מיכל אלון (40), אחות, כוכב השחר
יעל ויסמן (40), עובדת סוציאלית וסטודנטית לסיעוד, כוכב השחר
גרות בשכנות צמודה בבית דו משפחתי, תאומות זהות

 • • •
התמונה של יעל מופיעה ברישיון הנהיגה של מיכל, הן גרות באותו יישוב, וארבעה עשורים אחרי שחלקו את רחם אמן מפריד ביניהן רק קיר בטון

>> איך הייתה הילדות שלכן כתאומות?
יעל: "גדלנו בבית גמליאל כחלק מקבוצה מגובשת. לא הוגדרנו כתאומות, ולא היה בלבול בינינו".
מיכל: "למדנו יחד ביסודי, ובתיכון התפצלנו לכיתות שונות. באותה תקופה הייתי בקשר עם בעלי לעתיד וקצת נפרדו דרכינו".
>> במה אתן דומות ובמה אתן שונות?
מיכל: "אני אחראית ורצינית יותר. יעל תמיד נטתה לשובבות ושטויות, אבל אנחנו נהיות יותר ויותר דומות עם השנים".
יעל: "יש לנו את אותו הטעם באוכל, ורופא העיניים שלנו היה בהלם שיש לנו כמעט את אותו המספר ואותו מבנה עין. שם קלטנו שאנחנו באמת ממש דומות, חוץ מטביעות האצבעות. למיכל יש בית פתוח ומארח, אני לעומת זאת צריכה מרחב ומקום לנשום. אני מסוגלת לשבת עם עצמי בבית קפה לבד ומאשימה בצחוק את מיכל שאני צריכה ספייס כי היא הייתה צמודה אליי ברחם".
>> יש ביניכן טלפתיה?
מיכל: "לא יודעת אם זו טלפתיה או שאנחנו פשוט חושבות את אותו הדבר כשקורה משהו, בגלל שגדלנו באותם התנאים ויש לנו את אותן אסוציאציות".
יעל: "לא נראה לי, אולי פעם או פעמיים הרגשתי כאב בטן כשמשהו קרה, אבל אני לא יודעת אם זה אמיתי או סרט שמאכילים אותנו".
>> מתבלבלים ביניכן? איך אפשר להבחין?
מיכל: "מאוד קשה להבדיל וזה מתסכל. לפעמים אני צריכה להוציא תעודת זהות כדי להוכיח שאני לא יעל".
יעל: "כשהמורים התבלבלו זה היה כיף, ומול האחים האחרים תמיד האשימו אותנו. היינו קולקטיב מאיים, אבל גם כזה שכיף להתחבר אליו".
>> התחלפתן פעם?
מיכל: "כשהייתי בשליחות באורוגוואי, הייתי צריכה לחדש את רישיון הנהיגה שלי כאן בארץ. בלי לחשוב פעמיים יעל קנתה כובע, לבשה פרצוף חמור סבר והצטלמה ברצינות תהומית. עד היום התמונה שלי ברישיון היא שלה".
יעל: "רציתי שמיכל תיגש במקומי למבחן בסיעוד", היא צוחקת.
>> מתי אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה?
מיכל: "יש סיטואציות שבהן זה יותר מדי ואני לא רוצה שהיא תהיה הד של דבריי. גם בזוגיות אנחנו צריכות ספייס. אני בוחרת לא לשתף אותה לפעמים בדברים שהיה טריוויאלי שכן אשתף, כדי לשמור על תחומים שבלעדיים לבעלי ולי. שמעתי שיש אחוזי גירושין גבוהים בקרב תאומים זהים ואני יכולה להבין מאיפה זה נובע".
יעל: "בגלל שהקשר בינינו כל כך עמוק, כשאני נפגעת ממנה הפגיעה היא עמוקה. במקרים כאלה צריך להתרחק ולנשום".
>> ספרו על החתונות ועל בני הזוג.
מיכל: "בני הזוג שלנו שונים מאוד, כל אחת בחרה מישהו שמדגיש פן אחר באישיות שלה".
יעל: "היה לי הזוי כשמיכל התחתנה. טבעי שיש פער גדול בין נשואות לרווקות, אבל פה הוא היה עוד יותר גדול מהרגיל. היא הייתה עסוקה בבניית הקשר עם בעלה ואני בהדרכת טיולים. התרחקנו מאוד. זה הגיע לרמה שהיא חשבה שאני משתנה מאוד והופכת למישהי אחרת. בסופו של דבר זה בנה אותי. דווקא בגלל שיש מישהי שכל כך דומה לי, הייתי צריכה לעבוד יותר על הייחודיות שלי. אחרי שהתחתנתי התקרבנו שוב".
>> מתבלבלים ביניכן?
מיכל: "יש אירועי נשים המוניים שקשה לנו ללכת אליהם כי כל אחת מסתבכת עם נשים שמתבלבלות בינינו. כשיש לך תאומה הרבה יותר אנשים מכירים אותך, זה גימיק שמלווה אותנו. קוראים לנו 'התאומות מבית גמליאל' בלי שמכירים אותנו".
יעל: "אחת הנשים ביישוב נסעה עם מיכל ודיברה איתה על נושא מסוים. שבוע אחרי זה נסעתי במקרה עם אותה אישה, והיא המשיכה איתי את השיחה. זרמתי ולא הבנתי לגמרי איך הגענו לזה".
>> איך הקשר ביניכן?
יעל: "כל דבר עמוק הוא מורכב, היתרונות גדולים בהרבה מהחסרונות. כמו שאני חייבת שבעלי יידע על דברים שקורים לי אני חייבת שגם היא תדע, ותמיד בעלי בודק מי יודע יותר. מיכל הייתה איתי כמובן בכל הלידות, היא מכירה אותי ויודעת בדיוק מתי אני רוצה שהיא תהיה שם ומתי פחות".
>> כל כמה זמן אתן מדברות?
מיכל: "המון״.
יעל: "אנחנו מחפשות לגנוב את הדיבור אחת עם השנייה על הבוקר בהליכה, או בערב אם אנחנו אוכלים יחד שתי המשפחות על הדשא בחוץ. אם עובר יום שלא דיברנו זה קשה ויש מה להשלים".
>> איך קיבלתן את ההחלטה לגור יחד בדו משפחתי?
מיכל: "יש שלבים בחיים שבהם צריכים את הנפרדות, כיום אנחנו שמחות על ההחלטה הזאת. בנינו גם קומה שנייה ביחד".
יעל: "החלטנו אחרי הרבה התלבטויות. יש מחיר למגורים שלנו באותו יישוב, אנשים חוששים לגשת כי הם לא יודעים מי זו מי. למרות הכול, היתרון הוא כל כך גדול שעדיף להתגבר על המורכבויות".
>> הילדים נהנים מהקרבה המשפחתית?
מיכל: "הילדים שלנו הם בני דודים, אבל יש ביניהם קרבה של אחים. כיף לנו יחד".
יעל: "ברוך השם יש לנו יחד 17 ילדים. לפני שלוש שנים קנינו אפיקומן משותף לשתי המשפחות – מכונת ברד. בקיץ הילדים מוכרים ברד לילדי היישוב ובזכות רווחים הגדולים יוצאים לטיול בסוף הקיץ. זו אחלה פעילות ותעסוקה לכולם, ביישוב קוראים לזה 'ברד אלון-וייסמן', ובימי שישי יש לנו מבצע: מי שמביא פתק מאימא שהוא עזר בהכנות לשבת – מקבל הנחה".