאב, הסבל והמוות. אלא שאור זה נגנז, ומאז עבודתנו הרוחנית היא לחשוף אותו מחדש: האור הגנוז הטמון בבריאה ובנפש האדם.
החושך, אם כן, איננו רק העדר אור, אלא שלב הכרחי בבריאה ובחיי הנפש. תורת הצמצום של האר"י מתארת כיצד האור האלוקי הוגבל כדי לפנות מקום לעולם – צעד ראשון המאפשר לבריאה להתקיים באופן עצמאי. גם שבירת הכלים מלמדת שאור רב מדי עלול להחריב, ורק מתוך הסתרה והתמעטות מתאפשרים צמיחה ותיקון.
המדרש על האור הגנוז מוסיף כי האור הקדום נעלם ונשמר לצדיקים לעתיד לבוא. החושך, אם כן, אינו עונש אלא הזמנה: רגע שבו האדם מתבקש לחפש, להתבונן פנימה, ולגלות את האור החבוי בו. כפי שכותב הזוהר: "נהורא איהו נהורא, ולא אתידע אלא בגין חשוכא" – האור מתגלה דווקא בזכות החושך.
האור הגנוז הוא גם מטאפורה לאור פנימי החבוי בכל אדם – רגעי התגברות, השראה, פתרונות פתאומיים או חוויות של התעלות – נגיעה שלנו בנצח. כשם שהתורה הנלמדת במעי האם נשכחת כדי לעורר אותנו לעמל ולגילוי עצמי, כך גם האור הגנוז מאתגר אותנו לחשוף את כוחותינו בעצמנו. דווקא מתוך ההסתרה מתאפשרת הצמיחה. דווקא בחושך מתגלה האור מחדש.
קרדיט: שרה גבאי
המשך הכתבה בגיליון חשוון תשפ"ו,
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן
