מכתבים למערכת

לכבוד יום ההולדת התשיעי של המגזין, ביקשנו מקוראות לכתוב לנו על הכתבה שהשפיעה עליהן. זו שהתניעה שינוי בחייהן, ריגשה אותן בצורה יוצאת דופן, או הובילה לתהליך פנימי אצלן.

מתוך הפניות הרבות שהגיעו אלינו בחרנו תשעה סיפורים מיוחדים, על נשים מיוחדות עוד יותר, שכתבה בפנימה שינתה את חייהן. הופתענו לגלות שנשים התחתנו, צמחו ממשבר, יצאו להתנדב, נכנסו להיריון, הפכו לאימהות טובות יותר ולנשים טובות יותר – בעקבות כתבות שהתפרסמו אצלינו בפנימה.

מתוך מגזין פנימה, חודש שבט

הזמנה לחתונה

לפני שפגשנו זה את זה הרגשנו שכבר ניסינו כמעט הכול, השקענו הרבה מאמצים, תפילות, נסיעות, פגישות, התחלות ופרידות. השתדלנו באמת, במשך לא מעט זמן.

בגיליון חודש סיוון האחרון, אימא של אלעזר קראה את הכתבה עם הרב יורם צהר, ראש אולפנת כפר פינס, שבה הוזכר שהרב והרבנית צהר מנסים לעזור ולשדך את בוגרות האולפנה. בעקבות הכתבה פנה אלעזר לרב צהר, ישב איתו וניסה לעשות השתדלות נוספת. מה כבר אפשר להפסיד?

משמיים, בדיוק באותו ערב, החלטתי אני, בוגרת כפר פינס, לעשות דבר שלא עשיתי מעולם – שלחתי לרב הודעה כדי להתייעץ איתו בעקבות דילמה חינוכית שעמדה בפניי כמחנכת באולפנת צביה חיפה.

התזמון היה מדויק. הרב הציע לנו זה את זה, נפגשנו, ובחסדי ה' הרגשנו שהקשר בינינו טבעי ופשוט. לאחר שלושה שבועות החלטנו להתחתן, שבוע לאחר מכן התארסנו ובאלול האחרון התחתנו. בכל מהלך ההיכרות שלנו הרגשנו שישועת ה' כהרף עין.

הרבה שלוחים למקום, ולנו החובה להודות להם. לכל האנשים שהיו בדרך, שניסו, שהציעו ולא התייאשו, ולמערכת פנימה שגם היו מאותם שליחים שבזכותם נבנה ביתנו בישראל.

לאה ואלעזר קופמן יחד עם הרב צוהר בחתונתם. צילום: רפי פריימן

היריון יקר

הייתי אם לשניים ולאחר הפסקה מסיבות שונות, בהן קריירה תובענית במיוחד, מאוד רצינו ילד נוסף. אבל מה שבא לנו באופן טבעי בעבר היה רצוף קשיים כעת. לאחר תקופה של חוסר הצלחה התחלנו בבדיקות אצל רופא פוריות לצורך בירור וטיפול. לאחר שהגיעו התוצאות, הרופא אמר כי סיכויינו להרות נמוכים.

באותו הזמן קיבלתי את מגזין פנימה ובו הכתבה על שיטת אביבה. מטבעי, אני טיפוס שמאוד סומך על הרפואה הקונבנציונלית. לא התחברתי לשיטה שהוצגה בכתבה, וסגרתי את הגיליון. לעומתי, בעלי קרא את הכתבה והציע לי לנסות את השיטה. הרי מה כבר יש לנו להפסיד?

החלטתי לתת לזה צ'אנס.

התקשרתי והופניתי לחגית דיקשטיין, מדריכת השיטה שגרה הכי קרוב אליי וגם רואיינה בכתבה. כבר בפגישה הראשונה התחברתי אליה. הצגתי בפניה את הבדיקות שעשינו והיא אמרה בזהירות: "אני לא מבטיחה ניסים, אבל אני אופטימית".

אילוסטרציה shutterstock

החלטתי שאני מסתערת על המטרה. הבנתי שעכשיו – אני במקום הראשון, לא הקריירה ולא שום דבר אחר. קמתי מדי יום בחמש לפנות בוקר כדי לתרגל, להספיק להסיע את הילדים ולהגיע לעבודה בזמן. התמדתי והאמנתי.

לאחר שלושה חודשים קרה הנס, ונכנסתי להיריון באופן טבעי. אני רואה בחגית שותפה ושליחה טובה להביא את האור אל חיינו, בשלישית.

סיוון (שם בדוי)

לקריאת הכתבה המלאה, הצטרפי כבר היום למגזין פנימה! https://bit.ly/2OkAKok