אומנם אנחנו עמוק בניקיונות לפסח, אבל אני רוצה לספר לכם על מקרה עוצמתי שקרה לי דווקא בפורים.
אם העולם מתחלק לשני סוגי אנשים, אלו שמתחפשים ואלו שלא, אני מהסוג הראשון. ולא סתם מהסוג הראשון, אני לוקחת את זה קשה. כבר יותר מעשר שנים, כל שנה אני בוחרת דמות ונכנסת אליה.
יומיים וחצי של פורים אני לא יוצאת מזה. אני נושמת את הדמות, מדברת, נראית וחושבת כמוה.
שנה אחת הייתי סיגי השוטרת הערסית, עמדתי בצמתים הראשיים בירושלים ועצרתי מכוניות וביקשתי מאנשים ברחוב רישיונות. בשנה שעברה התחפשתי לד"ר נוגה זיידנר-רווה, ראשת מפלגת 'די להשתקה' – שמאלנית פמיניסטית רדיקלית שמנסה להעביר חוקים שוויוניים (למשל, גם לגברים מגיע לחוות את חוויית ההיריון!), עשיתי הפגנות והיה שמח.
כיף לראות את התגובות של העוברים ושבים ולראות איך הם מתייחסים לדמויות, כיף להצחיק אותם וגם להסתכל על העולם מזווית קצת אחרת. אגלה לכן שהילדים שלי לפעמים קצת מסכנים בגלל זה ומתפדחים מהשטויות שלי. אבל אין מה לעשות, הם מתרגלים.
עם כל הצחוקים, לפעמים קורים גם דברים מדהימים, ואז אני מרגישה כאילו אני חיה ממש בתוך סיפור חסידי.
מעשה שהיה כך היה.
התחפשתי לזקנה שמקבצת נדבות. שכרתי הליכון מיד שרה, ציירתי קמטים והלכתי כפופה ובקצב של קילומטר ליום. האמת שזו הייתה אחלה תחפושת, המון אנשים לא זיהו אותי.
על ההליכון הייתה תלויה שקית ניילון, ועברתי בין האנשים ברחובות וביקשתי במבטא אשכנזי כבד: "הכנסת כלה בעזרת ה'!". תדמיינו אותי מסתובבת ככה במסיבות טראנסים בשוק מחנה יהודה, אישה זקנה שזזה בקושי, מקבצת נדבות. היו שהתחילו לבקש ממני ברכות. היה אריתראי אחד שכל כמה דקות הגיע, נתן לי עשרה שקלים וביקש "תברכי אותי, סבתא".
כך הסתובבתי כל החג. נותנת ברכות, מקבצת נדבות. היה מדהים לראות מי עוזר, מי תורם ומי מתרחק.
פגשתי עם ישראל מתוק מתוק.
במוצאי החג, אחרי שחזרתי לעצמי, ישבתי לספור את הכסף. שקל אחרי שקל. יצא שאספתי 800 שקלים. התחלתי להתלבט מה לעשות עם הסכום הזה, לאן לתרום אותו.
ביום המחרת ירדתי לגן סאקר שקרוב לביתי. עשיתי הליכה קצרה, נרגעתי מפורים ושוב ניסיתי לחשוב מה לעשות עם הכסף. פתאום אני רואה חברה מהשכונה, והיא עם פנים נפולות.
מה קרה? אני שואלת, והיא עונה שבעלה חולה והיא צריכה לקנות לו תרופות, אבל אין לה כסף. אולי אני יכולה לעזור לה, היא אומרת. אני שואלת אותה כמה היא צריכה – תעבירו למצב רטט – והיא עונה: " 800 שקלים".
אני לא יכולה לתאר לכן את הצמרמורות שהיו לי בכל הגוף באותו רגע. הסתכלתי עליה ואמרתי לה: "יש לי את זה בשבילך".
הקב"ה מתגלה בהסתר, בתוך המציאות.
הרגשתי את זה כל כך חזק, איך ה' נמצא ודואג ומסובב את המציאות בצורה כל כך מדויקת. מתברר שניסים קורים בכל רגע, אנחנו רק צריכים לפתוח את הלב להיות השליחים לניסים הללו.
מתוך הטור רוק אנד ריקה של ריקה רזאל
4 תגובות
לא מרגש בכלל, מדובר בגזל והונאה!! לקחת כספים מאנשים תמימים שחשבו שאת ענייה וזה מעשה לא ראוי כלל!! זה שאח"כ העברת את הכסף לנזקקת לא מצדיק מעשה שכזה
אבל אמרת שזה להכנסת כלה!
סיפור מהמם בעיני. מוכרחה להודות שבהתחלה כשקראתי אותו חשבתי לעצמי שיש כאן בעיות הלכתיות אבל אח"כ נזכרתי שבפורים "כל הפושט יד נותנים לו", מה גם שאני בטוחה שכל מי שהתברך מריקה המדליקה זכה לברכה מכל הלב שבע"ה גם תתממש וגם ברור שהכוונה שלה מלכתחילה הייתה לתרום את הכספים לארגון חסד כלשהו.
הסיפא של הסיפור מדהים ומחזק בביטחון בה' ובצורך לחזק אצלינו את שריר ה"התבוננות".
מקסים!!!
סיפור מרגש ועצומתי, אין עליך ריקה